מלכת אלקנדה

פרי האינסוף

למרבה המזל השלג ריכך את נפילתם, ולא היו פגיעות יותר מידי רציניות, אבל זה עדיין לא גרם לנפילה להיות פחות כואבת, המטאטא היה שבור לשניים וקולות אנחה וכאב החליפו את קולות הפחד והאימה.
"אתם בסדר כאן?" שאל אותם ג'ק בשיעול יבש "אני חושבת שאני בסדר... " אמרה לוסי בכאב כשהיא מניחה את ידה על ביטנה "אני בעיקר מרגיש מת" אמר בלייק כשכול גופו שרוע על השלג הקר.
שלושתם קמו מין השלג לאט בזהירות וישר הבחינו במוזרות הראשונה של היער, מזג האוויר ביער הרגיש שונה לחלוטין, לא היה קר בכלל, הרוחות הרגישו רדומות,
"גם אתם מרגישים שחם ונעים פה?" שאל אותם בלייק "כן, זה ממש מוזר" השיבה לו לוסי, "מה לדעתכם גורם לזה?" שאל שוב בלייק "אני לא יודע" אמר ג'ק והסתכל לכול הצדדים כשהוא אם חרבו מוכן לשלוף "אבל תזכרו שאנחנו לא ביער רגיל, אנחנו צריכים תוכנית" "אני בעד" אמרה לוסי "אבל מה שלא קורה אנחנו לא מתפצלים" אמר לו בלייק "אתה צודק, דבר ראשון אנחנו לא מתפצלים לא משנה מה, דבר שני שניכם מקשיבים לי, אני המבוגר האחראי ואני יותר מיומן ממכם בכול הקשור לסכנה" "אבל אתה לא יכול לראות את הרוחות ואני כן" אמרה לוסי "את יכולה לראות אותם?!" שאל אותה בלייק בהתלהבות "כן יש לי יכולת של מכשפה אפלה" וכשלוסי אמרה זאת תגובתו של בלייק הייתה בדיוק כשל תנלידור וג'ק כשהם שמעו זאת בפעם הראשונה. הוא הלך לאחור והחל לדבר בגמגום "מ-מ- מכשפה אפלה??" חזר בלייק על דבריה "אוי תפסיק כבר, זו רק יכולת שהיא נולדה איתה, היא לא תשתמש בה לרעה" בלייק הסתכל על לוסי במבט קצת מפוחד, אבל הוא מיד התעשת על עצמו "ובנימה זו נוכל בבקשה להמשיך?" שאל ג'ק וחיכה ששניהם יהנהנו לחיוב "יופי, והדבר השלישי והכי חשוב, שניכם צריכים להיות מוכנים אם היכולות שלכם, זה אומר שלוסי צריכה להיות כל הזמן אם ראיית הנסתר ואתה בלייק, צריך לעשות איזה שהוא שיקוי שיוכל להגן אלינו מפני הרוחות" "זה לא כזה פשוט" אמר בלייק "אבל אני יכול להכין אקטופלזמה ובכך בכל פעם שלוסי תגיד לי איפה הרוחות אני אוכל להשתמש בזה נגדם" "יופי, אז תכין את זה מהר" אמר ג'ק "לוסי אני רוצה שאת תתחילי מעכשיו" "אתה צריך להגיד בבקשה 'הוד מעלתך' "אמר בלייק וצחקק ולוסי וג'ק הסתכלו אחד על השני "בבקשה" אמר ג'ק לבסוף, לוסי הנהנה לחיוב והיא עצמה את עיניה ולאחר כמה שניות של ריכוז, פתחה אותם כשהיא יכלה לראות את הנסתר "את רואה משהו?" "עדיין לא, אבל כשאראה אני הודיע לך" בינתיים בלייק כבר סיים להכין את התרכובת והחזיק אותה בידו השמאלית כשהוא שופך אותה לידו הימנית "מה אתה עושה" שאל אותו ג'ק "תכסיס" אמר בלייק ובאותו הזמן שהוא אמר זאת הראה להם איך זה עובד, במקום שהחומר הירוק ישפך על הרצפה, הוא עטף את ידו של בלייק עד המרפק, בלייק עשה תנועה חדה אם ידו וחלק קטן מהחומר ניזרק למקום שהוא שלח בוא את ידו והוא המיס את האדמה "וואו" אמרו ג'ק ולוסי ביחד "לואיזה לגמרי צדקה שהיא אמרה לך לבוא איתנו" אמרה לוסי ובלייק הסמיק "אז כולם מוכנים לצאת לדרך?" שאל אותם ג'ק "אני לגמרי מוכנה" אמרה לוסי "בואו נתקדם כבר, אני מוכן לירות באיזושהי רוח" אמר בלייק כשהוא נרגש "אוקיי אז אני אתחיל ללכת ראשון, ואתם אחרי" אמר ג'ק והתחיל להתקדם על השלג.
