מלכת אלקנדה

הבריחה

לוסי וג'ק היו בטוחים, הם נפלו על הריצפה כשזוג ידיים עוטף אותם, זה היה המלך אביה של לוסי, שלושתם התרוממו, הם היו מוקפים באנשים, לוסי הניחה שהם אותם האנשים שאביה דיבר אליהם שבאו לדון על המצב בממלכה "ילדים", התנשף המלך "אתם בסדר? הם פגעו בכם?" "אנחנו בסדר אדוני" אמר ג'ק בזמן שלוסי מחבקת את אביה ובוכה על חזהו. דפיקות חזקות התחילו להישמע על זוג הדלתות והתגברו לבעיטות "יואן המצב חמור מכפי שחשבנו" אמרה אחת הנשים שבחדר בבהלה "היא צודקת, חשבנו שאנחנו יכולים להשתלט על זה אבל טעינו לא ייקח זמן עד שהם יכנסו" אמר אחד המכשפים.
יואן נפרד מהחיבוק וחזר אל שולחנו "אנחנו חייבים לדעת מה הם רוצים" הוא אמר "הם עלולים לגרום לנזק גדול הרבה יותר" הוא לגם שלוק מהקפה שלו "ומישהו מוכן בבקשה לברר לי איפה אנדריי?, רק זה מה שחסר לי, שגם הוא יפגע" "אבא, גם מרי נעדרת אני פוחדת שקרה לה משהו" אמרה לוסי מבין רעש הדפיקות, יואן נאנח ושפשף את עיניו אם אצבעותיו והניח את כוס הקפה. "מסוכן להישאר כאן אנחנו לא יודעים מה הם מסוגלים ואם יש ביניהם מכשף צמחים הם יוכלו לחדור פנימה "אדוני המלך אם יורשה לי" אמר ג'ק "לשאול מה הם רוצים לא נראית לי אופציה גם אם הם יקבלו את מבוקשם איך נדע שהם לא יחזרו וינסו שוב? לדעתי צריך להילחם בהם בכול כוחותינו, הצבא שלנו חזק ואני בטוח שנוכל לגבור אליהם, צריך להכניס אותם למאסר לפני שהדברים יצאו משליטה" "ג'ק, אני מעריך את הרצון שלך לעזור ולהילחם למען הממלכה אבל המקרה הזה הוא שונה" אמר המלך "לא נוכל לסכן את אנשינו לחינם" יואן צעד אל ביתו "ובמיוחד את לוסי, אני לא יכול לסכן אותך, ג'ק צעד בבקשה לכן!" ג'ק מיהר ועמד ליד לוסי "תקשיב בחור אם לא הוכחתה את עצמך עד היום אז עכשיו זה הזמן" "מה הכוונה?" שאל ג'ק, יואן צעד אל אחת הקירות הניח את ידו על הקיר ופחות מרגע התגלה פתח קטן "הילרי!" הוא קרא לאחת הנשים בחדר "תביאי לי שתי גלימות מהמדף שם" הוא אמר "תיקחו את נילה היא נמצאת באורבה" אמר המלך ולקח מהילרי את הגלימות "אתה מציע שנברח!?" שאלה לוסי בבהלה "אני מציע שתתחבאו" אמר יואן והלביש את לוסי בגלימה שחורה "אבל אדוני איך אתה יודע שהם לא יהיו בחוץ, זה מסוכן מידי" אמר ג'ק "וכאן פי עשרה, זה יהיה יותר בטוח אם תסתתרו בעיר של אלקנדה, הם לעולם לא יחשדו שאתם תהיו שם" "אבל אבא לא נוכל..." "אתם תוכלו! תאמיני לי, זה קשה לי הרבה יותר מלכם, אבל אני מאמין שתוכלו" אמר יואן העביר לג'ק את גלימתו ורכן לעבר לוסי "אל תדאגי, כשכול הסיפור הזה יגמר אני אמצא אותך, את שניכם, אני מבטיח, הדבר החשוב ביותר זה שלא ידעו מי את, תשמרי את זהותך בסוד" הוא אמר ונשק למצחה "בואי לוסי אנחנו חייבים למהר" ג'ק תפס את ידה וצעד איתה לפתח.
לוסי עצרה במקום, היא נתנה עוד מבט אחרון באביה וחייכה עד כמה שיכלה "אני אוהבת אותך אבא" כשדמעות קרות נוטפות על פניה "ואני אותך" שניהם רכנו נכנסו אל תוך הפתח הקטן והקיר נעתם.

מנורות השמן הסמוכות לקיר התחילו להידלק בזו אחר זו והאירו את דרכם הארוכה. הקור היה מקפיא והוא הקפיא עוד יותר משום ששניהם היו צריכים לזחול על האבנים הקרות. "אני מניח שעכשיו זה הרגע שאנחנו צריכים להתחיל לנוע" אמר ג'ק ללוסי כשהיא קפאה במקום ולא זזה "אתה צודק" היא אמרה והתחילה לזחול אחרי ג'ק "זה פשוט.. לא ניראה לי הגיוני" "מה?" הוא שאל "הכול! למה אבא שלי לא טרח לספר לי על המתקפה מוקדם יותר, לפני שהעניינים יצאו משליטה ואיך לעזאזל הם פלשו לתוך הארמון?!" "תיראי אני לא יודע כל כך הרבה גם, אני שמעתי על כול זה לא מזמן, ואני חשבתי שאין סיבה לדאגה" לוסי גיחכה "אין סיבה לדאגה" היא חזרה אחריו, "אף אחד לא התכונן לזה כמו שצריך ועכשיו תראה מה קרה" "את יודעת מה אני חושב?" שאל ג'ק "אני חושב שהם הצליחו להיכנס כי היה להם משהו מבפנים, מישהו מתוחכם מספיק כדי לגרום לזה שהממלכה כולה והארמון יהיו תחת מתקפה" "אם תשאל אותי אני הייתי מהמרת על גברת מרינה היא תמיד מסתגרת בחדר שלה אם הספרים וארקות הכישוף, אני לא התפלה אם היא המוח מאחורי כל זה" "את מפספסת את הנקודה כאן לוסי, הנקודה היא שאם אני באמת צודק הטירה תהיה תחת שליטתם ולא תהיה איך לעצור את זה, הם ייקחו את כולם בשבי ומי יודע מה הם יוכלו לעשות להם" לוסי נרתעה מהמחשבה הזאת, שאביה וכול מי שאי פעם הכירה ואוהבת נמצאים בסכנה נוראית ויכול להיות שהדברים היותר רעים עוד בדרך "אתה באמת חושב שלא נוכל לגבור אליהם?" שאלה לוסי "אני מקווה מאוד שכן, אולי אני סתם גורם לדאגה מיותרת ויכול להיות שהכול באמת תחת שליטה, אנחנו צריכים להאמין באבא שלך ולקוות שהוא יעשה בחירות נכונות למען עתיד הממלכה" "אתה צודק, בוא נעזוב את זה עכשיו ונתמקד בבריחה שלנו" "בהסתתרות" תיקן אותה ג'ק וציטט את המלך "כן, בהסתתרות".