מלכת אלקנדה

אחיו המת של בלייק

היא פתחה את עיינה במצמוץ מהיר רק כדי לגלות שמישהו צופה בה, היא מקדמה את עייניה בדבר וראתה בברור שזה מישהו, הוא ישב על מיטתה וצפה בה ישנה, לוסי צרחה ומי שישב על מיטתה רץ לכיוון הארון שלה וניכנס פנימה, לוסי קמה במהירות לישיבה והסתכלה לכיוון הארון, כשהיא עדיין מתרגלת לאור השורף את פנייה, היא שפשפה במהירות את עייניה ורצה אל קרנדה "לוסי מה קרה?" היא שאלה "את לא ראית אותו?" שאלה לוסי "את מי" "את הילד שישב על מיטתי, הוא בארון שלי עכשיו!" היא הרימה את קולה "ילד?!" שאלה קרנדה "אני לא ראיתי איש, אולי זה היה תנלידור?" "לא, הילד הזה היה ניראה יותר קטן מימנו" "טוב אז לכי לקרוא לג'ק!" אמרה קרנדה "אבל אני לא רוצה להבהיל אותו, ג'ק יכול להראות מאיים לפעמים, את יודעת מה, אני אטפל בזה" אמרה לוסי וצעדה באיטיות לכיוון הארון "השתגעת?" שאלה קרנדה "זה רק ילד" אמרה לוסי "אני חושבת שאוכל להתמודד אם זה" אפילו שהוא היה רק ילד זה לא מנע מלוסי לצעוד באיטיות ולהושיט את ידה הרועדות לכיוון הידיות, היא אחזה אותה ולא מהירה לפתוח אותם.
צליל חריקת הארון הרתיע ולעט לעט הדלתות נפתחו עד שלוסי יכלה לראות את הילד יושב אם גבו אליה כשהוא מחבק את רגליו.
היא התרחקה קצת מין הארון ובכמה שניות שהיא בחנה אותו היא ראתה שהוא באמת היה רק ילד, טוב לפחות מגודל גופו הקטן.
הוא לבש חולצת משי לבנה וקרועה ומכנס רופף שחור שבמקום חגורה החזיקה אותו חבל עבה, שיערו היה בלונדיני מטולטל ואוזניו היו... מחודדות?, לוסי קיבצה את עייניה והתבוננה יותר טוב, ואכן הם היו כך.
"אתה אלף?" שאלה אותו לוסי, אך הילד לא הגיב "נו?, מה הוא אומר?" שאלה קרנדה שלא יכלה לראות אותו, "חכי רק רגע, אני חושבת שהוא מפוחד" השיבה לה לוסי, היא התקרבה אליו יותר, ונגעה קלות בכתפו הצנומה "אין לך ממה לפחד "אמרה לו לוסי "אני לא אפגע בך". ראשו של הילד התרומם מעט, כאילו המילים האלו שכנעו אותו ראשו זז טיפה והתחיל לפנות לכיוונה של לוסי עד שהיא ראתה את פניו במלואם וכשהיא הבחינה בהם היא לא הייתה יכולה שלא להבחין. "א- אתה אתה-" היא גמגמה "אתה אחיו של בלייק, דורי!" היא אמרה כמעט בדמעות, הכול היה תואם עיניו הירוקות כדשא, מבנה הפנים הצר, עצמות הלחיים, השיער ולבסוף גם האוזניים, לא היה לה ספק בכלל "אבל, אבל אתה..." את המילה האחרונה היא לא יכלה לומר משמה תהיה כואבת מידי ואז היא באמת תתחיל לבכות, אז הילד אמר אותה במקומה "נכון מאוד, מת" "אבל, למה אתה פה?" היא שאלה ואז הדמעה הראשונה החלה לזלוג על לחייה "כי צריכים אותי" הוא אמר "ליתר דיוק בלייק, את וג'ק" "מה זאת אומרת?" שאלה לוסי "את ראית אותי בעבר זוכרת?" הוא שאל "ביער.." "אז אתה לא הייתה רוח של היער?" שאלה לוסי "לא, אומנם הופעתי שם לראשונה, אבל אני לא הייתי רוח היער" "אז תגיד לי בבקשה, למה אנחנו צריכים אותך?" התחננה