מלכת אלקנדה

יער הרוחות המקולל

"מה כול זה אומר?" היא שאלה את עצמה הכול ניראה לא ברור ומוזר ומימתי מרינה כל כך מסתורית ואוהבת חידות? היא ניסתה לחזור להתחלה למילה "אלקנדה" היה לה ברור שזאת עיר הבירה, אבל חוץ מזה לא היה לה מושג עוד מה לעשות או מה הכיוון.
היא הלכה אל שולחן העבודה ופתחה בשקט את מגירת העץ, היא לקחה את המגילה הכי גדולה, הוציאה אותה ופרסה אותה על השולחן, החור שהיה על המפה עכשיו ניראה יותר גדול כי כמעט ולא היה אפשר להבחין במילה אלקנדה.
החדר כבר התחיל להחשיך אז היא לקחה את אחת הנרות בידיה וחזרה אל הדף המקופצץ שעל הריצפה, היא הרימה אותו והתמקדה במשפט "דילוג ריצה וריחוף" היא פתחה את מגירת הספרים וכל כך שמחה שהיא סידרה אותם לפי הא' ב' היא הלכה לאות ד' והיא חיפשה וחיפשה ומצאה את הספר היא הרימה אותו וציפתה למצוא עוד דף מקופל דבוק אליו.
היא הסתכלה אליו מקדימה ואז מאחורה ולא מצאה כלום היא פתחה את הדף הראשון והתחילה לחפש איזה שהיא מילה או רמז, כל דבר שהוא.
בדף העשרים ושש היא כבר התחילה לרפרף ולחלוף במהירות על פני הדפים היא עשתה את זה כמה פעמים ולא מצאה שום דבר היא הלכה לכריכה הפנימית הראשונה לראות שלא פספסה כלום ואז הלכה לכריכה הפנימית השנייה אבל אז היא ראתה את שלושת המילים שכתובות אליה והרגישה טיפשה שלא עשתה את זה קודם לכן אבל היא הרגישה גם סיפוק אדיר, המילים שהיו על הכריכה נצבעו בצבע אדום שזלג על פניו והם ממש התאימו למשפט "יער הרוחות המקולל" לוסי רק קיוותה שגברת מרינה לא השתמשה בדם של חייה כל שהיא כדי לכתוב את המשפט הזה, כי אם כן היא הייתה מקיאה.
היא ניסתה לחשוב על שם המשפט, האם היא שמעה אליו באיזה שהוא מקום או קראה על זה אבל לצערה לא עלה לה כלום לראש.
היא עזבה גם את זה בצד ועברה לחידת המספרים, היא חשבה שזה גם צירוף של כמה ספרות שחבויים בחדר והיא צריכה למצוא אותם ואז החידה הבאה תתגלה, כאב לה הראש מלנסות לפענח את כול החידות האלה, אבל היא הייתה מאוד סקרנית לגלות מה אומר כל הדבר הזה אם המורה שלה הייתה צריכה להסוות את זה בכול רחבי החדר.
היא התחילה לחפש, היא חשבה שהספרות יהיו כתובים על איזה שהוא דף מודבק לקיר או גם בתוך אחד הספרים אבל היא הכירה את מרינה, היא הייתה יותר מידי מתוחכמת לזה אז היא חיפשה במקומות הכי לא צפויים.
היא חיפשה בתוך אחד הכיסים של גלימתה, מאחורי התמונות, מתחת דבוק לכיסא, או אפילו בספר שקראה מרינה.
שום דבר, היא חזרה לשבת בכיסא וחשבה, מה יכול להיות צרוף של המספרים האלו? החדר כבר החשיך לגמרי ולוסי נדהמה מכמה זמן מרינה ישנה, כל הנרות שהיו בחדר נראו מאיימים בשל להבתם הבוערת והגדולה ולוסי חשבה שכדי שכבר תלך, השעה הייתה מאוחרת והיא הייתה די עייפה.
היא קמה על רגליה והתחילה לכבות את כל הנרות זה אחר זה ולפני שכיבתה את הנר האחרון עלה לראשה רעיון, היא לקחה את הנר בידיה שכבר הצטמק והיה עמוס בשעווה רותחת והלכה ברחבי החדר החשוך, היא עצמה את עייניה אל מול הלהבה הבוערת והתרכזה, היא נשמה את האוויר מאפה ושיחררה באיטיות מפיה היא עשתה את זה כמה פעמים ואז בבום אחד גדול היא פתחה את עייניה כשהעין הכחולה שלה זהרה ולידה התחילו סדקים קטנים שהתחילו להתפשט ולעצור על לחייה ועכשיו היא ראתה את הנסתר הדברים שלא היו גלויים לעייני איש.
בכול פעם שהיא הייתה משתמשת ביכולת הזאת היא הייתה רואה דברים אפלים לא משהו שרגילים לראות ביום יום. היא טיילה בחדר אם הנר והלכה לכיוון מרינה הלהבה גדלה ואיתה האור, וכשהוא הגיעה אליה היא הבחינה בארבעה יצורים קטנטנים ומאוד משונים שמחזיקים ידיים רוקדים צוחקים ומסתובבים סביב מרינה.
