מלכת אלקנדה

חדירה לממלכה

השמש נכנסה מבעד לתריסים ואור מסנוור וחם העיר את פניה הישנות, "בוקר טוב הנסיכה לוסיה השעה די מאוחרת" נשמע קול ותקתוק מבעד לדלת, לוסי פתחה את עייניה העייפות והפילה את כרית הכותנה על פנייה הרגזניות שאומרות למה זה בוקר? "תיכנסו" היא אמרה בקול צרוד כשהיא מתהפכת על צידה.
הדלת נפתחה בחריקה מעצבנת ולפנים החדר נכנסו חמישה משרתות צעירות אחת אחרי השנייה "בוקר טוב הנסיכה לוסיה, איך ישנת?" שאלה משרתת בשם לונה "כמו חסר בית שגר ברחוב, וחתול שמן שיושב לו על הפנים" היא אמרה בחצי עין פתוחה לונה צחקקה "או- עד כדי כך רע? ווילי לא נותן לך לישון?" שאלה משרתת אחרת בשם סילביה "הוא נותן, אבל רק בחמש או שש לפנות בוקר" אמרה לוסי "טוב, אני מקווה שהיום שלך ישתפר וילך כמתוכנן, עכשיו קדימה יקירתי אנחנו צריכות להתלבש ולהתארגן" לוסי קמה לישיבה והחלה להתמתח "טוב קדימה, בואו נגמור אם זה, היום גם ככה החל ברגל שמאל" "מיד" אמרה לונה, משרתת אחת פתחה את הארון וסילביה בחרה שמלה אחת והוציא אותה לעייני כולם.

"מה את אומרת על זה לוסי? היא תתאים לעיניים שלך" "את מתכוונת רק לעין אחת שלי, היא לא מתאימה לחומה, וחוץ מזה היא מרושלת מידי" אמרה לוסי "ומה את אומרת על זאת?, היא לא נהדרת?" אמרה סילביה והוציאה שמלה סגולה חלקה אם כתפיות רחבות וצברון שחור " אני אמרתי כבר מלפני שבוע שאני רוצה שתשמידו אותה, היא מכאיבה לי בעיניים" היא אמרה וכולן צחקו וסילביה המשיכה להוציא שמלות ותלבושות שונות מהארון ולוסי ענתה בשלילה לכול אחת מהם. לבסוף סילביה הוציאה שמלה שחורה הדוקה אם צברון לבן ועיטורים קטנים בסופה ולה התלוו גרביונים לבנים אם פסים שחורים "זה כבר יותר לעניין" אמרה לוסי וקמה מהמיטה כשהיא לוקחת את התלבושת ומתלבשת מאחורי הפרגוד. היא יצאה אל המשרתות ולבשה את הגרביים ומגפיה החומות, "נפלא ממש יקירתי" אמרה לונה "ממש יפיפייה ועכשיו נבריש את שיערך ונטפל בשקיות שמתחת לעיינך" "אין לי שקיות מתחת לעיניים" "את טועה" אמרה משרתת בשם תריסיה "זה ניראה כאילו לא ישנת שבוע" "טוב, אם את תשני עם ווילי את גם תרגישי שלא ישנת שבוע" אמרה לוסי והלכה להסתכל במראה "אאהה! אני נראית זוועה" "המילה היא לא מטופחת יקירתי, עכשיו קדימה יש לנו יום ארוך והזמן מטקטק" לוסי ישבה בכיסא העץ שלה בזמן שכל אחת מהמשרתות תופסת מסרק ומתחילה להבריש את שיערה המבולגן זו אחרי זו, לונה לקחה קרם פנים והחלה למרוח בעדינות מתחת לעיניה "אוי לא" אמרה סילביה "תראי תריסיה יש לה כינים" "באמת?!" שאלה לוסי בבהלה "אל דאגה אנחנו מוכנות גם למזיקים הקטנים ביותר" אמרה לונה, תריסיה הכניסה את ידיה לתוך שמלתה הלבנה ומרובת הכיסים והוציאה כמה מרכיבים ונוזלים והתחילה לרקוח אותם ביחד, ויצרה תרכובת חדשה "קחי לונה" אמרה תריסיה והושיטה לידה את השיקוי, לונה פתחה את התרכובת והתחילה לשפוך כמה טיפות לראשה, בקושי עברו כמה שניות ולוסי החלה לרגיש שראשה מתחיל להציק ולגרד "זה מתחיל ממש לשרוף" "זה בסדר יקירתי זה אמור להיות ככה" "אני לא חושבת" אמרה לונה "תראי איך צברה נהיה אדום" תריסיה הכניסה את ידה לכיסה הוציאה את הנוזל שאיתו ערבבה את התרכובת והסתכלה על התווית של הבקבוקון "אוי לא" אמרה תריסיה "מה?, מה קרה?!" שאלה לוסי בבהלה "זה אחד הכימיקלים שלי" "למה