לוסי לדעת "זה בגלל החידה" אמר דורי "החידה?" שאלה לוסי ומיד נזכרה בחידות שנתן להם העץ המדבר מהיער "אני שכחתי מזה לגמרי, אנחנו לא פתרנו אף חידה בינתיים" "זה לא נכון" אמר דורי "מה אם החידה שלך?" "מה איתה?" היא שאלה "אני חושב שפתרת כבר חצי מימנה" לוסי פשפשה בזיכרונותיה וניסתה לזכור מה היו החידות שנתן לה העץ וכשנזכרה בחידה היא ניסתה לקשר אותה כבר למה שהשיגה "אמרנו שהחידה מדברת על המכשפים האפלים...." היא מלמלה לעצמה "מהמקום הכי קרוב גם אליך זה יגיע" היא אמרה "זאת אומרת, לואיזה" אמר דורי "איך אתה מכיר אותה?" היא שאלה אני תמיד נימצא פה אבל את היחידה שמסוגלת לראות אותי" לוסי הצמררה כשהיא הבינה שהוא היה נימצא פה כל הזמן הזה, ומתבונן אליהם, אבל זה לא מה שהיה חשוב עכשיו "אתה אמרת את השם של לואיזה" אמרה לוסי "אז אם מהמקום הכי קרוב, זה אומר שהוא דיבר אליה" "נכון מאוד" אמר דורי "והגבעול שהעץ דיבר אליו- זה היה של קרנדה, כשנגעתי בוא הוא הפך לאש קטנה ואז הוא נעלם, וזה היה הרגע שהבנתי שהקסם של לואיזה נחלש בגלל הוורד השחור ששלח לה אהובה" "אז את רואה? את הבנת!, ומה הייתה בדיוק השאלה שלך לעץ?" שאל דורי "אני שאלתי מי הם המכשפים האפלים" "אז איך את חושבת שאת תדעי מי הם? מה את צריכה לעשות?" שאל דורי, לוסי חשבה כמה שניות ורעיון צץ לראשה היא לא אמרה זאת בכול משמה קרנדה תישמע היא חשבה על זה בשנית ובחילה עלתה בגרונה היא הלכה בצעדים מהירים אל השידה שלה והוציאה דיו נוצה ודף והתחילה לרשום את הרעיון והדברים שפתרה ומה שהיא אמורה לעשות וכשסיימה הכניסה את הדף אל המגירה שלה והחביאה אותה מתחת לכול הדברים היא הסתכלה על דורי והנהנה לו, היא התכוונה ללכת אם לואיזה אל הכנס.
"אני העשה זאת" היא אמרה "יופי" הוא אמר "ותגידי לג'ק שיחשוב כמה חזק היה אביו רק אז הוא יבין מה קרה לו" "אני אגיד לו" אמרה לוסי "רק... על תספרי לבלייק שראית אותי אני מכיר אותו, רגשותיו תמיד היו עזים ומתפרצים החוצה בדרך לא טובה, הוא יכול להשתגע" "על תדאג אני לא אספר לו" "טוב, ותגידי לו שכדי לפתור את החידה שלו הוא צריך להשתמש בקול שלו כדי שהריבוע יפעל, שיחשוב על מילת קוד שהוא מכיר כי המילה הזאת קרובה אליו הרבה יותר משהו יודע" "תוכל לתת לי כיוון?" שאלה לוסי "כן, אנשי לג'ינטור עבדו אם המכשפים האפלים והם למעשה היו אלה שהכינו את ריבועי הטורקיז האלו, שיחשוב מה אנשי לג'ינטור תמיד היו אומרים" לוסי הנהנה אליו, ודורי עמד להעלם אבל לפני שהוא נעלם היא שאלה אותו עוד שאלה אחת "למה אתה הגעת ולא מישהו אחר מהיער?" "זה בגלל שאני נשלחתי על ידי היער הוא קרא לי כדי להדריך אתכם" לוסי חייכה אליו ועייניה צרבו, "חבל שאתה מת" היא אמרה וכשהוא התחיל להעלם הוא לחש בחיוך גדול "יש עוד משהו שאני צריך לומר לך, את המילים האחרונות שאמא שלנו אמרה, דורי סיפר אותם ללוסי ואם המילים האלו דורי נעלם.
