Young&dumb//L.S

Part 4

נקודת מבט הארי:

״ומה בשבילך?״ ניגשתי לאחת מהבחורות שישבו בבר,
״קוקטייל עם פטל״ חייכה והנהנתי בחיוך קטן, קורץ לעברה ״כבר מוכן״ מלמלתי, מתחיל להכין במהירות את המשקה ולהגיש לה אותו.

הגשתי לה את המשקה וידה נגעה בעדינות בשלי, חיוך פלרטטני עלה על שפתיה ״חבל שאתה בעבודה עכשיו״ אמרה בפלרטטנות והדגישה את החזה שלה בכך שהצמידה את שתי ידיה, היא הרימה את המשקה מהבר והחזיקה אותו ליד פיה. חייכתי חיוך מתגרה, אני לא באמת מתכוון לעשות עם זה משהו אבל זה בכל זאת משעשע, היא התקרבה אל אוזני באיטיות ״אחרת היינו לוקחים את זה למקום שקט יותר״ לחשה והתרחקתי בגיחוך קטן.

״מה גורם לך להיות כל כך בטוחה בזה?״ הייתי מוכרח לשאול איך היא כל כך בטוחה בעצמה והיא משכה בכתפיה בחיוך ושיחקה עם קש הקוקטייל ששתה וחייכה בתמימות.

״אז איך קוראים לך?״ שאלה ומיד עלו לי פלאשבקים מהלילה הקודם, שלואי היה כאן.

כשנזכרתי בזוג העיניים הכחולות והחיוך המתוק לא יכלתי לשלוט בבטני שמיד התהפכה, לעזאזל הוא פשוט היה מושלם, בכל דרך שהיא. הבדיחות שלו, איך שידע בדיוק איך להמשיך את השיחה למרות המשפטים המטופשים שהוצאתי, תווי הפנים המשורטטות שלו והשיער הנוצתי הזה שכל הערב רק איפקתי את עצמי לא לגעת בו,כאילו והוא פרח מוגן שאפשר רק להסתכל להתפלא אך לא לגעת אחרת הוא ייפגע.

אפילו שאין בנינו כל כך משהו הרגשתי סוג של מחויבות אליו, מאז לא יצא לי להסתכל על אחרים בי הוא היחיד שעלה בראשי בכל פעם שמישהו או מישהי רק ניסו לדבר איתי. קורה לי הרבה שמתחילים איתי בעבודה אבל אני לא מייחס לזה חשיבות, רובם בדרך כלל שיכורים או מסוממים שלא באמת שמים לב למה שהם עושים כך שגם אם מישהי נותנת לי את המספר שלה אני לא לוקח את זה לכיוון רציני. כשהתחלתי לעבוד בבר הבנתי כבר לאיזה כיוון זה הולך ולמדתי להתעלם מטיפוסים כאלה אבל בפעם הראשונה מזה שנתיים שאני עובד שם שלא רציתי להתעלם ממישהו כזה, לא יכלתי.

״הארי״ אמרתי ומבטי עבר מהבחורה שעדיין לא ציינה את שמה אל זאין שעמד בצד והוציא מתיקו את חבילת הסיגריות שלו, הוא היה נראה מבואס, כבר תקופה שנראה שעובר עליו משהו ועם כמה שאנחנו קרובים לא יצא לנו כל כך לדבר על זה, לרוב כל פעם שפניתי אליו בנושא הוא מלמל שהכל בסדר והתחמק, הוא מדאיג אותי.

שמתי לב שבזמן האחרון הוא מעשן הרבה יותר מפעם, הוא לא לוקח הפסקות כמעט בעבודה ונמצא בבר כמעט כל יום ורק מחפש תעסוקה על הזמן. נאנחתי ומלמלתי סליחה קטנה אליה לפני שהנחתי על הבר את המגבת שלי ויצאתי במהירות בעקבות זאין החוצה.

״זאין חכה!״ עצרתי אותו והוא הסתובב לעברי ובדיוק זרק את הסיגריה שהדליק לפני דקה אל הרצפה, מתי הוא הספיק לסיים אותה? אני יודע שזה לא תפקידי לפקח עליו ככה אבל אני דואג לו.