השעון הישן, התחיל להתחמם יותר ויותר בין ידיי עד שהרגשתי שהוא כמעט יגרום לי לכוויות. אני מתחיל להילחץ, מסתכל על ורנון שלא נראה מופתע, אלא חושב. כאילו הוא מתאם בין מה שלמד למה שקורה במציאות.
אני לא מצליח לומר מילה ורק עוצם את עיני בפחד. הראש שלי מסתחרר ואני מתחיל להזיע.
פתאום, משום מקום התחילו הבזקים חזקים לפקוד את מוחי שהתחיל לבעור מכאב. אני חושב שמיד אחר כך, איבדתי את ההכרה...
---
"קדימה. אנחנו חייבים להזדרז!" אני שומע את עצמי מתרעם על ג'אנגקוק. אבל הקול שלי נשמע כמו קול של ילד בן 3.
אני פוקח את עיני וכמעט מתמוטט. אני בבית של ההורים שלי, ועכשיו, הוא ללא כתם הדם סביב גופתה של אימי. אלא הוא ממש אבל ממש נראה כמו פעם.
הוא מבולגן כרגיל, מדיף ריח של סירחון וריקבון ונשמעו צרחותיו של אבי מכל עבר.
אני מתקדם אל חדר הילדים. שם אני רואה את עצמי, אבל אני הילדון הקטן בן ה3. אני מנער מישהו, אבל זה לא ג'אנגקוק, זה מישהו אחר.
"היונג!" אני צווח בקול תינוקי. פתאום אני רואה את פניו הילדותיים של הוסוק. מסתכל עליי בעצבים והוא חוזר למיטה. אני מסובב אליו את גבי בכעס ויוצא לסלון כשעל פניי נשקף פחד מוות ממה שקורה שם.
"קמת?!!" קולה של אימי מופנה אליי. אני מרכין ראש בשקט ומהנהן. על הרצפה יושב תינוק קטן, בן שנה אולי, מוזנח כמוני ולבוש סחבות, גם כמוני.
"לא הערת את אחיך?!!! ילד טיפש!" אבא שלי נובח עליי מצידו השני של החדר.
אני לא מסוגל לראות את זה! אני לא יכול! אני משתגע!!! כל מה שפחדתי ממנו, כל מה שלא רציתי להרגיש שוב חוזר אליי כמו בומרנג.
פתאום שוב הכל מסתחרר סביבי. ושוב אני באותו בית. אבל עכשיו גדול יותר, בשנה אולי.
אני רואה את עצמי מוטל על הרצפה, דם יורד מאפי. אין שם אך אחד חוץ ממני וממנו, מאבא שלי. הוא אוחז בידו מקל ומסתכל עליי מלמעלה. אני חצי מעולף, אבל עדיין בהכרה.
לרגע אחד היא מתנדנד משיכרות. אני רואה את עצמי מנצל את זה ובורח לארון שבחדר הילדים. חשוך וקר שם, אבל מוגן. אני שומע צעדים. עכשיו כשאני צופה בחיי מהצד, אני רואה את אמא שלי. הצעדים שייכים לה, אני יודע.
היא ניגשת לארון ונועלת אותו עם מנעול של כלוב של חיית מחמד. שוב אני עם עצמי בתוך הארון החשוך.
אני מרגיש את הפחד שחשתי אז. את הקור, את הנוקשות. אני רואה עצמי מנסה לצאת, אני קורא לאמא, אבל היא לא באה כדי לעזור לי.
אני נחנק. אני לא יכול לנשום. אני מנסה לא לעורר את אבא, ומחליט לתת לעצמי להחנק עד שאתעלף.
שוב סחרוחרת.
אני תופס בידו של ג'אנגקוק בן השלוש כמעט.
"אני יהרוג אותכם! את כולכם!!" אבא שלי צורח. אני מצליח להגיע לפתח הבית הישן. אין פה אף אחד. הוסוק אצל אבא שלו, וג'ין וגאראם בבית הספר.
YOU ARE READING
חי ומת חלק שני🫀
Vampireזהו החלק השני של leave and died אני לא מסוגל. אני לא יכול לעשות את זה. אין מצב. לא. דמינו לעצמכם שיצאתם מתא קטנטן אחרי שנים על גבי שנים של יסורים וללא סיבה. ואחרי שיצאתם ונשמתם מעט אוויר, מחזירים אתכם לאותו התא על לא עוול בכפכם. זאת היתה התחושה שלי...