לוסי ניגבה את עייניה והלכה לכיוון קרנדה כשהיא ישבה בפרח הטורף שלה והקשיבה לכול מילה "אני שמעתי את זה, לפחות את הדברים שאת אמרת, זה באמת היה האח המת של האלף ההוא?" שאלה קרנדה "כן זה באמת היה הוא, ואני הייתי היחידה שיכלה לראות אותו" "קרנדה העיפה מבט לכיוון פניה של לוסי "הסימנים שעל יד העין שלך נראים גדולים יותר, את מרגישה משהוא שונה?" "לא" אמרה לוסי "אני מרגישה מצוין" "אולי כדי שתלכי ללואיזה" אמרה קרנדה "אין צורך להטריד אותה" אמרה לוסי "אני יורדת למטה לראות מה לואיזה בישלה, אני כבר מריחה ריח טוב" אמרה לוסי ויצאה מהחדר לכיוון מטה.
לוסי לא התכוונה לספר לבלייק ולג'ק שראתה את האח המת של בלייק ולכן היא אמרה שבכול הזמן הזה שהיא ישנה בחדרה היא למעשה ניסתה לפתור את החידות בעצמה, היא סיפרה להם זאת ביום המחרת כששלושתם צעדו חזרה לביתה של לואיזה אחרי שהלכו לקנות להם כמה חטיפים טעימים מכיכר העיר, השעות היו בין שעות צוהריים לערב והשמיים נצבעו בצבעים אדומים וכתומים ורוח קרירה נשבה.
"אני לא מאמין שהצלחת לפתור את כל זה לבדך" אמר בלייק כשהוא לוקח כדור מכוסה בקרמל מתוק ומכניס אותו לפיו, "איך את הבנת בדיוק שאנשי לג'ינטור עבדו אם המכשפים האפלים והם אלו שהכינו את ריבועי הפצצות האלו?" "אני עשיתי פשוט אחד ועוד אחד" אמרה לוסי וניסתה להסבות את השקר.
"ממה שספרת לי אנשי לג'ינטור נשמעים איומים והם די הזכירו לי את המכשפים האפלים ולכן זה קישר אותי לזה שהם עובדים יחדיו ואנשי לג'ינטור הרי ביקשו מהוריך למכור להם כלי נשק וריבועי הטורקיז הם פצצות במילים אחרות גם כלי נשק, אז התאוריה שלי זה שאנשי לג'ינטור מוכרים את הפצצות למכשפים האפלים" "ואיך בדיוק הבנת שבלייק צריך לחשוב על מילה שהוא מכיר שאנשי לג'ינטור תמיד היו אומרים?" שאל ג'ק, לוסי חשבה במהירות על משהו ואמרה "זה בגלל מה שאמר העץ, הרי בלייק צריך לומר מילת קוד שתאפשר לריבוע לפעול, ואם אנשי לג'ינטור יצרו את הריבועים הם היו צריכים לחשוב על מילה אחת שתפעיל את הריבוע שיהיה קל לזכור, ושוב זו רק תאוריה והתאוריה שלי אומרת שהם משתמשים במילה שהם תמיד מדברים עליה, אז כל מה שבלייק צריך לעשות זה לחשוב על אותה מילה" "טוב זה באמת מאוד מרשים, והעובדה שפתרת את כל זה לבדך היא עוד יותר מרשימה" אמר בלייק ולוסי הסמיקה מהמחמאה אפילו שהיא קיבלה עזרה מדורי.
"אבל למה לא חיכית לנו?, יכולנו לפתור אותם ביחד" אמר בלייק "זה בגלל ש.... חשבתי שצריך להתקדם אם החידות האלו אם אנחנו רוצים לדעת את התשובות" אמרה לוסי.