לוסי הלכה אחרי ג'ק ובלייק אחריה, בלייק היה מוכן אם ידו, התכונן כבר לפגוע אם האקטופלזמה באיזו שהיא רוח, לוסי הסתכלה לכול הכיוונים כשהיא מתכוננת להורות לבלייק לירות. וג'ק היה מוכן אם חרבו, אפילו שזה לא היה עוזר באיזה שהוא משהו, זה היה מערך ההגנה שלו, והוא לא היה יכול להתקדם בלי להיות מוכן "אני מרגיש טיפשי שאני הולך אם חרבי ככה" אמר ג'ק "אז תן לי לצפות לך את החרב" אמר בלייק כשהוא שופך קצת מהאקטופלזמה על חרבו של ג'ק והחומר המוזר והירוק עטף את החרב ללא שמץ של טפטופים "תודה" אמר ג'ק, וברגע שהוא צעד חזרה והמשיך להתקדם, הוא נתקל במשהו ברגלו ונפל על השלג "איווי" הוא אמר," במה נתקלתי" הוא שאל, בלייק הסתכל על המקום שג'ק נפל אך הוא לא ראה דבר, לוסי התבוננה גם היא, אבל זה לא היה ניראה כמו שום דבר, וברגע שהבחינה בזה היא קפצה אחורה וצעקה "מה?! מה קרה?" שאל ג'ק, אבל לוסי בקושי ידעה איך לענות על זה, זה היה ניראה כמו דבר קטן היוצא מין השלג בצבע לבן, ראשו של הדבר ניראה כמו פטריה אבל זה לא היה פטריה, זו הייתה רוח, היא קפצה מהשלג והתחילה לרוץ, "זו רוח! שם!" צעקה לוסי "איפה?!!" שאלו ג'ק ובלייק ביחד "שם!" לוסי רצה אחריה ושניהם אחריה, לפתע לוסי הבחינה שמין השלג מתחילים לבצבץ עוד ועוד רוחות שנראות כמו פטריות, היא הסתובבה אל בלייק וג'ק וצעקה להם שהם מאחוריהם, בלייק התחיל לירות לכול מקום אם ידיו וג'ק פגע אם חרבו על השלג בלי באמת לפגוע בדבר, "אתם לא בכיוון!" היא צעקה להם, רוחות הפיטרה התחילו להתעצבן ואחת מהם צעקה צרחה שרק לוסי יכלה לשמוע, כאילו היא אמרה להם 'להסתער' ולוסי סתמה את אוזנייה בכאב.
כול הפטריות התחילו לתפס על שלושתם וג'ק ובלייק הרגישו כל צביטה ונשיכה שרוחות הפיטרה עשו, לוסי שהייתה היחידה שראתה אותם, הורידה את הפטריות מימנה במהירות ורצה לעזור לג'ק ובלייק "תפסיקו!" צעקה לוסי לרוחות הפטרייה, וכולם ירדו מהם ורצו אל לוסי ועצרו מולם "את רואה אותנו" אמרה אחת מהם בשפה שלוסי הבינה "כן, ואתם נכשלתם בניסיון לעצור אותנו לנו יש יתרון אליכם" אמרה לוסי בזמן שג'ק ובלייק עמדו בצד והקשיבו ללוסי שמדברת לעצמה "אולי את יכולה לראות אותנו, אבל זה לא אומר שתנצחי אותנו, יש רוחות ביער שיותר חזקים מאיתנו ואני בספק גדול שהם ישאירו אותכם בחיים" הרוחות צחקקו בצחוק גבוהה ומרושע ונכנסו חזרה אל תוך השלג. "מה הם היו?" שאל במהירות ג'ק
"רוחות פטריה, ההתנהגות שלהם קבעה שהם לא מסוכנים, אבל הם בהחלט מרושעים" "מה הם אמרו?" שאל בלייק. לוסי הסתכלה על שניהם באומץ רב "זה לא משנה מה הם אמרו" היא אמרה "אנחנו צריכים להיות אמיצים ולהתכונן למה שיכול לבוא" "את צודקת לוסי, אני מציע שנמשיך להתקדם כל עוד יש לנו כוח" אמר "האמת שאני צריך לעגור כוחות חדשים" אמר בלייק "אחרי הדבר המוזר והקריפי הזה איבדתי הרבה כוחות" הוא אמר ונישען על גזע עץ "אין לנו זמן" אמר ג'ק "בחייך, כמה שניות מנוחה ואנחנו נמשיך" "בסדר רק כמה שניות" "ידעתי שאתה לא כזה מעצבן, אתה אפילו- אוויי!", קפץ בלייק ממקומו כשהוא משפשף את גבו אם ידו המתכתית "מה זה היה?" הוא שאל " זה שום דבר" אמר ג'ק "אפשר להמשיך להתקדם?" "רק רגע" אמרה לוסי והתקדמה אל העץ ובלייק היה מאחוריה.
