מפקדת על עקבים

פרק 1

״והוו!״ קראתי בהתלהבות ומיד לאחר מכן ׳ספלאש׳ ענקי. הוצאתי את ראשי מהמים נושמת לרווחה.
הרמתי את ידי צורחת בגאווה.
״לא היית צריך להתערב איתה. אתה יודע שהיא הייתה עושה את זה בכל מקרה״ שמעתי את זואי מצחקקת לעבר ברנדון.
יצאתי מהמים, סוחטת את הגופייה שלי ומושיטה את ידי לעבר ברנדון.
״נחמד לעשות איתך עסקים ברד״ חייכתי ודחפתי את השטר לכיס מכנסיי האחוריות והרטובות.
״רוצה להכפיל את הסכום?״ הוא חייך בשובבות.
״אויי ברד. אתה לא לומד מטעויות״ זואי נאנחה.
״כמובן. הריי ברור שאני מנצחת אותך״ הנפתי את שיערי הרטוב לאחור.
״תגידי, את לא חושבת שמסיבת יומהולדת בגיל שבע עשרה וחצי קצת מיותרת?״ ברנדון החליט לשנות נושא.
״אתה רואה את כל הבחורים והבחורות האלה?״ שאלתי מעבירה את אצבעי מהמתנפחים בברכה, עוברת לכיוון עמדת הדיי גיי ורחבת הריקודים ומסיימת בשולחנות העמוסים במזון.
״כל אלה״ הוספתי ״לא איכפת איזו מסיבה זו, או של מי היא שייכת. הם באו לכאן כדי להנות. אז כדאי שתעשה את זה גם״ זואי שהספיקה להעלם ולחזור עם שלוש כוסות שמפנייה הגישה לכל אחד מאיתנו כוס.
״לחיי המסיבות וההנאה!״ היא הריעה והרימה את כוסה אל על.
״לחיים!״ כוסותינו התנגשו זו בזו ומיד אחר כך הנוזל הצהבהב עובר בגרונותנו במהירות.
״טוב, אז אתה מתערב איתי שוב או שאתה פחדן מדיי?״ הרמתי לכיוון ברנדון גבה.
״ברור שכן״ הוא אמר ואני שלפתי את השטר שזה עתה זכיתי ופונה לקפוץ שוב בברכה.
״או או!״ שמעתי מאחורי בעודי באוויר.
״או או!״ אמרתי לעצמי בשקט שקלטתי את ההורים שלי ליד הברכה מזועזעים.
יצאתי במהירות מהברכה. אבא שלי סימן לדי גיי להנמיך את הקול ואחר כך קרא.
״אוקיי, כל מי שנימצא כאן מתחיל לנקות את המקום בזה הרגע״ ברגע אחד כולם נעלמים.
יופי, תודה רבה לכם חבריי היקרים זואי וברנדון. אני בכלל לא מופתעת.
״טיילור! מה חשבת לעצמך?״ אבא שלי צעק. השפלתי את מבטי.
״למה אני צריך לשמוע מהשכן שהוויליום פה חזק מדיי? באמצע הישיבה החשובה!״ הוא גער בי.
״ויש כאן ריח של אלכוהול! טיילור!״ אמי נחרדה.
״זהו עד כאן. נמאסו עליי המסיבות שלך טיילור. את מרותקת לכל הסוף שבוע הזה!״ היא אמרה נרגזת ושנהם הסתובבו נכנסים הבייתה.
״אה, ותנקי את כל זה״ אמא שלי זרקה לעברי.
״אבל אמא! בשביל מה יש לנו מנקות?״ התבכיינתי
״בטח לא בשביל לנקות את הבלאגן שלך אחרייך, גברתי!״ אפשר לראות אותה רותחת מזעם. למי איכפת? איך מנקים את זה?
*****
לאחר אמבטייה טובה, הברשתי בעדינות את שיערי הבלונדיני. קצוות שיערותי מדגדגות את גבי התחתון.
לפתע נקישה קלה נשמעה על הדלת
״טיילור? ההורים שלך ממתינים לארוחת הערב איתך״ אמרה אחת המשרתות.
״שימשיכו להמתין. אני נשארת פה״ הבטתי במראה והמשכתי להבריש את שיערי שהספיק להתייבש לגלים רכים.
״טיילור״ היא המשיכה להגיד בזהירות. נאנחתי, יודעת שאין לי ממש ברירה.
״בסדר, אני מגיעה״ גילגלתי את עיניי.
העפתי מבט קצר ואחרון למראה. עיניי הזהובות בוהקות, שיערי גולש על גבי ואני נראת טוב.
ירדתי במדרגות במהירות מתיישבת ליד שולחן האוכל הרחב.
״טיילור״ אבא שלי פתח. הרמתי את מבטי מהצלחת לעינייו. קולות קירקוש של סכינים ומזלגות נשמעו.
״את יודעת שאנחנו אוהבים אותך״ הוא המשיך. יכולתי להריח שזה לא עומד להיות טוב.
״מאוד!״ אימי הדגישה. נאנחתי, שיגיעו כבר לעיניין.
״אבל אנחנו חושבים שבית הספר הנוכחי לא משפיע עלייך לטובה״ המשיך. ליבי פעם בחוזקה, בבקשה שזה לא מה שאני חושבת שזה.
״אז חשבנו להעביר אותך בית ספר״
״מה?״ הזדעקתי.
״לפנימייה הצבאית בצד השני של העיר.״ הוא סיים.
