מלכת אלקנדה

חבר חדש

לוסי התחילה ללכת והתרחק מביתה של לואיזה. השלג היה בכול מקום ועומקו הגיע עד ברכיה והשאיר אם כל צעד עקבות שלג על גרביוניה השחורים אשר נמסו והפכו למים והרטיבו אותה קלות.
היא יצאה מהרחוב העגום והקודר ועשתה את דרכה אל כיכר העיר, היא ניסתה לזכור באיזה דרכים היא הלכה מהכיכר לביתה של לואיזה וחזרה על צעדיה, היא עשתה זאת ופנתה בכול הפניות הרבות שהלכה עד שהגיע למבוי סתום, היא חזרה בחזרה והמשיכה ללכת, הפעם היא לקחה פנייה אחרת, היה מסובך לראות במפה לאיזה כיוון היה צריך לצעוד, משום שכול הרחובות המצוירים בה בקווים הסתבכו בעצמם והיה קשה לראות איפה היה מסומן הדיו של העט שתנלידור סרטט.
היא הגיעה לרחוב ענקי ופתוח אם פניות מרובות, כרכרות הסוסים דהרו במהירות ברחבי השבילים הרחבים ואנשים ויצורים שהיו במקום הלכו דרכם וצעדו למקום שהיו צריכים, לפתע לוסי הבחינה במקבץ נדבות היושב על שפת הרחוב ומבקש כסף מיכול אדם או יצור שעבר בסביבה, הוא היה יצור נמוך שמנמן וקרח הלבוש במכנסיים בלבד, צבעו היה אפור כאבן ואוזניו מורמים לשמיים הוא היה טרול, "תסלח לי אדוני" צעדה אליו לוסי "אתה יכול לעזור לי?", הוא הושיט לה שק אפור ומסריח והצביע עליו "אני יכול לעזור לך רק אם את תעזרי לי" "כמובן" היא אמרה והוציאה מטבע נחושת מכיסה והכניסה לשק המצחין "אתה יודע איפה נמצאת כיכר העיר? ,אני די הלכתי לאיבוד" הוא שפשף את סנטרו בחיוך "זה יכול להיות שם" הוא הצביע על פנייה קרובה "לשם?" שאלה לוסי "כן, לא רגע חכי, או אולי שם, או... שם" הוא התחיל להצביע על מקומות שונים "תחליט, אני צריכה למהר" הוא חייך אליה בחיוך מרושע "אני מצטער אני לא יכול לחשוב כשהשק שלי ריק, את חושבת שתוכלי לעזור לי למלא אותו? ואז אני אגיד לך?" "אווו אני מבינה מה קורה פה, אתה מנצל אותי!" הוא ניראה פגוע עד לעמקי נשמתו "אני? בכלל לא, למה שאנצל ילדה תמימה וחמודה כמוך?" "הרגע נתת סיבה אחת!" אמרה לוסי בכעס "ודרך אגב אני לא תמימה, אני אצליח לראות תחבולה גם ממרחק של קילומטר וחצי" "בסדר ילדה את צודקת, את לא חייבת לי כלום" "יופי, עכשיו תוכל להגיד לי איפה נמצאת כיכר העיר?" היא שאלה אבל ניראה שפתאום הוא לא שומע "את מדברת אלי?" הוא שאל בסרקסטיות "כן! אל מי אני עוד יכולה לדבר!?" היא שאלה בכעס "אני מצטער, יחס גורר ליחס, וכמו שאת לא חייבת לי כלום גם אני לא חייב לך כלום" פרצופה של לוסי התחיל להתעוות "אווחחח! טרול זקן ונצלן!, אתה רוצה כסף אז הינה קח!" היא הוציאה עוד שלושה מטבעות נחושת ושמה אותם בשק "עכשיו תוכל להגיד לי איפה נמצאת כיכר העיר!?" "תענוג לעשות איתך עסקים, תמשיכי ישר ותפני פה ימינה" לוסי קיבצה את עייניה בתיעוב והמשיכה ללכת אל דרכה.