היא נגעה בגזע והתחילה לדפוק אם אגרופה אליו כמה דפיקות "אממ... לוסי" אמר ג'ק, ובלייק צעד לאחור "מה?" היא שאלה והסתכלה אליהם ושניהם הצביעו לכיוון מעלה. לוסי הרימה את ראשה לכיוון השורשים של העץ והבחינה ששורשיו התחילו לצמוח ולהתפתח במהירות, ואז בשניות בודדות השורשים ירדו אליהם במכה אחת ותפסו אותם מירגליהם לכיוון מעלה כשאפילו לצעוק לא היה להם זמן להתכונן.
רק כשהם היו הפוכים גבוה יותר וראשם לכיוון השלג, הם הצליחו להבין.
"מה שולט על השורשים?" שאל בלייק "אני לא חושבת שמשהו שולט אליהם, אני חושבת שלעץ יש רצונות מישלו", אמרה לוסי "את צודקת" נישמע קול מין העץ. השורשים של העץ עזבו את רגליהם ושלושתם נפלו על השלג בבום, כשהם משחררים ענקת כאב "אתם מסיגי גבול" אמר העץ, לפתע שורשיו של העץ התחילו לחזור חזרה אל הגזע ולהצתמק ולהתייבש עד שענפיו של העץ כבר לא היו ובמהרה שני שורשיו האחרונים הפכו לזוג ידיים, העלים הירוקים של העץ נהפכו לשיער ירוק ועליו ענפים ארוכים שנדמו לקרניים של צבי, הגזע הפך לגוף ולו זוג רגליים "אתם צריכים ללכת מיכן עכשיו" "לוסי, מה קורה פה?, איך אני רואה אותו?" שאל בלייק "גם אני רואה אותו" אמר ג'ק "זה בגלל שאני לא רוח" אמר העץ שעכשיו היה לבן אדם "אני שומר היער, אני שומר אליו מפני אנשים כמוכם שרוצים לגנוב את פרי האינסוף" "למה אבל בעצם צריך לשמור אליו? אם אנשים רוצים לקחת את הפירות אלה אז שיקחו, הם לא באמת רוצים להזיק" אמרה לוסי "אתם בני האדם כל כך טיפשים וחסרי מודעות כללית" הוא אמר, לוסי ניראתה נפגעת אבל יותר כועסת.
"פרי האינסוף, הוא לא סתם פרי" אמר הנער "הוא פרי שאם אוכלים אותו אתם פשוט תדעו הכול" "כן, בגלל זה באנו לכן, אנחנו רוצים לדעת דברים" אמר ג'ק, הבחור ניראה גם הוא המום מטיפשותו של ג'ק "אתה במקרה הייתה רוצה לדעת את תעריך ושנת המוות שלך? לדעת כל נקודה קטנה בעתיד, או אולי לדעת מה האנשים הכי קרובים אליך באמת מרגישים אליך? והאם אבא שלך יחזור מהמלחמה או לא" "איך אתה יודע את זה?!" שאל ג'ק בתקיפות "זה בגלל שעצים כמוני מיצרים את פרי האינסוף, ואתה חושב שניתן לאנשים רגילים לאכול אותו? זה יהיה יותר גרוע ממוות, אז תענו לי, הייתם רוצים לקבל אותו?" הוא שאל אותם כשמבט רציני בעייניו שלושתם החליפו מבטים מהירים "מה נעשה?" שאלה לוסי "אני לא בטוח" אמר ג'ק "כנראה שהיינו צריכים להבין את זה קודם" אמר בלייק כשנימת קולו אומרת שהוא מתוסכל מאוד.
"אתם חושבים שאנחנו צריכים ללכת?" הוא שאל "כן אתם צריכים ללכת" התעקש הבחור "אבל לא נוכל לחזור בידיים ריקות" אמרה לוסי וכשהיא אמרה זאת, לפתע היא ראתה עשרות נורות כחולות של אש מקיפות את כולם ומתקדמות אל היער בשורה מהירה, והתבוננה בהם הולכים "אתה מסתיר משהו!" אמרה לוסי והתקדמה צעד אליו "מה זאת אומרת?" הוא שאל "יש דרך אחרת לדעת דברים בלי פרי האינסוף" אמרה לוסי, בכל פעם שלוסי הייתה משתמשת ביכולת ראיית הנסתר היא הייתה יכולה לדעת דברים גם אם הם היו בדרך עקיפה, היא לא ידעה איך אפשר לדעת דברים בלי לאכול מפרי האינסוף, אבל משהו אמר לה שזה אפשרי "מה אתה מסתיר?" "אני לא מסתיר כלום, וגם אם כן אני לא חייב לומר לך שום דבר" הוא אמר וניראה נרגז "את בטוחה לוסי?, איך את יודעת?" שאל ג'ק "אני פשוט יודעת, ואם הנער עץ הזה לא יגיד לנו, אז אני אמצא את הדרך לשם" "למה את כל כך נחושה בדעתך לדעת דברים?" הנער שאל "כי יש מקרה חירום שאלינו לדעת, בבקשה תבין אותי אני חייבת לדעת רק משהו קטן מהעתיד" התחננה לוסי, הנער הסתכל אליה כשריגשותיו בוגדים בוא והוא נהנח "בסדר, בואו אחרי".