הם היו מוארים באור לבן וטהור שסנוור וזרח בחלק הזה של החדר, הם נראו כמו טרולים זהירים אם זוג ידיים דקיקות שהיו לבושים בלבוש לבן ושיער מקורזל אם חיוך ושיניים חדות וצהובות המראה היה מטריד למדיה אך היא עזרה אומץ ואמרה "שלום" היא התקרבה אליהם קצת ושמה לב לפרט מאוד מפחיד שלא שמה לב אליו קודם, עיניהם הגדולות היו ריקות מגלגלי עיינים ונשארו כחור חלול ומאין נוזל שחור כדיו שזלג על לחייהם.
לרגע אחד הצטערה שקוללה ביכולת כזאת, היא הרגישה שזה נוגד את חוקי החיים שמישהו כמוה יתבונן בדברים שאסור לראות אבל אפילו שניסתה בכול כוחותיה היא לא הצליחה לעצור את הדחף הזה, מלהתבונן.
היא נשמה נשימה ארוכה ופנתה אליהם שוב "שלום?" הפעם הם עצרו את הריקודים והצחקוקים שלהם והסתובבו אליה באיטיות אחד הטרולים התחיל לצעוד אליה והוא הרים את מבטו בזמן שרגליו נפרדו מין הקרקע והוא ריחף אליה ועצר מול פנייה היסתכל על הנר וכיבה אותו בנשיפה קטנה.
ברגע הממשי הזה לוסי חשבה שהוא הולך לפתוח את פיו הגדול ומלאה השיניים המחודדות ולטרוף אותה בשלמותה, אבל במקום, היא ראתה משהו אחר, אחרי שהנר נכבה היא ראתה לפתע עוד עשרות יצורים המוארים באור לבן יפיפה וסוחף.
חלקם שיחקו זה אם זה או התעופפו להם בנחת בחדר או שחיטתו במגירות ובדברים האישיים של מרינה והם צחקו מה שלא שמעה מיקודם "מה אתם?" היא שאלה את הטרול שירד בריחוף קל חזרה אל הריצפה כל ארבעת הטרולים עמדו בשורה מולה "אנחנו הם הפחדים של מרינה" "לכול יצור מטרה ורגש משלו" אמר הטרול השני "אנחנו ספציפית הם פחדיה העיוורים שהיא פחות מתייחסת אליהם, פחדים שכיחים ומטרתנו היא להזכיר לה אותם בחלומות" "בגלל זה אין לכם עיניים" אמרה וניסתה לא לחשוב שוב עד כמה מטריד זה ניראה "נכון לוסי" אמר הטרול השלישי "איך אתה יודע את השם שלי?" היא שאלה "כי מרינה היא לא אנחנו, אנחנו היא מרינה היא מורכבת מכולנו ואנחנו מכירים אותך היטב הנסיכה לוסי, כל אחד ואחת מאיתנו" "באמת? זה נהדר, אז אולי תוכלו לעזור לי" "כמובן" אמר הראשון "איך בדיוק?" "אני מנסה לפתור את החידה הזאת" היא אמרה והלכה להביא את הדף המקווצ'ץ' ופרסה אותו ליד רגליו "זו העבודה של התסכול" "תסכול?" שאלה לוסי "איך אתה יודע שזה דווקא הרגש הזה?" "כי אנחנו מרגישים את זה" הוא אמר וקרא לאחת היצורים שריחפו בחדר והיא נחתה על יד רגליה של לוסי.
היא נראתה כמו שילוב של עכבר אפור וראש של אייל אם קרניים וכנפי עטלף והיא עמדה על שתי רגליה האחוריות, היא התבוננה בדף כשעיניה מזהות את הכתוב "את יודעת מה אומרת החידה האחרונה? זאת אם המספרים" "כמובן" אמרה היצורה "זאת גימטרייה" לוסי שלחה יד אל מצחה בחבטה ולא הבינה איך פספסה את זה "כמובן זה כל כך ברור" היא הדליקה נר לקחה את הדף המקומט והלכה לכיוון אחת הקירות, שם היה תלוי דף אם מספרים ואותיות והם סודרו בשלוש שורות ארוכות היא לקחה דף ואיפרון והתחילה לפענח את המילים "80 זה פ'... ויש את ה-200..." היא התחילה לרשום ולמלמל את המילים כשראשה חולף במהירות מהחידה לדף התלוי ולדף התשובה ובמהירות רבה היא רשמה את המילים בציפייה גדולה, כשהיא סיימה היא קירבה את הנר לדף כדי לראות בברור את מה שכתוב "פרי האינסוף" היא אמרה את המשפט בבלבול "מה זה אומר?" היא שאלה את היצורה הקטנה "זהו פרי שגדל ביער הרוחות המקולל ולפי השמועות מי שאוכל אותו ידע הכול, זה לפחות מה שמרינה הבינה" "וואו זה נישמע מדהים! ואני מתארת לעצמי שהיער הזה נימצא בעיר הבירה אלקנדה" "נכון מאוד" אמרה היצורה " וואו תודה רבה עזרתם לי מאוד" "לכבוד הוא לנו נסיכה" אמר הטרול "אבוא לבקר שמרינה תישן את שנת החורף שלה" היא צחקקה ויצאה מהחדר.