יש לך כימיקלים בתכשירי השיער?!" שאלה לוסי בזמן שהיא נאבקת בכאב "אני מצטערת הנסיכה לוסיה, אני כנראה לקחתי אותו במקום המרכך" "טוב- זה לא משנה מה עשית רק תסדרי את זה, בבקשה!" "מיד!" שתי המשרתות האחרות רצו לחדר האמבטיה והוציאו את כל תכשירי השיער שהיו מונחים שם בזמן שלונה וסילביה שוטפות את שיערה ותריסיה מסרקת את כל הכימיקלים משיערה "קדימה בנות, יש לנו כוויות ברמה שתיים!" אמרה לונה, שתי המשרתות האחרות חזרו בריצה מחדר האמבטיה לחדר והתחילו לשפוך את כל מה שהן מצאו אחת אחרי השנייה. כל המרכיבים התחילו להשפיע לרעה ולוסי הרגישה שראשה עולה באש "די! די! תפסיקו!, מה שאתן עושות רק מחמיר את המצב!" "זה בסדר לוסי אני יודעת איך לפתור את זה" אמרה תריסיה, היא הוציאה בקבוקון קטן שצבעו בצבע סגלגל, היא פתחה אותו והתחילה לשפוך כמה טיפות לתרכובת ירוקה וסמיכה, היא לקחה אותה בידה והתחילה למרוח ברכות על הקרקפת של לוסי ובמהירות רבה זה התחיל להשפיע. "יותר טוב?" שאלה תריסיה "כן, הרבה יותר טוב" השיבה לוסי "בבקשה סלחי לי הנסיכה לוסיה, זה היא טיפשי מצדי לא לבדוק את הבקבוקון" "הכול בסדר תריסיה" "כן, לפחות הרגנו את הכינים" אמרה לונה וכולן צחקו "עכשיו קדימה בנות, יש לנו נסיכה לסדר" לאחר הרבה שטיפות ותרכובות, שערה של לוסי לא היה נראה טוב יותר מיכול זמן אחר, הן כלאו צמה קטנה ומשכו אותה לאורך הפוני שלה ובצד ראשה שמו פפיון שחור בצבע שערה "אני חושבת שעשינו עבודה די טובה, מה אתן אומרות בנות?" כולן הנהנו להסכמה "וואו" אמרה לוסי כשהיא מביטה למראה "מי היה מאמין שבסוף לא תארסו לי את השיער אחרי הכימיקל?" "לי היו ספקות אם אני לא אפוטר" הרימה תריסיה את ידה "לפחות הכול הסתדר, ובנימה זאת אנחנו סיימנו כאן ולגברת לוסיה יש מבחן" "איך זה שכולם יודעים מימנו?" שאלה לוסי "כי את הנסיכה, כל דבר מיוחד שקורה אצלך מתפשט כמו אש בשדה קוצים בין כולנו" אמרה לונה "לא הייתי אומרת מיוחד אלה יותר חשוב לעתיד שלי" אמרה לוסי "ואנחנו בטוחות שתצליחי" אמרה תריסיה "עכשיו קדימה לכי, יש לנו אמבטיית קצף חמה לחתול המפונק שלך" לוסי צחקקה "תהנה ווילי".
היא יצאה מהחדר בריצה מהירה לכיוון חדרה של גברת מרינה.
מלאת מרץ ובעיקר פחד וחרדות, המבחן שהיא עמדה להיבחן אליו לא היה סתם מבחן, הוא היה אחד מעשרת המבחנים העיקרים שצריך לדעת בנושא מלוכה, כמו כסים, בני מלוכה, מועצת המלוכה שילטון וזה רק כמה מהם, המבחן של לוסי הוא בנושא מדינות, במבחן היא תצטרך לדעת על החוקים של אוורקנאולה ועל הסכמי השלום והשליטים, יהיו כמובן עוד הרבה נושאים במבחן שהיו קשורים למדינות. לוסי התחילה בגיל ארבע עשרה וכול שנה המבחן בנושא אחר, אז זה אומר שזהו מבחנה השני, הרבה לחץ היה מוטל על כתפייה משום שהיא לא התכוננה לו כלל ולחשוב שאביה סומך עליה ולמעשה כול אוורקנאולה.
לא היו יורשים לכתר מלבדה משום שהייתה בת יחידה, וגם אם הייתה רוצה לוותר על הכתר היא אינה יכולה לעשות זאת אפילו שמאוד רצתה, אבל אם בכול זאת לא תהיה לה אפשרות להיות יורשת הכתר תמיד יהיה אפשר לאחד ממלכות לממלכה אחת, אם הממלכה השכנה ואז כן יהיו יורשים, אבל אפילו שלוסי הציעה זאת כמה פעמים אביה תמיד אמר שהיא תהיה בסדר, ושהוא סומך אליה, זה תמיד הלחיץ את לוסי, אבל היה לה נחמד שמישהו לפחות מאמין בה.