שלושתם המשיכו להתקדם אל ביתה של לואיזה עד שג'ק נעצר בפתאומיות, בלייק ולוסי הפנו את ראשיהם אליו, "מה קרה?" שאל בלייק, מבט המום היה על פניו של ג'ק ופיו נפער קלות "רק עכשיו הבנתי" הוא אמר והסתכל אליהם "מה?" שאלה לוסי אחרי כמה שניות שג'ק לא הגיב "תחשבו על זה שנייה, כל החידות שנתן לנו העץ קשורים שלושתם איך שהוא" "למה אתה מתכוון?" שאל בלייק "זה כל כך ברור!" הוא אמר והתחיל לצחוק "הכול התחיל עוד מלפני!" אמר ג'ק "שאבי הלך להילחם, הוא למעשה נילחם במלחמה נגד אנשי לג'ינטור" "איך אתה יודע את זה? הוא סיפר לך?" שאל בלייק "לא, אבל הבנתי זאת הרגע, לפני שהוא הלך הוא סיפר לי שיש אנשים שמאיימים על העיר הסמוכה לאלקנדה, והוא אמר שיש ברשותם כלי נשק שהם עצמם מכינים, כלי נשק שאיש מלבדם לא הכיר ואז הוא הראה לי חלק מריבוע הטורקיז שכמה מהחיילים שלו מצאו זרוק לו ומפורק כולו, ואז הוא אמר לי שזהו הנשק הכי מוכר ומסוכן שלהם" "אז איך שלושת החידות מתחברות זה לזו?" שאלה לוסי "זה פשוט מאוד" אמר ג'ק "אבי הלך להילחם באנשי לג'ינטור והם עובדים אם המכשפים האפלים והמכשפים קונים כלי נשק מאנשי לג'ינטור, ולפני חודשיים בארך באחת המגילות שקראתי היה רשום שחלק מכשפים האפלים הם בוגדים ואנשי לג'ינטור לא אהבו את זה ולכן כולם יצאו למלחמה זה נגד זה, כולל אנשי לג'ינטור ואבי הלך להילחם, אז בקיצור הכול מתחבר לדבר אחד, למעשה לכמה מילים בודדות" "ומה הם?!" שאל בלייק "חדשני, ישן בשילוב ורד רגיש. חדשני וישן, הם המכשפים האפלים שמתאחדים אם אנשים עתיקים כמו אנשי לג'ינטור ושני הקבוצות האלו חטפו את החבר של לואיזה ונתנו לה ורד שחור, ואם תיקחו את האות הראשונה של כל מילה תקבלו את המילה "חיבור", ואני סבור שזו המילה שאנשי לג'ינטור תמיד היו אומרים" בלייק היה המום "זה נכון!, זה מה שאנשי לג'ינטור תמיד אמרו, הם תמיד הזכירו את זה שהם מחוברים באיזה שהוא דרך, זאת המילה!" אמר בלייק הוציא במהירות את הריבוע מתיקו וקירב אותה לפיו "בלייק חכה!" צעק ג'ק, אבל בלייק כבר אמר את המילה חיבור והריבוע התחיל לצפצף במהירות ולזהור, בלייק פער את עיניו ולוסי וג'ק התחילו כבר לרוץ ולהתרחק משם, בלייק זרק את הריבוע הכי חזק שיכל הרחק מימנו ורץ לכיוונם של לוסי וג'ק וכשהריבוע צפצף במהירות מסחררת בום חזק נישמע מכיוונו ושלושתם נהדפו ישר מגל ההדף ונפלו ישר על השלג הקר כשגל נוסף של אור כחול עבר מעליהם.
לוסי ובלייק כמו לאט לישיבה, לעומת ג'ק שקם על רגליו כשהוא צועד בכעס לכיוון בלייק שהיה מאחור.
"למה עשית את זה?!" תקף אותו ג'ק "אתה מבין שיכולת להרוג אותנו!?" "אני מצטער" מיהר בלייק לומר "רק רציתי לראות אם זה פועל" "טוב ראינו שזה פועל ותיראה מה קרה, גם סיכנת אותנו וגם הריבוע נהרס, יכולנו להשתמש בוא" "אתה צודק ג'ק, זה היה פזיז ולא חכם, בפעם הבאה אני אחשוב לפני שאפעל" ג'ק נאנח, הוא הלך לכיוון לוסי ועזר לה לעמוד, בלייק הוציא את חיית הכלאיים שלו מכיס סינרו ווידא שהוא בסדר.
"אתה תמיד סוחב את העכברוש הזה איתך?" שאל אותו ג'ק "קודם כל הוא לא רק עכברוש, הוא חיית כלאיים המשולבת אם ציפור וחולדה וקוראים לו ריינוב" העכבר זחל על זרועו של בלייק ועבר אל כתפו, "טוב מה שהוא לא יהיה הוא די מחריד" אמר ג'ק בגועל "אני חושבת שהוא מתוק" אמרה לוסי וליטפה את ריינוב "תודה לך קרוהיר, לפחות מישהי חושבת שאתה לא מפלצת" אמר בלייק וליטף את ראשו של ריינוב.