היא המשיכה באותו הרחוב ופנתה ימינה והגיעה לכיכר העיר, לו רק היא ידעה כמה זה קרוב היא לעולם לא הייתה שואלת את היצור הרמאי הזה.
היא ראתה את כול הדוכנים שנשארו עומדים באותו המקום כמו אתמול וצעדה לעברם, היא ראתה עוד כמה דוכנים חדשים שהתווספו לשורות, רוב החדשים היו של אוכל ואלה שלא, היו של בגדים, כל דוכן צעק בקול על הדברים שהוא מוכר וניסה לשכנע אנשים להגיע "רק היום, רק היום" צעק ילד אם בגדים דהויים "דגים טריים, דגים טריים" הוא קרה "בואו לכן" אמר מישהו אחר "וקבלו במבצע שלושה גזרים במחיר של שניים".
לוסי הסתכלה סביבה וניסתה למצוא את מכירת המגילות, היא עברה בין כול הדוכנים והתחילה לחפש, היא התחילה ללכת ועצרה בפתאומיות כשלפתע היא ראתה את האיש השמן והנמוך שראתה אתמול שסחר ביצורים, היא עברה לידו במהירות כששנאה ממלאת את ליבה, הוא עמד לו שם מעשן מקטרת ליד הכרכרה אם היצורים בתוכה ורק מחכה שמישהו יעבור ויקנה מישהו מימנו, לוסי רצתה להגיד לו משהו, באמת שרצתה, אבל אז היא נזכרה במילותיו של ג'ק "לפעמים צריך להשאיר את הדברים כמו שהם ולא להתערב בדברים שלא קשורים אלינו" לוסי נאנחה והמשיכה ללכת, זה ניראה יום קצת מתוח בכיכר העיר, משום שהיו המון שומרים מתרוצצים באזור כולם היו לבושים בגלימות ירוקות כשסביב מותניהם קשורה חגורת לחימה.
לבסוף כשלוסי הגיעה אל האזור השמאלי של הכיכר היא מצאה את הדוכן אם המגילות, הם ישבו בתוך סלסלאות עץ על הדוכן, יחד אם כל מיני אביזרים שונים, כמו שעוני חול גלימות פסלים שונים ועוד, "מה המגילות הכי חדשות כאן?" שאלה לוסי את המוכר "כולם חדשים פה, הם הגיעו לא מזמן" הוא השיב לה "אני אקח מגילה אחת, כמה היא עולה?" שאלה לוסי "מטבע זהב אחד" "מטבע זהב? יש לי רק נחושת" "צר לי, אני לא מקבל נחושת" הוא אמר ולוסי הלכה משם באכזבה, מה היא תעשה?, היא לא רצתה לחזור בידיים ריקות, היא התחילה להתקדם, היא עצרה במקום ובעתה בשלג הקר בכעס, היא חשבה במשך דקה איך להשיג את המגילה, אבל לא עלה לה כלום, השמיים התחילו להתקדר ופתיתי שלג זהירים ירדו, היא נאנחה, כנראה אין מה לעשות, היא אמרה לעצמה ולפני שהיא התחילה להתקדם חזרה לביתה של לואיזה היא שמעה לחישה מאחוריה "פססט.." אמר הקול "פססססטט" הוא חזר, לוסי עמדה להסתובב אחורה כדי לראות מי מדבר, אבל מי שזה לא היה עצר אותה "אל תסתובבי" הוא אמר "אני חייב עזרה" "מי אתה?" היא שאלה אם גבה אליו "זה לא חשוב עכשיו, את ראית שומרים באזור?" לוסי הסתכלה ימינה ושמאלה "כן, אני רואה לפחות חמישה מהם" הבחור נאנח "לא טוב" הוא אמר "תקשיבי לי, אני