הוכתי הלם. מעדתי לאחור והרגשתי איך כל גופי רועד. אינם?! אני הרגתי אותם??!! אני מסתכל על ורנון, המום וחסר אונים. אינם...הם אינם!!!!
"קודם כל תרגע" סובין מנסה להניח יד על כתפי, אבל אני הודף אותה. מנסה להבין את משמעות המילים, הם אינם...
"הם לא ממש אינם טאהיונג...תתאפס על עצמך!!" ורנון מנסה לנער אותי מההלם. אני שומע מה הוא אומר ומסתכל עליו.
"מה...איך...אינם..." אני מגמגם ופתאום אני חוטף סטירה שמעיפה את פניי בחוזקה. "מה לעזא..." אני מנסה למחות ואז קולט אותו.
"תרגע!!" הוא לוחש ואז מסתכל ישר אל תוך עיניי. "יש לך אותו? את השעון?!" שעון?! מה נסגר איתו עכשיו?!!
"כן. שעון. ואני בסדר גמור, תודה!" הוא מסתכל עליי בתוכחה, ואני נזכר שהוא קןרא את ראשי כמו ספר פתוח.
"השעון שאמור להיות אצל השולט! שעון הזמן והמקום. חייב להיות אצלך תמיד, ברגע שקיבלת אותו" הלב שלי מתחיל להאיץ. אז זאת הסיבה שהיא הורישה לי אותו! כי הוא היה שלי מלכתחילה.
"הוא...לא יודע" אני מוחה. אני חושב שזרקתי אותו בכלל.
"גם אם זרקת אותו. ברגע שהוא עובר לבעלותך, הוא זה שמוצא אותך. לא ההפך!" הוא כבר קצר רוח. "תחפש בכיסים." סובין מתערב בדבריו וורנון מהנהן בהסכמה.
אני מכניס את ידיי אל כיסי הטרנינג השחור מלא העפר והלכלוך. אני חופר ומחפש עד שידי נתקלת בחפץ שמעולם לא הכנסתי לכיסי הטרנינג הזה.
אני מוציא את השעון הישן מהכיס ומסתכל עליו. אותו שעון כסך ישן ששימש את המגירה שלה בלבד. אותו אחד שמעולם לא הבנתי למה הוא לא עליה, ומאיפה הוא.
"רואה?" ורנון שולח אלי חיוך מעודד מלא פצעים. אני מסתכל עליו בפה פעור. אני לא מאמין, אבל הוא באמת עליי.
"תראה שגם הפגיון והקמע עליך" הוא נשמע נחוש ולחוץ כל כך עד שתוך שניה הוצאתי כאילו באוטומט את הפגיון והקמע הישנים.
"מה כל זה?!" אני שואל ומרגיש איף הגוף שלי רוטט. ורנון מחייך ונושם עמוק.
"אלו הם שלושת החפצים שחייבים להיות בידיו של השולט. שלושה חפצים שמאפינים אותו ואת המשפחה שלו. זה לא עובר בין שולטים. כך שהשעון הזה, חייב להיות מהמשפחה שלך. מבין?" הוא מסביר ותוך כדי מנסה לראות את פניי ההמומות.
"תראה. לכל חפץ יש את אותם תפקידים. הוא פשוט משתנה בצורתו בין שולט לשולט. השעון הוא הזמן והמקום. הפגיון הוא מחליף החיים והקמע הוא הלב של השולט. זה שיתן לו את ההחלטה הנכונה בזמן הנכון וישמש כמצפונו בקרב" הוא הסביר.
הדברים נשמעו קסומים עכשיו, מרופדים עד כדי כך שקינאתי בעצמי לרגע, אבל אז התעשתי. "איך ידעת על החפצים...?" אני שואל ואני קולט את סובין מחייך.
YOU ARE READING
חי ומת חלק שני🫀
Vampireזהו החלק השני של leave and died אני לא מסוגל. אני לא יכול לעשות את זה. אין מצב. לא. דמינו לעצמכם שיצאתם מתא קטנטן אחרי שנים על גבי שנים של יסורים וללא סיבה. ואחרי שיצאתם ונשמתם מעט אוויר, מחזירים אתכם לאותו התא על לא עוול בכפכם. זאת היתה התחושה שלי...