ג'ק צעד לכיוון ריבוע הטורקיז שעכשיו היה מפורק לכמה חתיכות זעירות. הוא הרים אחת ובחן אותה מיקרוב "היי, בואו תיראו את זה" הוא קרה לבלייק ולוסי שצעדו לכיוונו, "תסתכלו מה יש בתוך הפצצה" ג'ק נתן חתיכה אחת לבלייק וגם הוא בחן והסתכל אליה, בפנים היו נקודות מיקרוסקופיות שזהרור והבהבו בצבע הכחול ופסים לבנים ודביקים הודבקו בקצוות והיו אמורות להיות מחוברים בין כל חתיכה "זה מעניין" אמר בלייק שהרים עוד חתיכה מין השלג ובחן אותה, "החומר הדביק ניראה כמו אווקר" "מה זה אווקר?" שאלה לוסי את בלייק "אווקר זה הוא חומר שמחבר בין שני חתיכות ומחבר אותן זו לזו, הוא סוג של דבר חזק במיוחד" "ואתה יודע מה הם האורות המהבהבים?" שאל ג'ק "אני לא בטוח" הודע בלייק "אבל אני חייב לחקור את זה" הוא התכופף אל השלג והרים את כל החתיכות והכניס אותם לתיקו "אם אני אצליח להבין את זה אולי אוכל ליצור את הפצצות הללו" "ליצור אותם?, לא ידעתי שאתה יוצר דברים" אמר ג'ק "אז אך אתה בדיוק חושב שיצרתי את זה?" הוא אמר ודפק אם ידו על ידו השנייה והמתכתית "וואו, לא ידעתי" "אני מגיע ממשפחה שיוצרת דברים כולל כלי נשק, והם לימדו אותי כל מה שאני יודע, לכן אני סבור שאוכל ליצור פצצות פשוטות כמו אלו". ריינוב לפתע אתחיל לצייץ בקול ולשרוט את כתפו של בלייק "כן, כן אני יודע, אתה רעב" הוא אמר "נתראה אחר כך" אמר בלייק לג'ק ולוסי "אני צריך ללכת לבית שלי כדי להאכיל את ריינוב" "טוב, נתראה" אמרה לוסי ונופפה לו לשלום כשהוא רץ אם חיית הכלאיים שלו.
לוסי וג'ק המשיכו לצעוד לבדם אל ביתה של לואיזה שהיה רק כמה רחובות מהם, הייתה שתיקה בין שניהם, ג'ק צעד בשקט ללא דיבורים כשידיו היו בכיסיו וראשו מופנה קדימה, עד שלוסי הפרה את השתיקה בניהם ואמרה "עוד כמה זמן אנחנו צריכים להעמיד פנים?" היא שאלה וג'ק הפנה את ראשו אליה.
"מה כוונתך?" הוא שאל "זאת אומרת עוד כמה זמן אנחנו צריכים להסתיר מבלייק את האמת בנוגע לזה שאני היא הנסיכה?" "השתגעת, למה שנספר לו?" "זה בגלל ש.. בלייק הוא לא אדם רע, כלומר כן, הוא גונב דברים אבל זה רק כדי לשרוד, אנחנו יכולים לסמוך אליו" אמרה לוסי "זה לא העניין" אמר ג'ק "אנחנו חייבים להיזהר, את שמעת מה אביך אמר, אסור לאף אחד לדעת את האמת" "אבל לואיזה יודעת" "לואיזה הבינה זאת בעצמה, אנחנו לא סיפרנו לה או משהו" "כן אבל, אני סומכת אליו ואני לא חושבת שהוא יספר למישהו, הרי בלייק הוא לא בחור כזה" אמרה לוסי "את בקושי מכירה אותו וחוץ מזה אני חושב שאנחנו כבר מספיק מסתכנים בזה שאנחנו בקרבת עוד מישהו שיכול לסכן אותנו, אנחנו יכולים לפלות משהו שלא במקום ובלייק יכול להסגיר אותנו בשביל כמה מטבעות זהב" "אני לא מאמינה שאתה אומר את זה, בלייק הוא חבר שלנו" "טעות, הוא חבר שלך ואני עדיין לא סגור על זה שאני סומך עליו". לוסי הפנתה את ראשה מימנו, אומנם ג'ק צדק, שניהם לא מכירים את בלייק תקופה ארוכה בכדי לסמוך אליו, אבל הוא טעה בזה שבלייק יסגיר אותם ויברח אם הכסף, הרי זו התנהגות אנוכית ולא מוסרית ולכן לוסי התקשה להאמין בכך.