חייב את עזרתך, אני הסתבכתי בצרה ואסור שימצאו אותי, ברגע זה ממש, שומרים עוברים בין כולם והם מחפשים אותי, אסור לי להרים את הראש, ברגע זה אני אפילו לא יכול לראות אותך, רק... תעזרי לי ואני העשה כול מה שתירצי" לוסי חשבה אם עצמה, אם השומרים מחפשים אחריו זה אומר שהוא עשה משהו רע, היא לא הייתה בטוחה מה לעשות, האם לעזור לו או ללכת "איזה פשע עשית?" היא שאלה בחשד "לא אוכל לספר" "אוקיי, אז להתראות" לוסי עמדה ללכת משם אבל ליפני שהלכה היא הרגישה את ידו תופסת בידה, אבל ידו הייתה קרה, "חכי" לוסי הסתכלה על ידו וראתה שהיא עשויה מתכת "תעזוב אותי!" היא צעקה אבל הוא לא שיחרר "אני מתחנן מפניך, את רק צריכה להוביל אותי לסמטה הסמוכה", הוא צעד צעד אחד ורמז לה שהוא רוצה להתקדם, ללוסי לא היו הרבה ברירות והיא התחילה לצעוד כשהיא מובילה אותו יחד איתה "אני עלולה להסתבך בגללך!" "אל תדאגי" אמר הבחור "כול עוד את תמשיכי להוביל הכול יהיה טוב".
לוסי המשיכה להתקדם, היא עברה את הדוכנים ואת כול האנשים והיצורים שהיו בקרבת מקום ונכנסה יחד אם הבחור אל הסמטה, היא הסתכלה שהשטח פנוי והסתובבה אל הבחור "הצבר שלי הורג אותי" הוא אמר והרים את ראשה שהיה מכוסה בגלימה חומה, היא ראתה נער נאה בסביבות גיל השש עשרה הלבוש בשכבות חומות, שערו שטני ועיניו ירוקות ושרשרת בצורת שעון על צברו "תדמייני מה זה להיות ככה רבע שעה ורק לחפש אנשים שיעזרו לך בלי שאתה רואה אותם בכלל" הוא צחקק אבל לוסי לא הגיבה לו, היא רק שתקה והסתכלה אליו או יותר נכון על ידו, הנער הבחין במבטה וחייך "אני הכנתי, זה מוצא חן בעיינך?" אבל לוסי לא ענתה על שאלתו "איזה פשע עשית?" היא שאלה שוב הנער הסתכל אליה בכעס "זה לא עניינך!" "אני חושבת שזה כן ענייני, אני רוצה לדעת לאיזה סוג של פושע אני עוזרת" "אני לא פושע, אני רק.. השאלתי כמה דברים בלי השאלה" לוסי הסתכלה אליו בטיפשות "קוראים לזה לגנוב" "טוב זה עדיין לא עינייך" "אני מצטערת אבל דברים כאלו אסורים" היא צעדה מימנו כמה צעדים ויצאה אל מחוץ לסמטה, היא לקחה נשימה עמוקה וצעקה "שומרים!!" הבחור רץ אליה וסתם את פיה אם ידו המתכתית "אני מתחנן בפנייך, היו ימים שגנבות לא היו עוברות על פרק היום, אבל זה כבר לא ככה, אני רק שורד" הוא אמר והוריד את ידו כשהבין שהיא כבר לא מתכוונת לצעוק "מה זאת אומרת שורד?, אני רואה שיש לך כיסים מלאים בתכשיטים, איך זה ניקרא לשרוד בדיוק?" שאלה לוסי "אני מוכר אותם בעיר התחתית לאנשי המחתרת, בתמורה הם מביאים לי אוכל חם או אם יש לי מזל, אז כסף" הוא אמר "טוב חוץ מאנשי המחתרת, כל העניין