לוסי עלתה בריצה מהירה במדרגות האבן הקרות כשכול פעימה היא כמו דפיקה של פטיש בחזה באם!, באם!, באם!, שוב ושוב, היא עלתה את המדרגה האחרונה נכנסה אל המסדרון והתקדמה בצעדים מהירים לכיוון חדרה של מרינה, שום דבר לא היה יכול להרגיע אותה ברגעים אלו אבל היא התנחמה בזה שאפילו אם היא תיכשל תמיד יהיה אפשר לעשות את המבחן שוב, והפעם באמת להתכונן אליו, היא צעדה אל מול הדלת ועמדה על השטיח הצהוב, היא עמדה לדפוק בדלת אך לפני שעשתה זאת הבחינה בדף שורות קטן, מודבק על דלת העץ, היא לקחה אותו בידה וקראה את הכתוב "לא אהיה היום בגלל כאב ראש נוראי, המבחן ידחה למחר נ.ב לא להיכנס לחדר ולבלגן לי את הדברים" לוסי הורידה את הדף לכיוון מטה וחיוך קטן התחיל להופיע על פניה שהלך והתרחב ומפיה נשמעה תרועת שימחה "ישששש!!!" היא צעקה בקול עד רמה שכול המגדל היה יכול לשמוע את שמחתה "אין מבחן ואין גברת מרינה!!" היא כבצצה את הדף וזרקה אותו מאחוריה בזמן שהיא רצה בין כל המדרגות מטה בזמן שמרי עולה בריצה לכיוון מלא "אני שכחתי להגיד לך שהשיעור היתבטל!" היא צועקת כשלוסי רצה במדרגות ומשיבה לה "אני יודעת!! אין גברת מרינה!".
לוסי יצאה מהמגדל ורצה בין כול המשרתים שמחה ומאושרת כאילו שהיא קיבלה את מתנת החלומות שלה. היא רצה בדשא הגזום בין כל השיחים המסודרים וקפצה מעל הנחל הקטן שזרם בגן של הברבורים, היא עמדה לרוץ ישר לחדר שלה אבל לפני שהיא פנתה היא הבחינה בג'ק הולך לו בשביל, היא שינתה את כיוונה ורצה אליו "ג'ק, ג'ק!" היא צעקה הוא הפנה את ראשו אליה וחייך "אין מבחן!" היא צעקה "מה?" הוא שאל "המבחן התבטל!" היא חזרה על עצמה היא רצה אליו תפסה בזרועותיו והתחילה להסתובב במהירות ולצחוק "גברת מרינה חולה, המבחן בוטל!" היא אמרה בשמחה, ג'ק השתחרר מאחיזתה וכמעט נפל מהסחרחורת שהיא עשתה לו "את לא צריכה להיות שמחה, המבחן הוא מאוד חשוב" "נכון, אבל אני לא שולטת על זה, גם ככה לא התכוננתי כמו שצריך, אבל זה לא הסיבה העיקרית שאני שמחה, זה יום ללא גברת מרינה" "כן, אני כבר יודע, אמרו שהיא הלכה הביתה אתמול אם כאב ראש והיא הודיעה שהיא לא תבוא היום" אמר ג'ק "ובגלל זה צריך לשמוח, כל הימים צריכים להיות בלי מרינה, כשהיא בסביבה היא שואבת לכולם את הכיף, לדעתי בכלל צריך לעשות יום ללא מרינה הבין לאומי יום אחד בשנה שחוגגים את החופש מהמפלצת הזאת, ואני מכריזה שזהו היום!" ג'ק צחק, "פשוט אין לך גבולות נכון?" "לא" היא אמרה בישירות "לפחות נוכל להעביר את היום ביחד" ג'ק עיקם את פרצופו "אני מצטער לוסי אבל אני לא יכול, אדון רימון לוקח אותי אל מחוץ לארמון כדי להתאמן, אני כנראה אחזור רק בלילה" "באמת?, אז מה אני אמורה לעשות כל היום?" "אולי תתאמני למבחן?" היא נאנחה "בסדר, תמסור דרישת שלום לאדון רימון" היא אמרה כשהיא התכוונה ללכת "אני אמסור לו נתראה מחר אחרי המבחן" ג'ק נפנף בידו לשלום ולוסי התחילה ללכת, אבל כשהיא כיוונה את מבטה אל הטירה גופה נתקל במישהו. היא לקחה כמה צעדים לאחור והתבוננה בפני האיש, זה היה עוזרו האישי של אביה אנדריי אם חיוך קטן על פניו משום מה, הוא תמיד העביר בה צמרמורת שקשה היה להסביר "ה-היי אנדריי" היא גמגמה "שלום גם לך הנסיכה לוסיה מה את עושה באחר צוהריים שכזה?" "אני בדיוק עולה לחדרי, להתכונן למבחן מחר" "כן, זה חשוב מאוד, וכולנו עומדים מאחוריך, את הרי עתיד ממלכתנו" "כן...." אמרה לוסי בחוסר עניין "משום מה כול הדבר הזה מלחיץ אותי נורא" "אני יכול לתאר לעצמי, אבל אני במקומך לא הייתי כל כך לחוץ את עוד צעירה והזמן הוא עוד נורא ארוך" "אתה צודק, אבל בכול זאת" אנדריי חייך אל לוסי בחיוך מנחם "יש כמה דברים שאלינו לדון אליהם נסיכה" "כמו מה למשל?" שאלה לוסי "הם לא קשורים כל כך למלוכה אלה יותר על השיחה שלך אתמול אם אביך" לוסי התבוננה בוא והשפילה מבט "כן.. על המורדים, על מה תרצה לדבר?" "אני רק רוצה לומר לך שהדברים הרבה יותר חמורים ממה שהם" "למה אתה מתכוון?" שאלה לוסי והרימה את ראשה "אביך.. הוא לא יודע על מה הוא מדבר, הוא חושב שהעניין בשליטה אבל האמת רחוקה מלהיות נכונה.