לוסי וג'ק הגיעו אל ביתה של לואיזה, הם נכנסו פנימה ומולם על שולחן האוכל היו מטעמים נהדרים שלואיזה לא מזמן הכינה, מגש אם עוגות ומאפים היו באמצע השולחן ולידם מאכלים שונים כגון מרקים אם ריח נהדר לחמים עוף וכול מיני סוגי רטבים בצבעים שונים וליד כל צלחת כוסות מפוערות אם מיצים מתוקים, לואיזה יצאה מין המטבח ובירכה אותם לשלום.
"מה כל זה?" שאל ג'ק בחיוך "או זה? זה שום דבר יקירי, סתם חשבתי לפנק אתכם קצת" "אבל זה יותר מידי לואיזה, לא היית צריכה להכין כל כך הרבה מאכלים" אמרה לוסי "אבל רציתי, אתם כבר חלק חשוב מחיי ואם לא בשבילכם אז למי אני אטרח כל כך" קול צפצוף נשמע מין המטבח "אוי כמעט שכחתי" אמרה לואיזה "עוגת התפוחים מוכנה" לואיזה הלכה במהירות על המטבח להוציא מין התנור את העוגה.
"היי ג'ק.." לחשה לוסי "אתה לא חושב שמשהו לא בסדר אם לואיזה?", "מה זאת אומרת?" הוא שאל "זאת אומרת שהיא נמרצת מאוד, אתה לא חושב שזה קשור במקצת לחבר שלה נכון?" ג'ק הסתכל על לואיזה הממהרת שבדיוק הניחה את עוגת התפוחים החמה על שולחן האוכל "לואיזה?..." אמר ג'ק "הכול בסדר איתך?" הוא שאל, לואיזה הורידה את כפפות הבישול מידיה והתבוננה בוא" כמובן יקירי למה שלא יהיה?" היא אמרה, אבל מבטה אמר אחרת "את בטוחה? את נראית מאוד מתוחה, האם ישנת הלילה?" שאלה לוסי כשהיא ראתה את העיגולים הסגולים מתחת לעיניה של לואיזה "אני ישנתי מצוין" ניסתה לואיזה להתווכח אבל על פניו ניראה שלואיזה לא עצמה אפילו עין.
לוסי וג'ק המשיכו לנסות לדבר איתה ולהוציא מימנה את האמת ואחרי דקה של וויכוחים לואיזה נאנחה "אז כן יש משהו" אמר ג'ק, לואיזה גררה כיסא אחד שהיה בקרבת וישבה עליו כשידה השמאלית מונחת על ראשה "זה נכון, אני עשיתי את כל זה כדי להשיח את דעתי, ואתם צודקים לא ישנתי כלל הלילה" "תדברי איתנו לואיזה" אמר ג'ק "אולי יש משהו שנוכל לעשות" "אין דבר שתוכלו לעשות" היא אמרה כמעט בלחישה "וולקאן בצרות שאני לא בטוחה שיוכל לצאת מהם" היא אמרה בצרידות בזמן שדמעה זעירה ירדה על לחיה "על תגידי את זה" אמרה לוסי "הרי הכנס יהיה עוד מעט, ואולי תוכלי להציל אותו כשהזמן יגיע" "כן, ואני ולוסי נעשה הכול כדי לעזור לך" הוסיף ג'ק ולחץ את ידה הרועדת, חיוך קטן ניגנב דרך שפתיה של לואיזה "אני מעריכה זאת מאוד" היא השיבה וניגבה את הדמעות "אבל אני חושבת שפשוט תניחו לי ותיתנו לי לעשות את הדברים שאני אוהבת, גם ככה אני טרודה מספיק ואשמח לפחות שתישבו ותוכלו את מה שבישלתי לכם, זה ינחם אותי מאוד" ג'ק ולוסי חייכו אליה והינהנו, הם ישבו מול השולחן ואכלו את הארוחה הנהדרת והטעימה שהכינה לואיזה במיוחד בשבילם.