נישמע לי מסריח" אמרה לוסי "מסריח?, ריינוב זה הייתה אתה?" שאל הבחור ומיתוך גלימתו זחל עכברוש עם כנפיים ועמד על כתפו, לוסי קפצה לאחור כשראתה את המפלץ "מה זה הדבר הזה?" היא שאלה "אני לא חושבת שראיתי אי פעם חיית כלאיים כזאת" "זה בגלל שאין חיות כלאיים כמוהו, הוא יחיד במינו" אמר הבחור "מה זאת אומרת?" שאלה לוסי "זה אומר שהוא יחיד, אני יצרתי אותו" העכברוש התחיל לרחרח את גלימתו של הבחור והוא הוציא מימנו גבינה מסריחה והעכברוש אכל אותה מידו "עכשיו, מה אני צריך לעשות כדי שלא תלשיני עלי לשומרים" לוסי חשבה אם עצמה "אני לא בטוחה, אני לא חושבת שהייתי רוצה משהו מגנב" "קדימה קרוהיר, בבקשה" "דבר ראשון, על תקרא לי ככה, דבר שני מה שאני רוצה לא תוכל לעזור לי בוא" "אני כן, מבטיח" "טוב, אתה רואה את הכרכרה הזאת?" אמרה לוסי והצביעה עליה "כן" הוא ענה "יופי, אני רוצה לשחרר את כל היצורים השבויים שם" "למה?" הוא שאל "בלי שאלות, אני פשוט חייבת" הבחור ניראה מהסס לכמה שניות, אבל אז הוא השתכנע "בסדר, אני העשה את זה" "יופי, חכה לי כאן אני עוד רגע באה".
לוסי צעדה משם והלכה לכיוון של הבחור המגודל "אדוני מהר!" היא צעקה "אני ראיתי יצור שאין כמוהו, אתה חייב לתפוס אותו!" "איפה הוא?" הוא שאל "הוא רץ לשם, אבל מהר כי הוא מהיר" "תודה ילדה" הוא אמר ורץ לכיוון שלוסי הצביעה עליו.
היא הלכה חזרה אל הסמטה בריצה קלה ונכנסה אליה כשהיא עומדת מול הבחור הזה שוב "אז איך נשחרר אותם?" היא שאלה "האמת, להיפתר מהאיש הזה היה המכשול הגדול, לשחרר את היצורים זה החלק הקל" הבחור הוריד את כל שחוות הגלימות שעליו וחשף לבוש אוברול חום אם חולצת פסים שחורים ולבנים, באמצה האוברול היה כיס גדול ובוא בקבוקונים זעירים וצמחים, הוא לקח בקבוקון אחד פתח אותו ושפך את תחולתו לידו ולפני שהוא נישפך מימנו אל הריצפה, הנוזל השחור התחיל לקפץ על ידו והפך למצב צבירה דומם "לא ידעתי שאתה מכשף" אמרה לוסי "מכשף?, מה פתאום, יצורים לא יכולים להיות מכשפים" "אבל חשבתי..." ותרם לפני שלוסי סיימה את המשפט הבחור הוריד את השכמייה מראשו וחשף אוזניים מחודדות וגדולות "אתה שדון!" "אלף ליטר דיוק, עכשיו, את רוצה להציל אותם או לא?" "סליחה, אבל איך אתה עושה את הקסם הזה?", שאלה לוסי "זה לא קסם, זה טריק, אפשר לרקוח אותם בעיר התחתית", "זה מדהים" "אלמד אותך בהזמנות, עכשיו תיראי את זה" האלף עשה כמה תנועות בידיו והנוזל השחור קפץ מידו הימנית אל הריצפה והתחיל לזחול לכיוון הכרכרה.
אף אחד לא שם לב אליו, או משום שהוא היה קטן כל כך, או בגלל שזה היה מהיר מאוד.