יש הרבה דברים שצריך לטפל בהם והרבה דברים לעשות ואני די חושש לעתיד הממלכה" המילים של אנדריי צמררו את לוסי וגרמו לה לחשוב "אתה לא בוטח באבא שלי שינהל את העניינים?" היא שאלה "אני בוטח בוא, אבל האמת היא שזה גדול אליו" "מה אתה חושב שצריך לעשות אז?" "אני לא כל כך בטוח" אמר אנדריי "אבל אם נשאיר את הדברים כמו שהם עכשיו ולא נעשה כלום, אנחנו נהיה בסכנה יותר גדולה ממה שאנחנו נמצאים עכשיו" "אני מבינה איך לצערי, אני לא יכולה לעשות שום דבר" אנדריי נאנח "אני מבין, שזה לא ידאיג אותך לוסי, יש לנו עוד הרבה לדון על זה אם ועדת המכשפים" "שיהיה בהצלחה אם כל הדברים האלו, הם נשמעים מאוד מסובכים" "תאמיני לי שזה נכון, לפחות את עוד לא צריכה להתמודד אם דברים כאלה, קחי עצה מימני ותנצלי כל רגע" "קיבלתי" היא אמרה בחיוך ולפני שהיא הלכה לה לדרכה קרה לה אנדריי שוב "כמעט שחכתי" הוא אמר יש לי משהוא בשבילך" "מה?" היא שאלה "הושיטי את ידך" הוא אמר והיא פתחה את ידו מולו והוא הניח עליה טבעת זהב קטנה "וואו היא מאוד יפה, בשביל מה זה?" "זה סתם משהו שחשבתי להביא לך, בגלל שאת מאוד מיוחדת" "תודה רבה אנדריי זה מתחשב מאוד מצידך" היא אמרה ושמה אותה על אצבע הקמיצה שלה "שיהיה לך בהצלחה במבחן מחר אני מקווה שיהיה טוב" "תודה אנדריי בי" היא נופפה בידה והלכה לכיוון החדר שלה.
היא לא יכסה חשיבות לטבעת יותר מידי ראשה בעיקר התמקד בדבריו של אנדריי שעדיין לא יצאו לה מהראש, למה הוא דיבר על מידע רגיש כל כך איתה? היא חשבה לעצמה, יש כל כך הרבה יועצים חכמים שיוכלו לעזור או חברי ועידה והוא פשוט שפך את זה מולה כאילו שזה אחד מדברים שלויים שיושבים לו על הלב, אבל היא הייתה בטוחה שהיא לא הייתה צריכה לשמוע את זה ככה, אבל לוסי חשבה שהוא היה פשוט עייף, משום שלא ישן כול הלילה והוא בטח לא שם לב לדבריו, אבל למען האמת היא הייתה צריכה לשמוע את זה, עכשיו הדברים נראים יותר ברור.
בהתחלה זה לא היה לה מובן כלל למה שאביה ידבר איתה על פשיעה משום שדברים כאלו קוראים כל הזמן, אבל אנדריי העיר את עייניה במובן הרע של המילה, אבל עכשיו היא יודעת אם מה הם מתמודדים באמת, ואפילו שזה נישמע לה קצת מפחיד, היא ידעה שהיא יכולה לסמוך על אביה שיחליט את ההחלטות הכי טובות לטובת בממלכה.
היא ניערה את ראשה ונתנה למחשבות המטרידות להפליג מראשה.