הרחוב המלוכלך עם ריח הצחנה היה שקט ורגוע. זאת כבר שעה מאוחרת, כולם בטח ישנים.
אני חושב על ג׳ונקוק. אני הבטחתי שאני לא אעזוב אותו, אבל זה כבר לא היה בשליטתי. הורו לי לעזוב, אני עוזב. וזה היה לטובת כולם, עכשיו הם לא יהיו בסכנה מיותרת, ובזה אני בטוח. אני יורד אל קצה הרחוב ויוצא ממנו, אני אתרחק כמה שרק אפשר כדי להגן עליהם. להגן מפניי ומפני רודפיי.
אף אחד לא הלך אחריי כדי לעצור אותי, אף אחד לא קרא בשמי, ואני ממשיך להתרחק מהדירה הישנה והמתפוררת בה נולדתי. ״היונג! היונג!!״ כעסתי עליו. קולו המוכר והרך של ג׳ונקוק עלה באוזני כשאני מבחין בדמותו הקטנה הולכת וגדלה.
״טאה היונג!!״ הוא קורא כשהוא רץ אליי. אני נעצר ומחכה לו כדי לגעור בו, אבל הוא רק מחייך אליי.
״מה אתה עושה פה! מה עם קאי?!״ דמותו של הנער הצעיר שנשאר מאחורה נעמדה מולי עכשיו, עצובה ושבורה.
״הוא יהיה....הוא יהיה בסדר...השא...השארתי אותו...עם... עם אנשים אחראים...״ הוא מתנשף מהריצה הארוכה שעשה כשהוא ממשיך לחייך אליי. לא חייכתי אליו חזרה כמובן, אבל העדפתי גם לא להסתכל בפניו.
״למה באת אחרי?״
״כי...״ לא הצליח לענות.
״כי אני איתך, תמיד!" הוא אמר פתאום, מסתכל עליי בנחישות.
״למה? למה אתה לא נשאר שם עם אחיך?״
״כי...אתה הוא אחי! אתה הוא זה שהתנהג אליי כאח, היונג״ הוא הסביר בלהט.
״אתה יודע שאם תבא איתי...״ התחלתי לומר, בולע את רוקי.
״אאלץ לחיות ברחוב...״ הוא השלים אותי.
״כן...״
״זה בסדר״
״אתה לא יודע איך זה באמת ג׳ייקיי...״
״עכשיו אני אדע, היונג.״
שוב בלעתי רוק בצער. הוא מעולם לא חווה את הרחוב בצורה כל כך אכזרית כמו שאני חוויתי. הוא מעולם לא ישן על ספסלים לבדו. הוא תמיד היה תחת קורת גג כלשהי, לא משנה איזה. אמנם הוא כן היה מחטט איתי בפחי אשפה, אבל זה קרה רק לעיתים רחוקות יותר, למזלו...
———
מצאתי לנו ספסל בקצה אחד הרחובות השקטים. אני אחזיר אותו הביתה מחר עם שחר, אסור שהוא ישאר איתי.
סידרתי לנו ערימה של עיתונים בתור כיסוי ללילה וחיפשתי בשבילו איזו שמיכה מרופטת שאולי נפלה מאחד חבלי הכביסה.
״לילה טוב״ אמרתי ונשכבתי על הריצפה המטונפת כשהוא על הספסל, כבר רדום.
״תראו, תראו, תראו...״ הקול הארסי הקפיץ אותי מסיוט הלילה בחרדה.
״מה יש לנו כאן?, שני שולטי יסוד קטנים אני מניח...״
אכלנו אותה!
YOU ARE READING
חי ומת חלק שני🫀
Vampiriזהו החלק השני של leave and died אני לא מסוגל. אני לא יכול לעשות את זה. אין מצב. לא. דמינו לעצמכם שיצאתם מתא קטנטן אחרי שנים על גבי שנים של יסורים וללא סיבה. ואחרי שיצאתם ונשמתם מעט אוויר, מחזירים אתכם לאותו התא על לא עוול בכפכם. זאת היתה התחושה שלי...