הוא הגיע אל הכרכרה והתחיל לתפס ולזחול על הסורגים של הכלוב הוא זחל למטה ונכנס למנעול הקטן בלי שאף אחד יבחין, "עכשיו זה החלק המסובך" אמר האלף ועשה כמה תנועות באצבעותיו שלמראית עין נראו כואבים, הוא קימר את ידיו ובאצבעותיו עשה תנועות כמו הרמת מספרים, הוא הרים שתי אצבעות בכול יד ואז חיבר אותם ועשה משולש בארבעת האצבעות "עוד קצת... ו.. הצלחתי!" נשמעה קליק קטן בקרב היצורים ואף אחד מהם לא הבין מה זה היה, "תצאו אחד, אחד כשהשטח יהיה פנוי", אמרה לוסי ליצורים, "זה מספיק טוב בשבילך קרוהיר?" שאל האלף "כן, תודה לך, הטריק היה ממש מגניב" "הינה, אם זה כל כך מעניין אותך אז אני יכול להביא לך אחד" הוא אמר והוציא מכיס האוברול שלו בקבוקון סגלגל, הוא פתח אותו ושפך לידה של לוסי "לטריק הזה קוראים שלושת חתולי הברונזה, הוא ניקרא ככה על שם מגיניי העיר" החומר המוזר התחיל להסתובב בידה ועטף את כל כף היד בסוג של מגן בלתי חדיר "מה זה?" שאלה לוסי "אם יהיה לך מספיק מהחומר הזה, אז הוא יוכל להפוך לשריון ולהגן על גופך, החומר הופך לברונזה קשה ובלתי חדירה, זה רק חלק מהדברים שקניתי בעיר התחתית" "הזכרת קודם משהו על חתולים, מי הם שוב?" "הם כמו אלים, האגדה מספרת שהם שומרי העיר אלקנדה, שלושתם עשויים מברונזה ומיפה מגיעה השם של החומר" "ואיזה עוד חומרים יש לך שם?" "יש לי כול מיני, את הרוב אני רוקח בעצמי, אבל את אלה אני קונה רק מאנשי המחתרת, למעשה רוב הדברים שלי אני קונה רק משם" "זה נישמע מאוד נחמד, תגיד אני ראיתי שבין כל הדברים שגנבת יש גם מגילות נכון?" "זה נכון" אמר האלף, אני גונב גם דברים לאנשי המחתרת שאין להם למטה שם, אז הם נעזרים בי שאני האזור להם, אם את רוצה אני יכול להביא לך אחד" הוא אמר והוציא משיחמתו מגילה אחת "תודה, מר..." "תקראי לי בלייק, בלייק אויביוור" "תודה שוב בלייק, אני חייבת ללכת אז נתראה" היא אמרה והתחילה לצעוד, אבל מיד בלייק תפס את ידה אם ידו המתכתית "רגע, את הולכת בלי להגיד לי את שמך?" הוא אמר היא חייכה אליו ואמרה "תקרא לי לוסי" ומיד הבינה את הטעות שעשתה "לוסי, ממש כמו הנסיכה לוסיה?" שאל בלייק "אממ..." אמרה לוסי ולפני שבאה להוסיף עוד מילה, קולות השומרים הציפו את כיכר העיר "הינה הנער הזה!" צעק אחד מהם "אוי לא, ניראה לי שכאן אנחנו נפרדים" אמר בלייק והתחיל לרוץ "נתראה קרוהיר" "קוראים לי לוסי!" היא צעקה לו בזמן שהוא מנופף לה ורץ סחור, סחור ומתחמק מהשומרים והם אחריו.
לוסי הייתה בדרך לביתה של לואיזה, היא רצה בהרגשה טובה, היא גם הצליחה להשיג את המגילה וגם שיחררה את כול היצורים השבויים ואפילו פגשה אחד מהם, זו הייתה הפעם הראשונה שהיא פגשה אלף, זה היה מאוד מרגש.
היא הייתה כל כך מאושרת ששום דבר לא היה יכול להוריד את מצב רוחה, היא הגיעה אל הרחוב הקודר ועברה את כל הבתים הגבוהים והאפורים ולפני שעמדה לדרוך בשביל ביתה של לואיזה היא הבחינה בג'ק, עומד ומחכה לה.
