נקודת מבט לואי:
סגרתי את אפליקציית הקלפים במחשב של העבודה וחזרתי לעשות את המשימות שקול המנהל שמעליי שלח לי במייל אך ראשי מהר מאוד חזר למחשבות על הארי ועל אותו הלילה, מאז לא יצא לנו כל כך לדבר מלבד הודעות פה ושם של אני מחכה לראות אותך שוב וכאלה.
אחרי שהארי הסיע אותי בחזרה הבייתה הוא נפרד ממני בנשיקה על הלחי שגרמה לי להסמיק ולחייך אליו, אהבתי את זה שלקח את הקשר בנינו לאט ולא הלחיץ אותי במהלך כל הזמן שלנו יחד, הוא לא שאל יותר מידי שאלות אך כן דאג להתעניין. בבוקר שלאחר מכן הוא כתב לי בוקר טוב ושהוא מצפה לעדכון איך עבר עליי היום, אף אחד אף פעם לא התעניין בי ככה, משהו בשיחות איתו גרמו לי להרגיש שזה לא משחק, שבאמת אכפת לו וזה היה מוזר לי, לא הייתי רגיל לזה.
ואולי במקום מסוים גם פחדתי להתרגל לזה.
נכנעתי אל הדחף הבלתי נשלט ופתחתי את הטלפון שלי מתחיל לכתוב להארי הודעה אחרי שראיתי שהבוקר הוא לא כתב לי שום הודעה, יכול להיות שהוא עוד לא קם? השעה כבר 12 בצהריים.
״בוקר טוב ליפהייפיה הנרדמת, טוב לדעת שלפחות אחד מאיתנו ישן כמו שצריך״ זרקתי את הטלפון על השולחן ונשכתי את שפתי התחתונה בלחץ, מנסה להמשיך לעבוד עד שמפוצץ קטן נשמע מהטלפון שלי.
״אם ישן כמו שצריך אומר ישן שלוש שעות בממוצע שבועי אז כן בהחלט אני ישן כמו שצריך״ השיב והסתכלתי על המסך בבלבול, ״למה אתה לא נרדם?״
״מחשבות״ ענה לאחר כמה דקות.
״אני יכול לשאול על מה?״ החזרתי
״זה מסובך״ ענה ונאנחתי, לא חשבתי אחרת...
״אבל אני אסכם לך את זה בתור דאגה כלשהית לבן אדם הכי חשוב לי ולדעת שאין משהו שאני יכול לעשות מלבד להיות לצידו בזמן שהוא עובר את התהליך הזה אפשר לומר את זה ככה״ צפצוף נוסף נשמע והתחלתי לדאוג לו, אני מקווה שהכל יהיה בסדר איתו.
״יש משהו שאני יכול לעשות שיגרום לך להרגיש טוב יותר?״ שאלתי בחוסר אונים, הייתי עושה הכל בשביל לגרום לו להרגיש טוב יותר, לראות שוב את החיוך המתוק על שפתיו ולדעת שהוא אמיתי ולא מזויף.
YOU ARE READING
Young&dumb//L.S
Fanfiction״לואי אל תרחיק אותי, אני לא הוא אני נשבע לך״ ״לא מי?״ ״אני לא זה שגרם לך להסתכל עליי במבט מפוחד ולהיות בטוח שאני אעזוב״ לואי נכנס להריון בגיל 16 מבחור שאהב ולאחר שהחליט להשאיר את הילד כל החיים שלו השתנו, העבודה, הדירה, הקשר עם המשפחה. מאז הוא לא יצא...
