מלכת אלקנדה

סיפורו של גנב

"ג'ק?" היא שאלה כשראתה את דמותו המוכר עומד ליד הדלת ומנסה לפתוח אותה בלי להעיר אותה ואת לואיזה, הוא היה לבוש ליציאה כשהוא מצויד בחרבו "לאן אתה הולך" היא שאלה "לשום מקום" הוא מיהר להגיד אבל לוסי לא השתכנעה, היא התקרבה אליו יותר ובכנה את לבושו "זה לא ניראה ככה" היא אמרה ובנימת קולה נישמע מעט חשד "אני לא צריך להסביר את עצמי לוסי, תחזרי לישון" הוא יצא החוצה וסגר את הדלת מאחוריו, לוסי התרגזה, היא פתחה את הדלת בחזרה ורצה אחריו כשהיא תופסת בידו הימנית "מה זאת אומרת אני לא צריך להסביר את עצמי?" "אתה יוצא לפנות בוקר בשקט, בשקט, בלי שאני או לואיזה נדע ועוד בלבוש לוחם? תגיד לי לאין אתה הולך!" הטיחה בוא לוסי "אוף את כזאת קוץ" הוא עצר והסתובב אליה "אם את חייבת לדעת הסיפור שסיפרת לי מאוד שכנע אותי ואני הולך אל היער המוזר הזה להשיג את הפרי המוזר, בסדר?" "ידעתי!" היא הרימה את קולה "עכשיו את מוכנה לחזור פנימה?" אמר ג'ק "אתה צוחק עלי, אין סיכוי, אני רוצה לבוא איתך" "בשום אופן לא! זה מסוכן מידי, אני הולך לבד וזה סופי" "אתה לא רציני!, אתה רוצה שאישאר בבית ואחכה לך בדאגה מי יודע כמה זמן?" שאלה לוסי בכעס, מבטה היה חודר אם טיפה של דאגה "זה בדיוק מה שאני רוצה" "אבל ג'ק זה יער רוחות, אולי אני אוכל להועיל לך, תחשוב על זה רגע, אני הרי רואה את הנסתר, אני אוכל לראות את הרוחות ובכך להתחמק מהם בלי דאגה, החרב החדה שלך אולי נראית מאיימת אבל היא לא תועיל בקרב מולם" ג'ק נראה קצת משוכנע, אבל הוא מיד הסתובב לכיוון האופק ואמר "זה מסוכן מידי, לא אוכל להסתכן בכך שאקח אותך איתי" "אבל מי יגן עלי כאן?" שאלה אותו לוסי "על תשכח שאני עדיין בסכנה כך או כך, המכשפים האפלים מחפשים אותי בכול מקום והם לא ינוחו עד שימצאו אותי, אף אחד לא יוכל להגן עלי חוץ מימך" "אני לא רוצה שיקרה לך משהו את לא מבינה? אני חקרתי על הנושא הזה בלילה ואת יודעת מה היה כתוב בספר?, היה רשום למחוק את כול מה שידענו על החיים, היער הזה שואב את התקווה" "זה לא נישמע נורא כל כך הרי אין לך תקוות" היא אמרה בהתלוצצות "אני לא צוחק איתך" כעס ג'ק "אתה בכלל יודע איפה היער הזה נימצא?" שאלה לוסי "לא ממש אבל אני הסתמך על עוברי עורך, יש לי כבר מפה, ואומנם היער לא נימצא בה אבל אני הסתדר אני גם-" "לוסי!" קרא קול מוכר בשמה מהאופק, לוסי קיבצה את עיניה כדי לראות יותר טוב ואז היא הבחינה בדמות המחייכת והמוכרת, זה היה בלייק רץ אליה ומנופף לה לשלום כשבידו השמאלית מחזיק בקופסת עץ בינונית אם תרכיבים. "מי זה לוסי?" שאל ג'ק בחשד, אך לוסי לא ענתה היא לא רצתה שג'ק ידע על בלייק משום שהוא היה יכול לאסור אליה מלהיפגש איתו שוב, וכול מה שהיא הגיבה זה חיוך מבויש ומבט נבוך. בלייק התקרב אליהם וג'ק שלף במהירות את חרבו מולו וצעק "על תתקרב!" בלייק נסוג לאחור כשהוא משחרר צעקת פחד ומפיל את כול התרכובות ובכך שובר את כולם "ג'ק! תוריד את הנשק מיד!" היא צעקה לו "את מכירה אותו?" שאל ג'ק כשמבטו לא זז מבלייק "כן" היא ענתה במהירות "נפגשתי איתו פעמיים הוא לא מזיק בכלל ואתה גם לא צריך לדאוג אני מבטיחה" "היא צודקת, אז בוא נרגע ונוריד את החרב המאוד מרשימה שלך" אמר בלייק בחצי חיוך מתוח. ג'ק הסתכל אליו בחשד אם מבט חודר והוריד את החרב שלו לעט.
