מלכת אלקנדה

הסוד של לואיזה

לוסי הייתה המומה והפילה את חרבה מידיה בפחד "מה קרה כאן עכשיו?" שאלה לואיזה אבל ניראה שג'ק היה הכי מופתע.
לואיזה רצה אל שניהם וג'ק קם לישיבה כשהוא מחזיק את ראשו הכואב "מ-מה, מה זה היה?" הוא שאל, לואיזה צעדה אליו ועזרה לו לקום, "יקירתי" היא אמרה בקול מבולבל, "אני חושבת שעשית כרגע קסם" עייניה של לוסי נפערו וכול גופה הרגיש מלא חיים.
"איך זה יכול להיות?" היא שאלה והסתכלה על החרב שעל השלג "הרי אני בכלל לא ניסיתי להפעיל אותו" "נדבר על זה אחר כך בינתיים צריך לטפל בידידך" ג'ק הרגיש מסוחרר, הוא צעד אם לואיזה ולוסי חזרה לביתה של לואיזה והיתיישב על אחת מכיסאות העץ בזמן שלואיזה ממהרת להכין לו תרכובת שתעזור לראשו לכאוב פחות.
"אני לא יודעת מה קרה" התחילה לוסי לומר את המילים כשהיא מתיישבת ליד ג'ק הכאוב "גם אני לא, אבל כמו שלואיזה אמרה ניראה שהצלחת לעשות את הקסם שהתאמנת אליו ימים ארוכים" "אבל, אני בכלל ניסיתי להתרכז בניצחון, לא להפעיל את הקסם" "אולי את זימנת אותו בתת מודע שלך יקירה" אמרה לואיזה הגישה לג'ק את התרכובת הסגולה והתיישבה ליד שניהם.
ג'ק לגם מהתרכובת וניראה היה שהוא מתחיל להרגיש יותר טוב "מה שזה לא היה, זה בהחלט עזר ללוסי לנצח" אמרה לואיזה, ג'ק הסתכל על לואיזה בכעס "את מחשיבה את זה לניצחון", אין סיכוי שהיא ניצחה" "אמרנו שהיא צריכה להפיל אותך רק פעם אחת יקירי והיא הצליחה" מבט מלא שמחה הופיעה על פנייה של לוסי וג'ק ניראה כועס מתמיד "אני רוצה קרב חוזר!, זה לא יעבור על פרק היום" "אני חוששת שאתה לא יכול לעשות דבר, אני בסופו של דבר מי שקובעת את החוקים" ג'ק עמד להתפוצץ מעצבים, אבל אם זאת הוא לא הוסיף דבר, הוא רק קם מין הכיסא וצעד לכיוון חדרו. לוסי רצתה להגיד לו משהו, כל דבר, אבל לא היה מה לומר, היא יכלה להבין את הרגשות שלו ואת הכעס שלו לנצח ולא לתת לה להשתמש בחרב לעולם, אבל היא לא יכלה לתת לו לנצח ולהמשיך לשלוט בה, זה נכון שהוא שומר הראש שלה והחבר הכי טוב שלה אבל הוא תמיד היה מגונן יותר מידי, הרבה יותר מידי וזה גרם לה להרגיש חנוקה.
"על תצטערי יקירתי, את צריכה להרגיש גאווה, את ניצחת, ג'ק צריך להבין שזאת מי שאת ולא לחיות אם עצמו בשקר לגבייך, הוא כנראה ראה צד שלך שהוא לא הבין או שאולי הבהיל אותו, ועכשיו הוא לא יודע איך להתמודד אם זה, אז הוא מעדיף לברוח" "אני יודעת אבל זה בכול זאת עצוב שהוא לא יכול לראות את זה, לראות את כול הדברים שאני" לוסי הרכינה את ראשה ובאותו רגע דלת הכניסה נפתחה ומימנה נכנסו בלייק ותנלידור שבדיוק היו בשיחה על תולעים "אז כמו שאתה רואה התולעים זוהרות כשהן פוחדות, זה זן מיוחד" בלייק החזיק צנצנת מלאה בתולעים והוא ותנלידור צעדו אל לוסי ולואיזה "היי קרוהיר! תיראי מה אני ותנלידור מצאנו" הוא החזיק את הצנצנת על מול פנייה והראה לה את התולעים הזוהרות במאיין זוהר ירקרק, "אתם מכירים?" שאלה לוסי את בלייק ותנלידור "כמובן, אני ותנלידור חברים שנים" אמר בלייק "איך שניכם מכירים בדיוק?" שאלה לוסי את בלייק "אני ותנלידור מכירים המון זמן, עוד לפני שלואיזה ידעה על קיומי, תמיד שהייתי מנסה להתגנב ולגנוב תרכובות מלואיזה, תנלידור לפעמים היה עוצר אותי ומגרש אותי משם, אבל זה אף פעם לא עצר אותי והייתי מגיע כול הזמן ומנסה לגנוב, עד שבסופו של דבר דיברתי אתו ועשינו עסקה" "איזה מין עסקה" שאלה לוסי "שאם תנלידור איתן לבלייק תרכובות הוא לא יחזור יותר" אמרה לואיזה "אבל זה לא מה שקרה, בלייק חזר ביום המחרת להודות לו ומשם הם התחברו".
תנלידור צעד אל לואיזה והניח חבילה חומה על השולחן מולה "בדיוק בזמן" אמרה לואיזה וחיוך גדול היה על שפתייה, היא העבירה אצבעות זעירות על פתק קטן, וליבה התמלא באושר, היא פתחה את סרט הפרפר ומיתוך החבילה אותם פרפרים זעירים שקופלו ביד יצאו מין החבילה והתחילו להתעופף בפינת האוכל, כל כך הרבה מהם, צבעוניים ויפים, הם נראו והתעופפו ממש כמו פרפרים אמיתיים, וכשהפרפר האחרון נפל לואיזה הוציאה את מה שהיה בחבילה, זה היה אותו הוורד שהיא קיבלה באותו היום, אבל לוורד הזה היה צבע אחר צבע שחור ומימנו נדפו טיפות שחורות כדיו סמיך שירד וטפטף על זרועה, לואיזה נראתה מבולבלת "באיזה צבע הוורד!?" היא שאלה בבהלה "שחור" אמרה לוסי, לואיזה נחרדה "אוי אלוהים", היא אמרה בפחד.
"מה זה אומר?" שאל בלייק אבל לואיזה לא ענתה, עייניה היו פעורות וידה התהדקה על הגבעול מלא הקוצים, עד שמרוב האחיזה החזקה דם נטף על ידיה יחד אם הדיו, "לואיזה...." אמרה לוסי בדאגה, תנלידור פתח את ידה של לואיזה בעדינות וניקה את ידה מהדם והקוצים שחדרו אל בשרה, היא הזיזה את ידה מימנו, לקחה את מקל ההליכה שלה וצעדה לכיוון המטבח, לוסי באה ללכת אחריה אבל תנלידור שם יד על כתפה והנהן בראשו לשלילה, כאילו שאמר 'אל תלכי אליה עכשיו'. לוסי הסתכלה על בלייק בבלבול ונאנחה "אני הולכת להחליף בגדים" היא אמרה ועלתה במדרגות העץ לחדרה, היא פתחה את הדלת וסגרה אותה מאחוריה בזמן שהיא ממהרת להוריד את בגדי הלימוד ולהחליף למשהו יותר נוח.