"תקשיבו! בגלל ששניים מאיתנו פצועים די קשה, אנחנו נדחה את האימונים בכמה ימים ואז נתחיל, המבוגרים כמובן, לתכנן מה עושים הלאה. בנתיים יש לכם כמה ימי חופש עד שג'ימין וטאהיונג יחלימו!" הכריז נאמג'ון בקולו הסמכותי והגבוהה בארוחת הבוקר ביום למחרת.
בקושי הצלחתי לסחוב את עצמי אל המטבח, לצערי, זאת גא-ראם שעשתה מזה כזה סיפור.
"אתם חייבים לאכול! אני חייבת להשגיח על שניהם במיוחד!" היא הכריזה במבט כעוס מעט והורתה לי ולג'ימין לגמור את הצלחות עד תום.
אנחנו בקושי מצליחים לבלוע את האוכל כשעיניה של גא-ראם מחפשות כל גרגר שלא נשכח. אני כבר לא יכול עוד להכניס פרור, אבל היא הביטה בי בעיני נץ.
"תעלו לחדרים. אני צריכה לדבר עם שניכם בנפרד." היא פקדה עליינו ועלינו בשקט, כל אחד לחדרו, כשאנחנו מנסים לדבר כמה שפחות אחד עם השני.
"אתה בסדר?" שאל אותי פתאום ג'ימין כשהוא מסכל על המדרגות הנוצצות שנהיו פתאום מעניינות מאוד.
"כן" עניתי בקצרה, מנסה לא לגרום לחבר שלי עוד סבל ממה שכבר יש.
התפצלנו לחדרים שלנו.
חיכתי שם בשקט. מנסה להעסיק את עצמי במחשבות שלא יגרמו לי להיכנס מתחת למיטה ולכסוס ציפורניים, אבל כנראה שבמקרה שלי זה פשוט לא אפשרי...
"היי" שמעתי את קולה של גא-ראם אחרי שהדלת של חדרי נפתחה.
היא נראתה רצינית וכבידה יותר בעיניה, היא גם רזתה מאוד בקופה האחרונה והייתה יותר שרירית, אבל גם יותר עצובה.
"אנחנו צריכים לדבר " היא הכריזה כשהיא מתקדמת למקום מושבי בצעדים מתונים. עקבתי אחריה בלחץ ממה שהיא הולכת לומר.
"דיברתי עכשיו עם ג'ימין. הוא לא מרגיש כל כך טוב אחרי מה שקרה אם אתה מבין" היא שילבה את ידיה והסתכלה עליי במבט מרחם.
"אני מצטער" עניתי בקול חלוש והיא נאנחה והתיישבה לידי על המיטה.
"גם אתה לא בסדר טאהיונג" היא דיברה בפחד ודאגה, העדפתי באותו הרגע פשוט לא להסתכל לעברה.
"אני רוצה לבקש ממך...בעצם, אני מודיעה לך, שאחרי שהכל יגמר, אני אשלח אתכם מכאן" היא ירתה את מילותיה לחלל וגרמה לי לקפוא ברגע אחד.
"את מה?!" אני מזדעק, ושוכח לנעול את מחשבותיי בפניה.
"תפסיק עם זה טאה, אני רואה שרע לך, אני רואה שמשהו לא בסדר!! אני רק רוצה שיהיה לכם טוב!" היא עדיין דיברה ברחמים, אבל עכשיו גם בנוקשות.
"לאן את כבר יכולה לשלוח אותנו שלא היינו?" התרעמתי נגדה, מה היא חושבת? שאני דביל? שאני לא יודע שהם שוב רוצים להיפטר ממני ולשלוח אותי לאיזה בית יתומים מסריח?!!
YOU ARE READING
חי ומת חלק שני🫀
Vampiriזהו החלק השני של leave and died אני לא מסוגל. אני לא יכול לעשות את זה. אין מצב. לא. דמינו לעצמכם שיצאתם מתא קטנטן אחרי שנים על גבי שנים של יסורים וללא סיבה. ואחרי שיצאתם ונשמתם מעט אוויר, מחזירים אתכם לאותו התא על לא עוול בכפכם. זאת היתה התחושה שלי...