אחרי הארוחה כל אחד הלך לחדרו לישון, השעה הייתה מאוד מאוחרת ורוחות צפוניות נשבו בחוזקה והשתוללו בחוץ, חדרה של לוסי היה קפוא והיא התכסתה בשלוש סמיכות בלילה הזה, אבל זה לא הקור שמנע מימנה להירדם, כל מיני מחשבות טורדניות גרמו לראשה להיות מוצף ,היא חשבה על לואיזה בעיקר ועל וולקאן, היא ריחמה על לואיזה המסכנה שנקלעה לתסבוכת הזאת של האגודה ומה היו ההשלכות של עזיבתה משם, אילו רק היא יכלה לעזור, לוסי סובבה את ראשה לכיוון הצמח של קרנדה, היא שמעה את נחירותיה הזהירות, היא לא רצתה להעיר אותה אבל היא הרגישה שהיא צריכה לדבר אם מישהו ולכן קראה בשמה כמה פעמים עד שנישמע קולה הקטן מיתוך הצמח הטורף שלה "מה קורה לוסי?" היא שאלה במלמולים "את בסדר?" "כן, אני בסדר רק קצת מוטרדת" אמרה לוסי כשראשה מונח על הכר "אני פשוט מאוד מודאגת לגבי לואיזה" קרנדה התבוננה בעיניה של לוסי בחיוך "יש לך לב טוב נסיכה, אבל הסירי דאגה מליבך, לואיזה תהיה בסדר גמור" "איך את יודעת?" שאלה לוסי "כי אני הרי חלק מימנה שכחת?" היא אמרה וצחקקה "אז אם את חלק מימנה אולי תגידי לי בדיוק מה לואיזה מרגישה? אולי אוכל לעזור לה יותר" "אני יכולה לומר לך, אבל אני חושבת שזה יותר ידאיג אותך, את פשוט צריכה להניח ללואיזה, אני יודעת שזה לא פשוט, אבל תחשבי על זה שאם לא תזכירי לה כל הזמן יכול להיות שהיא תישכח את זה עד המועד, היא צריכה ראש נקי כדי להתכונן", לוסי נאנחה ושתקה היא חשבה לרגע על הכנס ועל זה שהיא מתכננת להתגנב מהבית וללכת אם לואיזה לשם בלי שהיא תדע, היא עדיין לא ידעה איך היא בדיוק מתכוונת לעשות זאת.
היא התבוננה בקרנדה בעיניים גדולות וחשבה שאולי היא צריכה לשתף אותה בתוכנית שלה, אבל אם היא תשתף אותה היא אולי תספר ללואיזה, ואולי לא, היא חשבה, קרנדה הסתכלה על לוסי בבלבול "מה קרה?" היא שאלה "זה פשוט ש...." התחילה לוסי את המשפט היא לא הייתה בטוחה עדיין שהיא רוצה לספר, אבל זה היה על ליבה והקשה אליה מאוד והיא ידעה שאם היא תספר לג'ק זה עוד יותר יהיה חמור אז לכן היא בחרה בקרנדה ובסופו של דבר המילים נשפכו מפיה כמו זרם חזק של מים והיא לא יכלה להפסיק, היא סיימה את המשפט ב- "מה את חושבת?" וקרנדה הייתה חסרת מילים, במשך כמה שניות היא פשוט התבוננה בלוסי, לא היה ריח שנבה מהפרח שלה או משהו שמזכיר ריח של פחד או כעס היא פשוט הייתה חסרת מילים עד שלוסי הפרה את השתיקה ושאלה שוב "מה את חושבת?" וכשלוסי שאלה את זה ניראה היה שקרנדה חזרה מההלם והיא סוף סוף דיברה "מה אני חושבת?" היא אמרה "אני חושבת שזה רעיון נוראי!" "אבל זה מה שאני חייבת לעשות, כדי לדעת מי הם המכשפים האפלים" "אבל אנחנו כבר יודעים מי הם המכשפים האפלים" אמרה קרנדה "הם פושעים נוראיים שיעשו הכול בשביל להשיג את מבוקשתם אפילו אם זה אומר לקחת