אני גמור, סחוט, אני שונא הכל. רע לי וכואב לי. אני לא יודע איפה לדחוף את הראש. גאראם איננה. קאי גם לא איתנו כבר. אבל היא לא התפוררה! זה לא הגיוני. אני משתגע. יונגי עכשיו יושב על הכס. תהיה לו הרבה עבודה לאחר ההרס והחורבן שאחיו עשה, ואבל לא אכפת לי מכלום.
אנחנו נשאר כאן כמה ימים. אחרי ההלוויות נחזור הביתה. אני לא מדבר עם אף אחד, אני לא רעב, לא צמא, ולא עיף. אני רק יושב בחדר שיונגי נתן לי להיות בו וחושב. מה הייתי יכול לעשות כדי שהם לא ימותו?! למה זה קרה דווקא במשמרת שלי?!!
״אתה יודע למה גאראם לא התפוררה?״ שאל אותי היום יונגי, לאחר שהכניס אותי לחדרי החדש ליומיים. אני שללתי בראשי והוא נאנח בעיניים דומעות, ״כי היא הייתה שולטת יסוד...ערפד שלשעבר היה שולט יסוד ושרד לא מתפורר״ הוא מסביר בקול שקט וכאוב. עכשיו כשאני חושב על זה...זה די הגיוני.
אני ערפד עכשיו, גם ערפד וגם שולט הארבעה. יונגי סיפר לי שכמעט הייתי מת, אבל אז, כשהוא ראה אותי גוסס למוות, אור לבן עם דמות איש אצילי ומבוגר מעט בבגדים יפניים מסורתיים נראו לידי. האיש רק לחש ״שולט הארבעה ישאר שולט הארבעה, אבל נוספו לו היום כוחות גדולים, עכשיו הוא ללא ספק מיוחד במינו״ כך יונגי סיפר, והמליץ לעזור לי להסתגל לכוחות הערפדים שלי עכשיו, שעדיין קשה לי לעכל שיש לי אותם.
״אתה חייב לפחות להתקלח. אתה לא יכול לבא ככה להלוויה!״ פסק ג׳ימין בקול שבור אבל יציב יותר משלי. אני לא עונה, אין לי כוח לענות, אין לי כוח לכלום יותר! הוא מתכופף אליי, אל הרצפה עליה ישבתי זרוק ושעון על הקיר האפור.
״טאהיונג...אם לא בשבילך, תעשה את זה בשבילם. ג׳ונקוק איבד שני אחים היום. אתה איבדתי אחות וחבר טוב. אנחנו איבדנו אותם, כולנו!״ הוא מניח יד על כתפי המדממת, אפילו לא שמתי לב שעדיין הפצעים שם ואף אחד לא טיפל בהם כראוי.
״אני אקרא להאן סול״ הוא מודיע ויוצא מהחדר בריצה. כשהוא חוזר עם האן סול אני כבר חצי מעולף.
״הוא לא שתה ולא אכל כלום עוד מאז שיצאנו״ הוא אומר להאן סול. מאז שיצאנו...זה היה היום, לפנות בוקר ממש. עוד כולם היו חיים...אבל עכשיו, עכשיו שניים מאיתנו הולכים להיקבר היום. ואני אשם בהכל!
הוא מטפל בי ואז ג׳ימין דוחף אותי להתקלח כשהוא אומר שהוא הולך להכין לי מה ללבוש. אני לא רוצה להתלבש או לאכול אני רק רוצה לשכב במיטה ולבהות בתקרה.
״הו לא אתה לא!!!״ אני שומע את הוואן קוראת לי כשאני שם פיג׳מה ונכנסת למיטה. מאיפה היא הגיע בכלל??? היא לבושה בשמלה שחורה וצמודה. היא יפיפיה פשוט, איך אפשר שלא לבהות בה במשך שעות?!
״שחררי!״ אני קורא, אלו נראלי המילים היחידות שאני הוצאתי מאז. ׳עזבו, שחרררו, לא רוצה, די׳ זה כל מה שאמרתי בתגובה אליהם. אבל היא לא מתייאשת ומתיישבת לידי, על המיטה המבולגנת.
YOU ARE READING
חי ומת חלק שני🫀
Vampirosזהו החלק השני של leave and died אני לא מסוגל. אני לא יכול לעשות את זה. אין מצב. לא. דמינו לעצמכם שיצאתם מתא קטנטן אחרי שנים על גבי שנים של יסורים וללא סיבה. ואחרי שיצאתם ונשמתם מעט אוויר, מחזירים אתכם לאותו התא על לא עוול בכפכם. זאת היתה התחושה שלי...
