אהבה חטופה

חשמל 3/3

■נקודת מבט לוגן:
ראיתי הרבה אנשים מתים, וראיתי הרבה דברים נוראיים בחיי, אבל היום ראיתי את הדבר הנורא מכל.
ראיתי את ניק אונס את היילי מול עיניי.
ולא הייתה לי היכולת לעשות דבר.
רק אלוהים יודע כמה רציתי לקום ולעזור לה. לזרוק את ניק מעלייה ולהטיח אותו בקיר, מרביץ לו עד שהוא מת. אבל לא הצלחתי. לא הצלחתי לעשות יותר מצעד אחד. זרמי החשמל שהמכונה שלחה אליי היו כואבים מדיי. במיוחד בגלל פצעי הדקירה שלי.
היילי בכתה. ברגע שניק יצא היא פשוט נשברה. היה לי קשה לראות את זה. הרגשתי את הכאב שלה. ואז היא נכנסה להתקף חרדה.
אמרתי לעצמי שאני חייב להגיע אלייה לא משנה מה. "היילי תחזיקי מעמד. אוקיי? תנשמי. אני בא" אמרתי לה בניסיון להרגיע אותה.
ניסיתי לקום מהכיסא עוד הפעם.
בכל צעד שעשיתי הרגשתי את זרמי החשמל שהפכו לכאב במעמקי גופי. גורמים לי לטעם מתכתי בפה מכך שנשכתי את שפתי התחתונה בכדיי להחניק את זעקות הכאב שלי. אבל אם אני אצליח להתקדם עד להיילי הכאב שווה את זה. אני הולך עוד שלושה צעדים קטנים, שבהם אני סופג מכות חשמל חזקות, ולא מצליח לעמוד יותר. רגליי לא מחזיקות אותי עומד יותר ואני נופל." היילי תנשמי, אני מגיע. תנשמי." נשארו לי עוד חמישה מטרים בערך.
כנראה שמכאן אני ממשיך בזחילה. לא אכפת לי מהכאב. אני רוצה להגיע להיילי. אני יודע שזה בדיוק מה שניק רצה שאעשה. שאני אסבול בניסיון להגיע אלייה. וזה למה הוא שחרר אותי מהכיסא, אבל לא מהחיישנים שחוברו אליי. אני ממשיך לזחול באיטיות. מתעכב בכל תנועה. כי לא יכולתי לזוז יותר מהר מזה. המכונה שולחת זרמים חזקים יותר ככל שאני זז יותר.
"היילי חכי, אני בדרך אלייך. עוד טיפה" אמרתי בקול צרוד מהכאב.
זחלתי. טיפה. זחלתי עוד טיפה. והגעתי. הגעתי אליה.