בלייק נשם לרווחה "תודה לך על קבלת הפנים החמה" הוא צחקק כשהוא ניזהר במילותיו "מי אתה?" שאל אותו ג'ק "שמי הוא בלייק" "ומה הקשר שלך אל לוסי?" "אני בקושי מכיר אותה, באמת, היא עזרה לי פעם אחת ועשיתי לה סיבוב בעיר כדי שתכיר אותה" "הוא הבחור שנתן לי את המגילה" אמרה לוסי "אני מבטיחה לך שאין לך ממה לדאוג ג'ק, בלייק הוא מאוד נחמד" "אבל אסור לך להיפגש אם אף אחד! זה מסוכן מידי" "די על כל דבר אתה אומר את זה! בסוף לא יהיו לי חיים אם כל המגבלות שלך" אמרה לוסי בכעס "סליחה שאני מפריע לכם" עצר בלייק את הוויכוח" אבל האם יורשה לי לדעת איך אתה קשור אליה?" שאל אותו בלייק, לוסי וג'ק הסתכלו אחד על השנייה, ג'ק חשב לרגע וענה "אנחנו חברים טובים, והאם יורשה לי לדעת מה אתה עושה פה מוקדם כל כך בבוקר?" שאל אותו ג'ק "אני בדיוק הייתי בדרך לביתי כדי להשים שם את כל השיקויים ותרכובות, אבל עכשיו ניראה שאני לא צריך" הוא אמר בצחקוק כשבנימת קולו נישמע כעס על ג'ק" "בלייק אתה לא תאמין לאין אנחנו הולכים!" אמרה לוסי וזכתה למבט חודר וכועס מג'ק "כבר אמרתי לך, את לא באה איתי?" "לאין?" שאל בלייק "זה לא עינייך" אמר ג'ק "ליער הרוחות המקולל" השיבה לוסי במקומו "לוסי!" צעק ג'ק "באמת?, אתם הולכים ליער הזה?" "כן, אנחנו הולכים להשיג את פרי האינסוף" בלייק התחיל לשאול כל מיני שאלות ולוסי ענתה ב- "אנחנו" ו- "ביחד" וקולו הרוטן של ג'ק נישמע בין שיחתם המעצבנת.
"אני יכול להצטרף אליכם? אני אוכל לעזור" אמר לבסוף בלייק "כמובן" "ממש לא!" אמרו ג'ק ולוסי באותו הזמן "למה לא?" שאלה לוסי "כי אני לא בוטח בוא, ואני אפילו לא החלטתי אם את באה" "ואני אמרתי שאני כן באה ובתור הנסיכה אתה צריך להקשיב לי-" ג'ק סתם במהירות את פיה של לוסי אם ידו והיא מיד הבינה את הטעות שעשתה.
