נקודת מבט הארי:
נכנסתי בדלתות בית החולים שלצערי למדתי להכיר די טוב במהלך השנתיים האחרונות, זרקתי חיוך קטן לפקידה המבוגרת בקבלה שתמיד עוזרת לי כשאני מגיע והלכתי לכיוון המעליות, עולה לקומה החמישית.
״הארי! מה שלומך?״ קראה לעברי האחות שבדרך כלל מטפלת באבי כך שהכרתי אותה די טוב, יצא לנו לדבר כמה פעמים גם בלי קשר והיא נחמדה ממש. היא החזיקה בכיסא גלגלים של אחד המטופלים וכיוונה אותו לכיוון היציאה.
״הכל די רגיל״ גיחכתי, יוצא מהמעלית בעקבותיה.
״יש חדש לגביו?״ שאלה בדאגה וגיחכתי, ״אני מניח שבקרוב נדע״ חייכתי והיא הנהנה בחיוך קטן, היא נפרדה ממני בחיוך ונכנסה לאחד החדרים בעוד שאני המשכתי עד סוף המסדרון ודפקתי בדלת הירוקה של בית החולים.
״כן?״ קולו העמוק נשמע מבפנים ונכנסתי, סוגר את הדלת מאחוריי. אתמול אחרי שחזרתי הבייתה הרופא התקשר אליי ואמר שמצבו החמיר ושהוא הקיא מוקדם יותר וסירב לקחת את התרופות, הוא ביקש ממני שאבוא ושאדבר איתו כי בזמן האחרון הוא מתנגד לטיפולים אבל הוא באמת לא מבין שהמצב שלו רק הולך ומדרדר ואם הוא יפסיק עם הטיפולים אני עלול לאבד גם אותו.
״היי אבא״ מלמלתי, מניח את שקית הקניות עם אוכל וכמה חטיפים שקניתי לו קודם לכן על השידה הקטנה לידו והוא התיישר למצב ישיבה ומשך אותי לחיבוק.
התיישבתי על הכורסא הגדולה שלידו והוא חייך,
״מה שלומך בן שלי?״ שאל עם ניצוץ קטן בעיניו, ״הכל אותו דבר פחות או יותר״ לא הרחבתי יותר מידי, היה לי יותר חשוב לדבר על המצב שלו לכן מיהרתי להעביר את הנושא בחזרה אליו.
״מה איתך? הרופאים אומרים שאתה עושה בעיות״ נאנחתי, לוקח את אחד מבקבוקי המים שעמדו ליד מיטתו ומזגתי לנו מים.
״אני לא עושה בעיות הם פשוט לא מקשיבים״ אמר וגלגלתי את עיניי, ״אבא אני דואג לך, המצב לא נראה טוב״ הרגשתי את המחנק עולה לאט לאט בגרוני והוא נשף.
״הארי תעשה לי טובה, מה הגיון שאקח כדור לכאב ראש כשאני מקיא? הכדור ייצא בעוד כמה דקות אז למה?!״ התלונן וצבטתי את גשר אפי, לפעמים הוא מתנהג כמו ילד קטן וזה מוציא אותי מדעתי.
״אבא ההתקף לב שהיה לך לפני חודש לא היה סתם, למה לא סיפרת לי שחזרת לעשן אחרי שהחלמת? הייתי צריך לראות חבילות שלמות של סיגריות ריקות בפח ולהבין ככה למה אבא שלי קיבל התקף לב באמצע הפאקינג חיים״ התחלתי להתעצבן, אני לא יכול לתאר בכלל מה הרגשתי באותו הרגע.
זה היה בדיוק כמה דקות אחרי השיחה מבית החולים שאת המספר שלו כבר העדפתי לשכוח, הייתי בטוח שהם מתקשרים בשביל לשאול שאלות כלליות ואם יש תופעות לווי מסוימות לאחר הטיפולים, אם הכל בסדר איתו ואם חסרה לו עזרה מסוימת אבל לרגע שבו הרופא סיפר לי שהוא עבר התקף לב והתמוטט לזה לא ציפיתי, נבהלתי כל כך לעזאזל הרגשתי שכל מה שעברנו בשנתיים האחרונות היו לחינם, כל ההחלמה מהסרטן והשעות בבית החולים, פחדתי שבסוף ככה זה ייגמר, שאני אשאר לגמרי לבד כששני ההורים שלי כבר לא איתי.
YOU ARE READING
Young&dumb//L.S
Fanfiction״לואי אל תרחיק אותי, אני לא הוא אני נשבע לך״ ״לא מי?״ ״אני לא זה שגרם לך להסתכל עליי במבט מפוחד ולהיות בטוח שאני אעזוב״ לואי נכנס להריון בגיל 16 מבחור שאהב ולאחר שהחליט להשאיר את הילד כל החיים שלו השתנו, העבודה, הדירה, הקשר עם המשפחה. מאז הוא לא יצא...