שיערו היה רטוב ונוטף טיפות, אולי זה משום שהיה אחרי מקלחת?, או אולי בגלל שהוא עומד בגשם לגמרי לבדו, הוא הסתכל אל לוסי כשמבט כועס על פניו "איפה היית?" הוא שאל בכעס והתחיל להתקדם אליה "רגע ג'ק!, לפני שאתה אומר עוד משהו" היא הוציאה את המגילה מגלימתה והראתה לו "תראה מה השגתי, עכשיו נוכל לדעת הכול על המלחמה הזאת" הוא לקח את המגילה מידה בכעס קווצ'ץ' אותה וזרק על הריצפה ונתן לגשם להרטיב אותה "ניראה לך שאכפת לי מהמגילה המטופשת?!, את יודעת באיזה דאגה אני הייתי?" "אבל ג'ק אני..." "בלי אני!, בקשתי ממך במפורש לא ללכת לשום מקום, ואת ממרה את פי, אני אחראי אליך כשאנחנו כאן, בלעדי את לא הולכת לשום מקום ולא עושה דברים מסוכנים!" "כל מה שעשיתי זה ללכת להביא מגילה ארורה!" "כן?" שאל ג'ק בכעס "ואיך בדיוק השגת אותה? לקחת את הכסף נכון?" "גם אם כן, לא שילמתי אליה אם הכסף הזה, המגילה עלתה מטבעות זהב ולנו היה נחושת" "אז איך השגת אותה?" שאל ג'ק, לוסי הרכינה את ראשה "מישהו נתן לי" מלמלה לוסי "מה? לא שמעתי" "מישהו נתן לי!" צעקה את המילים "מי?" שאל ג'ק במהירות "זה לא עניינך!" היא אמרה הרימה את המגילה הרטובה מהרצפה ונכנסה לביתה של לואיזה "לאן את הולכת?" רדף אחריה ג'ק "לחדר שלי לפחות שם אף אחד לא יפריע לי!" "אל תלכי כשאני מדבר איתך!" היא המשיכה ללכת והיא לא התייחסה אליו, היא עלתה במדרגות בצעדים כבדים ורועשים והוא אחריה, "לוסי רגע!" צעק שוב ג'ק לפני שהיא טרקה את הדלת מאחוריו.
היא שמה את המגילה על השידה שלה וזרקה את עצמה על המיטה וצעקה אל הכרית שלה, "לעזאזל איתך ג'ק!" היא צווחה "כן! לעזאזל איתך ג'ק!" אמרה קרנדה, הפרח הטורף נפתח והיא יצאה משם עצבנית "בואי נראה לו!" הריח המסריח של כעס התחיל להתפשט בכול החדר ולוסי במהירות סתמה את אפה אם ידה כדי למנוע מנחיריה להריח את הריח המסריח "תודה על התמיכה קרנדה, אבל את לא צריכה להיות עצבנית" אמרה לוסי "כמובן שכן, יש לי עיינים בכול מקום בבית, ואני ראיתי מה ג'ק אמר לך, הוא צריך להתבייש בעצמו" היא אמרה והריח רק התגבר "את יודעת מה?, את צודקת!, במקום שג'ק ישמח וישבח אותי על שהלכתי לבדי ושהשגתי את המגילה הוא התעצבן עלי, זה לגמרי לא בסדר מצידו" אמרה לוסי וקמה על רגליה לכיוון החרב שלה "ג'ק אף פעם לא התייחס עלי כאל מישהי בוגרת, הוא תמיד הרגיש צורך לגונן עלי ולא להתייחס אלי ברצינות, ואת יודעת מה עוד קרנדה? זה מרתיח אותי!", היא לקחה את החרב הוציאה אותה מהנרתיק שלה ושלפה אותה לכיוון האור בחדר "הוא אפילו