"נסיכה?" גיחך בלייק "מה זאת אומרת?" "זה כינוי שהיא המציאה לעצמה, היא חושבת שהיא מעל לכולם ורק בגלל ששמה הוא כמו של הנסיכה לוסיה אז היא מרשה לעצמה להתנהג כמו אחת" בלייק גיחך שוב "דווקא מתאים לך להיות בת מלוכה, הייתי אומר כמו דוכסית או אולי-" "אז, חשבתם להתגנב תחת אפי אחרי הכול" קולה של לואיזה נישמע מאחוריהם ושלושתם הפנו את ראשיהם אליה "חשבת שאני לא אגלה שאתה מתכנן ללכת אל היער?" שאלה לואיזה בנימת כעס.
"איך ידעת?" שאל ג'ק "כשהתחלת אם ההליכות הלוך וחזור שלך ברחבי הסלון, הבחנתי שאתה נעשה מתוח ולא רגוע ורגע לפני שהלכתי לישון ראיתי שלקחת ספר מין הספריה שלי על תולדות היער הזה" "כנראה שהייתי צריך להיות זהיר יותר" "יקירי גם אם לא הייתי משאיר את הספר על פינת האוכל הייתי יודעת שאתה מתכנן ללכת ליער, על תשכח שאני מכשפה בעלת רמה, אני יכולה לחזות מה צופה בעתיד ומעבר לזה" "אז זה אומר שאנחנו בצרות?" שאלה לוסי.
לואיזה הסתכלה למקום בוא הם עמדו, רגלה התחילה לתופף על השלג ואחרי כמה שניות שעברו כמו לנצח היא אמרה לבסוף "לא" ג'ק ולוסי היו מופתעים "זה לא יהיה בסדר מצידי" היא נאנחה ושפשפה את עיניה "אתם לא ילדים רגילים הבחנתי בכך ברגע שפגשתי אתכם" היא אמרה וג'ק ולוסי פחדו שהיא לא הבחינה בבלייק לפני שהיא תספר איזה שהוא סוד שלהם "יש לכם יכולות מיוחדות, חזקות מאוד, ואני מאמינה שלא יהיה לכם בעיה להסתדר לבד גם אם קיקלופ רצחני יעמיד מולכם, אני מרגישה את הנחישות שלכם והרצון ולמען האמת היא מעצבנת אותי והיא אומרת שאני לא אוכל לכפות אליכם להישאר" "אז זה אומר שאת תיתני לנו ללכת?" שאלה לוסי אפילו שהיא כבר ידעה את התשובה "כן" אמרה לואיזה אחרי רגע ארוך של חשיבה האם אני עושה את הדבר הנכון, לוסי צעקה בשמחה וג'ק חייך "ובנוגע אליך" היא אמרה והבחינה בבלייק העומד בצד "על תחשוב שלא הבחנתי בך בלייק" "שלום לואיזה" הוא אמר בחיוך כשבקולו נישמע שהוא קצת מתוח "את מכירה אותו?" שאלה לוסי "כמובן, הוא כמעט גנב את ספר התרכובות שלי" "את יכולה להאשים אותי לואיזה?, אני מנסה להכין תרופות? הוא אמר "שנינו יודעים שזה לא נכון יקירי, אבל עכשיו זה לא חשוב. אני מבינה שאתה רוצה להצטרף לשני חברי הקטנים" "היא באמת מרשימה" אמרה לוסי "נכון" אמר בלייק "לדעתי אוכל להועיל מאוד אם התרכובות שלי, לצערי הפלתי את רובם, אבל נישאר לי עוד קצת בתיק שלי" הוא הוריד אותו מגבו פתח אותו וחשף לכולם את כול הבקבוקונים הזהירים והשיקויים השונים "למרות שאתה גנב ושקרן, אתה גם יותר מזה. לך גם יש יכולת מיוחדת