אני מתעורר בשדה שיבולים רחב ומואר. אני לא יודע איך זה קרה אבל אני מיד קורא בשמם של אחיי וחבריי. אני רץ הלוך ושוב, כאילו מישהו קורא לי, ולא אני להם. פתאום אני שומע אנחה שקטה. אני מתקדם לקול ומסתכל ארצה. הם שוכבים שם, ישנים שנת ישרים. אני מסתכל עליהם בעיניים קרועות ומלאות הקלה. אני מנער את גאראם ואז את כולם. הם מסתכלים סביבם, קאי רטן בשקט על חלום שחלם ולא סיים.
״נונה. אתם בסדר? אני מצטער, הכל באשמתי!״ אני מעיר אותה בחיבוק חזק ורץ אל ג׳ונגקוק. הם קמים לאט לאט. אני מוביל אותם, איכשהו אני יודע לאן. אנחנו עומדים פתאום מול דלת לבנה, אני מכיר אותה. לחצתי על הידית כמו בפעם הקודמת ופתחתי את הדלת.
כולם יצאו, המומים וחיוורים. אני האחרון שיוצא, סוגר אחרי את הדלת והיא נעלמת מאחורי. אני עוצם את עיניי, ובפעם הבאה שאני פותח אותם, אני נמצא בבקתה של ורנון, כשהוא יושב מעליי ומחכה לי. אני מסתכל סביב ונחרד.
״איפה הם?!״ אני מחפש אותם בעיניי, אבל ורנון נחלץ לעזרה. הוא ישר מרגיע, ״מצאנו להם בקתה קרובה. הם מתחבאים שם עד שתתעורר, אי אפשר היה להכניס לכאן את כולם.״ הוא אומר ואני נושף בהקלה. שפתיי סדוקות, גופי רועד ואני מרגיש חלש ויש לי סחרחורות. הוא נותן לי קצת מים ומרטיב את שפתיי היבשות.
תוך כמה שניות, קמתי מהרצפה ויצאתי מהבקתה הקטנטנה. ורנון מנסה לתפוס אותי, אבל אני מתחמק ממנו. נכנסתי לבקתה שלהם, ידעתי איפה הם, זה לא היה קשה להבין לפי האור הקלוש שבקע מהבקתה שלהם. אני נכנס פנימה ורואה אותם, חיים!
״אני מצטער...אני כל כך מצטער!״ אני קורס על העץ הרעוע ששימש כרצפה. האן-סול תפס אותי לפני שראשי נחבט בקיר הבקתה. הוא החזיק את ראשי והסתכל עליי בייסורים. הוא נראה רציני בהרבה, ומבוגר יותר מהפעם האחרונה שראיתי אתו. אני מסתכל עליו, והוא עליי, הוא עוזב אותי לאט ומניח אותי להישען על הקיר.
״אתה נראה חיוור, ומותש. הכל בסדר?״ שאלה הוואן. פניה מלוכלכות ומכוסות עפר ודם קרוש. היא לא נפצעה קשה, אבל עדיין חבולה מעט. אני מהנהן שהכל בסדר. לעזאזל, אני כל כך רוצה לדבר איתה, להסתכל עליה, לשאול אם היא חושבת עליי שאני טיפש... לא יודע מה הניע אותי דווקא לרצות את זה.
״אני לא רוצה להפריע, אבל אנחנו חייבים להזדרז ולצאת מכאן!״ קולה של אי-סו נשמע ועיניה הבהירות של הוואן ננעצו בה בחומרה. הן נשארו לבהות אחת בשניה דקה ארוכה עד שהוסוק פלט, ״אתה יכול לעמוד טאה?״ וכך קטע את מבטי המלחמה בינהן.
אני מנסה לעמוד, מתנדנד מעט אבל מצליח. ״שתה את זה. זה יחזק אותך פי שניים בזמן קצר.״ קולו של ורנון נשמע מאחורי, אפילו לא שמעתי שהוא פתח את הדלת החורקת. הוא מושיט לי בקבוקון קטן ובתוכו משקה סגול מוזר וסמיך. אני מסתכל על ורנון כאילו בגועל אבל הוא פתח את הבקבוקון והורה לי לפתוח את הפה בתשובה למבטי.
YOU ARE READING
חי ומת חלק שני🫀
Vampireזהו החלק השני של leave and died אני לא מסוגל. אני לא יכול לעשות את זה. אין מצב. לא. דמינו לעצמכם שיצאתם מתא קטנטן אחרי שנים על גבי שנים של יסורים וללא סיבה. ואחרי שיצאתם ונשמתם מעט אוויר, מחזירים אתכם לאותו התא על לא עוול בכפכם. זאת היתה התחושה שלי...