לא נתן לי להמשיך לדבר, רציתי שהוא ידע מה עשיתי, איך שעזרתי לשחרר את היצורים הכלואים", דמעה ירדה על לחייה של לוסי והיא התחילה לחתוך את האוויר בלהב החד "לא ידעתי שיש לך חרב" אמרה קרנדה "כן.., הכנתי אותה לבדי, זה לקח לי שנה, אבל זה היה שווה את זה" היא אמרה והסתובבה אם הלהב בחדר, "את יודעת, אני אפילו למדתי את שמות המתקפות שאפשר להילחם איתם בחרב ובכול פעם שרציתי להראות לג'ק אותם אם חרבו הוא התעצבן עלי ואמר לי שחרבות לא מיועדות לבנות והוא לא רצה לשמוע על זה" היא נתנה עוד מתקפה אם חרבה "זה נישמע שג'ק לא תמך בך מעולם" אמרה קרנדה "טוב, הוא כן תמך בי, אבל לא בדברים שהייתי רוצה שיתמוך בי, אני תמיד רציתי להיות לו מקור גאווה, אבל תמיד היו לא ציפיות גבוהות מימני שלא יכולתי לעמוד מהם, וזה הלחיץ אותי מאוד" "כמו מה למשל?" שאלה קרנדה "טוב.. בכול פעם שהיה לי מבחן בכשף הייתי צריכה להתכונן אליו, אף פעם לא הצלחתי לעשות קסמים, אפילו לא ללמוד את השמות כמו שצריך, לא הייתי אומרת שזה אכזב אותו, אבל תמיד הרגשתי שהוא לא ציפה מימני ליותר" "את לא יודעת לעשות קסמים?" שאלה קרנדה "בכלל לא" השיבה לוסי "הדבר היחיד זאת ראיית הנסתר, קוללתי כשהייתי קטנה ומאז יש ביכולתי את הכוח הזה" קרנדה התבוננה בלוסי בהערצה "זה יותר מקסם" היא אמרה לה "מה זאת אומרת יותר מקסם" "רק המכשפים הגדולים ביותר הצליחו לראות את הנסתר, זה מסוג הקסמים השכיחים ביותר בין עשרת הקסמים החזקים בתולדות הקסמים שאפשר לעשות וכן הוא גם נחשב לקסם אפל" "קסם אפל?! מה את אומרת לי בדיוק?" שאלה לוסי במהירות "אני אומרת שראיית הנסתר הוא כן קסם, את כן קוסמת לוסי" "את בטוחה בזה?!" "במאה אחוזים, תגידי לי לוסי, כשאת משתמשת ביכולת, את יכולה לראות בבירור את הדברים שאת לא רוצה לראות, אלה צריכה לראות?" "כן!, כל הזמן, בכול פעם שאני צריכה משהו, ולא יודעת איך לפתור אותו, אני משתמשת ביכולת והיא מכוונת אותי בעצמה, אני לא צריכה להתאמץ בכלל" היא אמרה "זה מדהים!, איזה כבוד להיות באותו החדר אם מכשפה בת רמות" לוסי לא האמינה לזה, היא לא הייתה יכולה לדמיין שהיום הזה יגיע והיום הזה היה כול חייה, היא באמת מכשפה אחרי הכול ועוד מכשפה בת רמה.
"אז זה אומר שאני אוכל לעשות קסמים, אני אוכל לכשף דברים נכון?" שאלה לוסי "את תמיד יכולת לעשות קסמים לוסי, אבל יש משהו שעוצר אותך" "מה בדיוק?"  "אני לא יודעת" אמרה קרנדה "אבל את צריכה לדבר על זה אם לואיזה, אם מישהו יוכל לעזור לך להתגבר על המחסום הזה, זו תהיה היא".