ותאמין לי אני יודעת, מאז שחזרת שוב וניסית לגנוב את מטאטא הקסמים שלי ובמקום זה פוצצת את כל חדר השינה שלי אם שיקוי הקבלה" בלייק הרכין את ראשו וניראה נבוך, אבל את לואיזה זה שעשעה מאוד והיא לא יכלה לעצור את עצמה מלצחוק "רגע, יש לך מטאטא קסמים?!" שאלה לוסי לואיזה הפסיקה את התקף הצחוק שלה וניגבה את הדמעות מעייניה "כמובן יקירתי, אחרת איזה מין מכשפה אני אהיה?, למעשה... " היא אמרה והושיטה את ידה לכיוון הבית ומימנו ריחף מטאטא עץ גדול אם קש בקצה האחורי שלו והכול ניקשר בחבל דק "אתם תצטרכו את זה למסע שלכם" לוסי התחילה לצעוק עוד יותר, היא הייתה בשמיים "אני לא מאמינה!, אני לא מאמינה!!!" היא צעקה ברעש מחריש אוזניים "את רוצה להגיד לי שאף פעם לא ריחפת על מטאטא?" שאלה לואיזה "אף פעם לא, אני רציתי ללמוד, אבל גברת מרינה- שהיא המורה שלי לכישוף- תמיד אמרה שאני לא אוכל לרכוב על מטאטא בגלל שאני יותר מידי חסרת אחריות, ומגושמת מאוד" "טוב יקירתי, אני מאמינה בך, למעשה לא דרוש ידע כה רב כדי לרכוב על המטאטא הזה, כישפתי אותו במיוחד בגלל שאני כבר לא רואה, כול מה שצריך לעשות זה לתת לו הוראות והוא יעשה אותם" "לואיזה התקרבה אליהם אם המטאטא והדגימה להם איך לרכוב אליו, היא שמה את המקל בין רגליה התישבה אליו ובתוך שניות בודדות רגליה של לואיזה היו כמה סנטימטרים מעל לאדמה "עלה, עלה" היא אמרה את ההוראות וברגע אחד המטאטא עף מעל לראשם וריחף כשישה מטרים מעליהם "זה מדהים!" אמרה לוסי "רד" היא ציוותה למטאטא והוא ירד באיטיות ובנינוחות כשרוח יוצאת מיתוך הקש "זה הכול?, זה כול מה שצריך להגיד למטאטא?" שאל בלייק, "עלה, רד שמאלה ימינה וישר" אמרה לואיזה "אבל יש בעיה אחת, המטאטא יכול לסחוב משקל רק של שני אנשים" "אז מה נעשה?" שאלה לוסי, לואיזה חשבה כמה שניות "בלייק יקירי יש לך במקרה בתיק שלך את שיקוי הריחוף" "שיקוי ריחוף?" הוא שאל "את מתכוונת לתרכובת בעלת הצבע המוזר?" הוא פתח את התיק והוציא משם בקבוקון בינוני בצבע כחלחל זוהר ונוצץ "אף פעם לא ממש הבנתי מה הוא עושה, לא היה לי זמן לגלות" "ומזל שקח, אם הייתי שותה אותו הייתה מרחף עד הירח" "אז מה את רוצה שעשה איתו" "הממ... חכו רגע" היא אמרה ונכנסה אל ביתה, כולם המתינו בסבלנות לשובה וכשהיא חזרה היא החזיקה בידה חבל ארוך ועבה "אני חושב שאני יודע מה היא מתכננת" אמר ג'ק, בלייק שהבין גם הוא מה לואיזה מתכננת לא כל כך אהב את הרעיון והתחיל לרטון "את לא באמת מתכננת לקשור אותי כשאני מרחף כמו בלון נכון?" "זה בדיוק מה שאני מתכננת, עכשיו