חיים" "את צודקת" אמרה לוסי "אבל אנחנו לא יודעים מה הם מתכננים ובשביל זה אני חייבת ללכת אם לואיזה אל הכנס כדי לגלות זאת בעצמי, גם אם זה אומר שהסתכן" "זה אומר שאת מסכנת גם את לואיזה" "לואיזה גם ככה תהיה בסכנה אם היא תלך לשם" ניסתה לוסי להסביר אבל קרנדה החלה להתווכח איתה "אם הם יראו את הנסיכה שם את תהיה בסכנה גדולה שתחבור גם אל ללואיזה והם ייקחו את שתיכן, אני חושבת שמטרתם האמיתית היא לתפוס אותך ולחסל אותך, אולי הם בעצם רוצים להפיל את הממלכה" אמרה קרנדה "את לא יודעת את זה, אולי יש להם תוכניות אחרות" "כן" אמרה קרנדה "תוכניות זדוניות יותר" "וזאת הסיבה שאת לא הולכת" הדגישה קרנדה, לוסי רצתה להמשיך להתווכח איתה אבל הבינה שקרנדה כבר ניצחה, היא באמת הייתה משכנעת יותר מימנה אבל לוסי לא התכוונה לוותר, הרעיון עדיין היה בראשה והיא התכוונה ללכת בכול זאת למרות הדברים המפחידים שאמרה קרנדה, היא הייתה כה חדורת מטרה עד שלא היה הכפת לה שהיא מסכנת את עצמה היא פשוט הרגישה שהיא הייתה חייבת ללכת כדי לגלות את החידה.
לוסי סובבה את ראשה מקרנדה לכיוון הקיר, ראשה לא נח והיא הניחה שזה יקשה אליה להירדם "היי קרנדה.." אמרה לוסי אחרי כמה דקות של שתיקה "אם כבר דיברנו על המכשפים האפלים יש איזה עוד משהו שאני צריכה לספר לך".
לוסי לא ידעה למה היא מספרת את כל הדברים האלו לקרנדה היא פשוט הרגישה שהיא צריכה לשתף מישהו בכול מה שהיא עוברת וכבר לא היה לה הכפת שהיא משתפת את קרנדה בחלומות הרעים שיש לה על אותו מכשף אפל שהיא פגשה באותו יום בסמטה ההי.
"אני יכולתי להבחין בחלומות ההם ברגע שנכנסת בפעם הראשונה לחדר הזה" אמרה קרנדה "רגשותייך וחלומותייך חזקים ואני יכולה להרגיש אותם בכול גופי" "אז למה לא אמרת שום דבר?" שאלה אותה לוסי "זה בגלל שאני חיכיתי שאת תספרי לי, חיכיתי שאת תבקשי את העזרה" "את יכולה לעזור לי?" שאלה לוסי וניראה היה שהיא מופתעת "כמובן שכן, את כל הזמן שוכחת שאני חלק מלואיזה, אומנם חלק קטן אך אם זאת החלק החשוב ביותר שלה" היא אמרה בחיוך "אז איך את יכולה לעזור לי?" שאלה לוסי "הניחי את ראשך ברוגע על הכרית, ועצמי עיינים" ביקשה מימנה קרנדה "ותחשבי על כל הדברים הטובים בחייך" לוסי עשתה כדבריה, היא חשבה על לואיזה וג'ק ובלייק, ואבא שלה ועל ווילי החתול שלה, היא חשבה גם על מרי והעוזרות שלה בארמון, מה קורה איתן עכשיו? והאם הם בסדר? היא חשבה על כל הדברים והאנשים בחייה ועל הטעם הנהדר של העוגיצות שאותם היא אוהבת כל כך, ועל העיר אלקנדה שאותה היא לא תירצה לעזוב אבל אם זאת היא ידעה שהמקום רק זמני והיא חיכתה לאביה כל יום שימצא אותה ויחזיר אותה לביתה למקום שהיא כל כך אוהבת, ואם המחשבות האלו היא נרדמה, לוסי לא ידעה בדיוק מה קרנדה עשתה לה אבל זה בהחלת עזר לחלומותיה הרעים להעלם.