טוק!, טוק! טוק!  נשמעה דפיקה על הדלת לוסי מיהרה להכניס את החרב לנרתיק ולהחביא אותה "יבוא" היא אמרה והדלת נפתחה, בפתח עמד תנלידור אם מחברת בידו ועט ביד השנייה, הוא התחיל לכתוב משהוא מהיר ונתן את המחברת ללוסי "לואיזה קוראת לך לארוחת צהריים" היא קראה בקול "אני מגיעה''
לוסי ותנלידור יצאו מהחדר וירדו במדרגות כלפי מטה.
"אני לא מאמין שאת אומרת את זה" אמר ג'ק,
לואיזה ישבה מסביב לשולחן אם ג'ק ושניהם דיברו ביניהם או יותר נכון, התווכחו "מה כוונתך בחור? זה מה שאני חושבת" השיבה לו לואיזה "על מה שניכם מדברים?" שאלה לוסי "אני בדיוק מדברת אם ידידך ג'ק על משימותיו המסוכנות, אנחנו מדברים על עתידו בתור שומר המלוכה והוא לא מוכן להקשיב למה שיש לי לומר" "כי זה נוראי, למה את חושבת שאני אהיה נושא חרבות?!" "למה לא יקירי?" שאלה לואיזה "במקום שתשקיע חצי מהחיים שלך על להיות אביר, לדעתי אתה צריך להיות עוזרו של האביר" לוסי נחרה בבוז "ממש, רק ג'ק יהיה עוזר של מישהו, הוא לא מוכן להיות יד ימינו של אף אחד" "מה כוונתך? " שאל ג'ק "אני רק אומרת, שאתה כול חייך דיברת על להיות אביר מלוכה ואתה אף פעם לא הקשבת למה שיש לאנשים לומר על זה" "את חושבת שאני לא יכול להיות נושא חרבות?" שאל ג'ק "אני לא אמרתי את זה, אבל כן, אתה לא יכול" אמרה לוסי בזלזול ג'ק הסתכל על לוסי בכעס "אם אני לא יכול להיות נושא חרבות, אז את לא יכולה להיות מכשפה" "קבל ביטול ג'ק, אני כבר מכשפה, בדיוק דיברתי אם קרנדה ואתה יודע מה היא אמרה לי? היא אמרה שראיית הנסתר זו יכולת של מכשפים, היא נמצאת בעשרת הכישופים הכי חזקים והיא נחשבת לקסם אפל" "קסם אפל!?" שאל ג'ק במהירות, תנלידור לקח צעד לאחור ולואיזה הסתכלה על לוסי בחוסר הבעה "ידעתי שיש כאן משהו שונה, משהו... אפל" אמרה לואיזה "כבר בפעם הראשונה שראיתי אותך, הבחנתי בכוח חזק, ילדתי, מה שאת סוחבת איתך, הוא כוח עצום" "וזה רע?" שאלה לוסי בדאגה "לא בהכרח, היכולת יכולה להיות טובה ולא מזיקה, אבל אם משתמשים בה לא נכון, אם תשתמשי בה לרעה, היא יכולה להיות מסוכנת ואף להרוג" לוסי שמה את ידיה על פיה בפחד "לא ידעתי את זה" היא אמרה "וזה יכול להשתנות?, זה יכול להפוך... למסוכן?" שאל ג'ק "היום בעולמנו כל דבר יכול להיות מסוכן, אבל כמו שאמרתי, זה משנה אך את משתמשת בו" לוסי התקרבה אל לואיזה "למדי אותי" "ללמד אותך?" "זאת אומרת, בבקשה, למדי אותי איך לשלוט בכוח, רק עכשיו גיליתי שאני מכשפה ועכשיו אני לא בטוחה אם אני רוצה משהו כזה, אני לא בטוחה אם אני רוצה לכשף, אני... מפחדת, מפחדת מאוד!" לואיזה מיהרה לעצור את לוסי "יקירתי על תוסיפי עוד מילה, זה יהיה לי לכבוד ללמד את הנסיכה דבר או שניים על קסם" "באמת?" שאלה לוסי בהתרגשות "כמובן יקירתי, עכשיו קדימה בואו נוכל".