קדימה, זו תהיה טיסה ארוכה ואתם גם צריכים להיות מצוידים" כולם נכנסו חזרה הביתה ולואיזה דרשה מכולם להתארגן כמו שצריך, לבלייק היא נתנה גלימה ארוכה וחומה וסידרה לו תיק אם אוכל ועוד בגדים חמים, היא הכינה תיק כזה גם לג'ק ולוסי והלבישה אותם בעוד גלימות חמימות ודאגה לכול פרט קטן בנוחיות שלהם "זה לא קצת מוגזם?" שאלה לוסי את לואיזה כשהיא לבשה את זוג המכנסיים השלישיים "זה רק ניראה מוגזם, אבל ניראה אם תחשבי ככה גם אחרי שתעופי יותר גבוהה מעל האדמה, יהיה לכם יותר קר ואני לא רוצה שתחלי לי" היא סיימה לסדר את לוסי וכולם נפגשו שוב בחוץ כשהם נראים כמו דובי דורבן גדולים "כולם מוכנים?" שאלה לואיזה וחיכתה שכולם יהנהנו לחיוב "יופי, עכשיו נסדר את בלייק ואז כולכם תוכלו לצאת לדרך" בלייק צעד אל לואיזה והיא קשרה את החבל סביב מותנו "מוכן יקירי?" "כן אני חושב" אמר בלייק, הוא פתח את תיקו שוב שעכשיו היה מלא בעוד דברים מלבד התרכובות, חיפש והוציא משם את השיקוי בעל הצבע המוזר, הוא פתח את הפקק ובלי לחשוב יותר מידי הוא הצמיד את הבקבוקון לפיו ושתה חצי מין הבקבוק, כולם חיכו בציפייה ותוך כמה שניות בודדות גופו של בלייק התחיל לרחף מעל לאדמה "ואווו, זה מדהים!" הוא אמר כשגופו ללא שליטה התחיל להתהפך ולעשות גלגולים באוויר "עד מתי הוא ירחף?" שאל ג'ק את לואיזה, "לתרכובת יש זמן מוגבל, כשהוא יפסיק לרחף, אתם תצטרכו להמשיך ברגל. עכשיו... אתם מוכנים לצאת לדרך?" "אני לגמרי מוכנה" היא אמרה וג'ק הצטרף אליה כשהוא הנהן בחיוב "אני גם מוכן!" צעק בלייק מלמלא כשהוא ממשיך להסתובב לו ולהסתחרר.
לואיזה לקחה את החבל וקשרה אותו לסוף המטאטא "קחי יקירתי, את תשבי מקדימה ותתני את ההוראות למטאטא" לוסי החזיקה את אותו כשמקלו פונה ישר. היא פיסקה את רגליה מתחת למטאטא וישבה אליו "אני אהיה ממש מאחוריך אם תסתבכי" אמר ג'ק וישב מאחוריה.
המטאטא כבר באופן אוטומטי ריחף חצי מטר מעל לאדמה ולוסי הרגישה פחד עצום, היא ניסתה להירגע בכך שלקחה כמה נשימות פנימה והוציאה החוצה, היא עצמה את עיניה ובשתי מילים החוזרות על עצמם נתנה את ההוראות למטאטא "עלה, עלה" היא אמרה ובשנייה אחת בודדה המטאטא עלה כעשרים מטרים מעל האדמה, "כל הכבוד לוסי" אמרה לואיזה שהייתה נראית כמו נמלה מלמטה.
לוסי צחקקה בהתרגשות "תחזיק חזק ג'ק, כי אנחנו עפים מכאן!" ג'ק אחז בחוזקה במקל ולוסי נתנה עוד הוראה למטאטא והוא טס במהירות האפשרית שלו דרך העננים, הכול הרגיש כל כך טוב, הרוח הקרירה והנעימה העיפה את שיערם לאחור וכול צעקה מרגשת נבלעה ברוח.
