״לואי אל תרחיק אותי, אני לא הוא אני נשבע לך״
״לא מי?״
״אני לא זה שגרם לך להסתכל עליי במבט מפוחד ולהיות בטוח שאני אעזוב״
לואי נכנס להריון בגיל 16 מבחור שאהב ולאחר שהחליט להשאיר את הילד כל החיים שלו השתנו, העבודה, הדירה, הקשר עם המשפחה. מאז הוא לא יצא...
״לואי בבקשה שזה לא מה שאני חושב שזה״ פרצופו התעוות וליבי פעם בחוזקה, יכלתי לראות איך כל הנקודות מתחברות בראשו לפני שהניף את ידו ופגע בשולחן העץ בחוזקה. הדמעות לא פסקו לזלוג מעיניי ומבטו נשאר קר, ״תגיד לי לואי״ אמר ושתקתי, מנגב בידי את הדמעות מלחיי. באותו הרגע גופי קפא, לא ידעתי מה לעשות, עמדתי מולו. ראשי מסתכל לכיוון הרצפה בבושה וגבי רועד.
״תגיד את זה!״ צעק וייבבתי.
״זה מה שאתה חושב שזה, אני בהריון״ אמרתי בנשימה אחת, מוציא את המשפט שהחזקתי בי במשך החודשיים האחרונים. התקשיתי כל כך לספר לו כי ידעתי שגיליתי על ההריון מאוחר מידי ולפי דבריו של הרופא כבר הייתי בחודש חמישי, רק שעוד לא יצאה לי בטן כמעט. הרמתי את מבטי אליו באיטיות עד שמבטו תפס בשלי, הוא כעס לעזאזל, כל כך כעס.
״מתי?״ שאל, טון קולו נטול מרגש. גמעתי אל רוקי בחוזקה ואגרפתי את ידי עד שציפורניו הקצרות הכאיבו לפנים כף ידי.
״באותו הלילה שחזרנו מהמסיבה והייתי שיכור, התעקשת שלא יקרה כלום אם נעשה את זה פעם אחת נקי״ מלמלתי והוא פער את עיניו.
״שלא תעז להאשים אותי בזה! אתה לא היית צריך להתגרות בי כשאין לי קונדומים בארנק״ קרא, עיניו החומות הפכו לכהות יותר באותו הרגע. הוא משך בשיערו הבלונדיני וגנח בכעס, הרגשתי את העצבים זורמים בדמי והתפרצתי, מה הוא חושב לעצמו?!
״איך הייתי אמור לדעת?!״ צעקתי, מתוסכל כבר מכל הסיטואציה, אלה היו החודשיים הכי קשים בחיים שלי וקשה לי להתמודד עם העובדה שזה המצב בדיוק כמוהו. נשענתי על הקיר והתיישבתי על הרצפה הקרה בייאוש, קברתי את ראשי בין שתי ידיי וראשי התעקש להכין את הסיטואציה. לעזאזל לא ציפיתי שכך הוא יגיב כשאספר לו. אנחנו כבר שנתיים ביחד, הייתי בטוח או יותר נכון קיוויתי שהוא יעזור לי לקבל את המצב ונעבור את זה ביחד.
שמעתי כמה רעשים ורוכסן של תיק, מיד הרמתי את ראשי בחזרה אליו וליבי החסיר פעימה כשראיתי אותו מכניס את הבגדים שהביא הנה במהלך השנתיים האלה אל תיק בית הספר השחור שלו. הרגשתי איך הדמעות עולות בחזרה לעיניי ואת המחנק בגרוני מקשה עליי לדבר.
קמתי במהירות ממקומי ועצרתי ממנו להכניס את הבגדים, תפסתי בידו והוא סובב את מבטו אליי בכעס. ממלמל כמה קללות מתחת לשפתו.
״לא לא טיילר בבקשה אל תלך״ אמרתי בקול חנוק.
״אני לא רוצה את הפאקינג דבר הזה שיש לך בגוף אתה שומע?! עד שאתה לא נפטר מזה אין לך מה לדבר איתי״ צעק ויצא בטריקת דלת, משאיר אותי לבד בחדר הקר בידיעה שמכאן אין דרך חזרה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
היייפיםשלייייעבדתי על הפאנפיק הזה הרבה בזמן האחרון אז אני מקווה שתאהבו!
תוסיפו את הסיפור לספריהכי בקרוב מאוד יעלה פרק ראשון
הפאנפיק הוא בוטמלינסון וזה לואי של 2015 והארי של 2013 ואממ זהו?