"ווהווו!, צעק בלייק מלמלא," אז ככה מרגישות ציפורים" "אתה מספר לי?! אני חובה עכשיו את ההרגשה הכי מדהימה בחיים שלי!" "לוסי בבקשה תאטי, אני מרגיש כאילו שאני הולך להקיא" אמר ג'ק ושם את ידו על פיו "כרצונך" היא אמרה בחוסר חשק ואמרה למטאטא להאט. עכשיו הוא טס באיטיות וברוגע "תודה" הוא אמר "מעפן!" אמר לו בלייק, הוא תפס בחבל שהיה קשור סביב מותנו והתחיל לגלגל אותו ולרדת לכיוונם עד שהיה מאחוריהם "אז... מה אתם מתכננים לעשות כשתשיגו את פרי האינסוף?" הוא שאל את שניהם "דבר ראשון עוד לא השגנו אותו, אנחנו צריכים להכין את עצמנו שאולי נלך לשם לשב ודבר שני זה לא עינייך למה אנחנו רוצים את הפרי הזה" "תפסיק להיות כל כך מעצבן!" רטנה לוסי "מישהו כאן לא מחבב אותי במיוחד" אמר בלייק "רק עכשיו הבנת את זה?" שאל ג'ק בזלזול והסתכל עליו במבט שהיה יכול להמיס קרח.
ג'ק תמיד היה ידוע כדאגן במיוחד, לא רק ללוסי לכול האנשים שהיו סביבו, גם אם הוא לא הכיר אותם, זה היה ככה גם כשאביו יצא למלחמה לפני כשנתיים, הוא כל כך פחד שיקרה לו משהו, עד רמה שהוא רצה להחליף אותו וללכת במקומו, אבל אביו אמר שהוא עדיין צעיר מידי ואפילו שכוח רב היה ברשותו הוא לא היה מוכן, ומאז הוא לא ראה אותו או שמע מימנו והמילים האחרונות שהוא אמר לו לפני שהוא הלך, היו, תשמור על הנסיכה עד שאחזור וג'ק הבטיח לו בכול ליבו שיגן על לוסי, גם אם זה יעלה במחיר חייו. כנראה בגלל זה ג'ק היה כל כך כועס על לוסי על שלא סיפרה לו דבר על בלייק.
"אתה יכול פחות לנסות להיות נחמד אלי" אמר בלייק אחרי שיחה ארוכה של, למה ג'ק שונא אותו "אני לא רוצה, אתה באתה איתנו רק כי לואיזה אמרה שאתה יכול להועיל ואחרי זה אני לא רוצה לראות אותך יותר" "אתה כועס עלי רק בגלל שאני גנב? אתה יודע כמה זה קשה לחיות שם בחוץ בלי כסף?" "אז למה אתה לא מוצא עבודה?" שאל אותו ג'ק בלייק חשב כמה שניות ואמר "בגלל שהפנים שלי מוכרות בכל מקום, והשומרים מסתובבים שם והם מחפשים אותי, אף אחד לא ייקח לעבודה גנב עלוב" "איך בכלל הגעת למצב הזה שאתה גונב?" שאלה אותו לוסי, בלייק הסתכל אליה במבט נבוך והסיט את מבטו מימנה והבינה שהיא נגעה בנקודה רגישה "לא שואלים שאלה כזאת" אמר לה ג'ק אחרי שהוא הבחין בוא "אני ממש מצטערת בלייק, לא התכוונתי להיות חצופה?" "לא, זה בסדר זו לא אשמתך" מיהר להגיד "זה פשוט... המצב שאני נימצא בוא, יש לו סיבה" "אתה לא חייב לשתף אם אתה מרגיש שזה קשה" אמרה לוסי "האמת, לא הכפת לי, זה קרה כבר מזמן ואני פונה לכיוון העתיד, אז מה שקרה בעבר כבר לא משנה" "אז בוא נישמע את הסיפור שלך, גם ככה הנסיעה עוד ארוכה" לפתע מחולצתו יצא חיית הכלאיים של בלייק שכנראה גם הוא בא לשמוע את הסיפור, בלייק תפס אותו בידו כדי שלא ייפול והתחיל לספר את הסיפורו.