״אתם לא רציניים!״ לא ידעתי אם אני כועסת יותר על ההורים שלי או עצובה יותר על בית ספר שאני עומדת לעבור.
״זה בית ספר צבאי, אני בחיים לא אוכל לעמוד בזה. בבקשה אבא! אל תעשה את זה!״ הרגשתי את העיניים שלי צורבות, כן עוד מעט הטעם המלוח הזה יבוא.
״אני בטוח שבית הספר הזה יכניס בך קצת משמעת מה שאני ואמא לצערינו לא הצלחנו״ ובמילים אלה של אמי קמתי באחת מפילה את הכיסא לאחור.
״אני שונאת אתכם״ קראתי בכעס ועליתי לחדרי.
״טיילור! חזרי הנה מייד!״ שמעתי את אימי אבל כבר לא איכפת לי. תחבתי את פניי בכרית והדמעות נספגות בה.
יופי של סופשבוע עומד לעבור עליי. חשבתי לעצמי.
*****
עברתי במסדרון, מניפה את שיערי הבלונדיני כרגיל ומחמאות נשלחות אליי מכל עבר.
״מסיבה טובה טיילור!״, ״היה שווה!״, ״טיילור! את מדהימה״
זה לא השפיע על מצב רוחי. פתחתי את הלוקר שלי והוצאתי ספרים לשיעור הראשון.
״טיילור! חיפשנו אותך״ זואי וברנדון נעמדיים לידיי.
״כן, יופי..״ זרקתי ביובש.
״שמעת איך מתחנפים אלייך טיילור?״ ברנדון צחק מאחורי.
״ברד, תמיד מתחנפים אליה״ יכולתי לדמיין את זואי מגלגלת את עינייה.
״שמעת איך מתחנפים אלייך יותר מהרגיל?״ ברנדון תיקן את עצמו.
״כן, טוב לא איכפת לי״ טרקתי את הלוקר בעוצמה ואחזתי בספר ומחברת ביולוגיה. התחלתי ללכת בקצב לשיעור הראשון.
״מה עובר על הילדה?״ ברנדון שאל ושנהם רצו אחריי מתאמצים להדביק את הקצב.
״אני אגיד לך בדיוק מה עובר עליי״ נכנסתי לכיתה מטיחה את הספרים על השולחן.
״ההורים הנחמדים שלי, החליטו להעביר אותי בית ספר״ הם התיישבו על שולחני והבטתי להם בעיניים.
״ונחשו איזה, הפנימייה הצבאית בצד השני של העיר.״ זרקתי את הפצצה לאוויר.
״מה? איך זה יכול להיות? בגלל מסיבה לא משמעותית? הם לא החמירו מדיי?״ זואי קימטה את מצחה.
״פתח ציטוט: בית הספר הזה משפיע עלייך לרעה; סגור ציטוט״ גילגלתי את עיניי והתיישבתי על הכיסא באנחה.
״אני פשוט לא סובלת אותם. איך הם מסוגלים לעשות לי דבר כזה?״ התבכיינתי.
״אולי תדברי איתם. אולי הם ישנו את דעתם״ ברנדון ניסה לעזור.
״אתה מכיר אותם ברד. אני לא אמורה להגיד לך עד כמה הם עקשנים״ שיחבתי את ידיי בעצבנות.
״כמוך״ זואי חייכה. הרמתי את עיניי בתמיהה.
״מה?״ שאלתי
״את עקשנית לא פחות מהם. אולי יקרה משהו אם תשכנעי אותם״ זואי העלתה השערה. דווקא לי זה נראה רעיון לא רע בכלל.
״אסור לי לאבד את מה שבניתי פה. כל הפופולריות שהצלחתי להשיג, כל הבנים שרוצים להיות איתי״ אמרתי בקול.
״ומזילים ריר בכל פעם שאת עוברת״ ברד גילגל את עינייו.
״את יודעת שזכיתי לתואר ׳הפודל של טיילור?׳ אני באמת שוקל להתרחק מכן״ הוא התעסק עם הפאלפון שלו.
״אתה מת עלינו, אז שתוק״ זואי דחפה אליו מרפק.
״כן, זו הסיבה היחידה שאני ממשיך לספוג את זה״ הוא הינהן בהסכמה כנועה.
לאט לאט הכיתה התמלאה ועד הצילצול כמעט כל המקומות היו תפוסים.
״בוקר טוב״ המורה נכנסה.
****
״אבל אמא! בבקשה!״ התעקשתי שוב ושוב.
אני לא אפסיק, אסור לי. אסור לי לעבור לשם. יש לי כל כך הרבה דברים לאבד אם אני יעבור.
״טיילור, בפעם המאה והאחרונה, אני לא משנה את דעתי! אני לא יערוך איתך משא ומתן וזה לא קשור אך ורק במסיבה. כל בית הספר הזה פשוט הפך אותך למשהו בניגוד למה שציפינו שתהיי ואולי זה בגלל העבודה שלנו״ אמי עצרה רגע כדי לקחת אוויר.
״בכל מקרה, את עוברת לשם וזה סופי. מחר אנחנו זזים אז כדאי לך מאוד להתארגן״ הבטתי בה המומה.
״איך הספקת כל כך מהר?״
״אמרתי לך. כבר תקופה שאני ואבא דנים בעניין. כשסגרנו את הנושא את ערכת את המסיבה שלך. חבל שזה יצא ככה״ היא סיימה את דבריה.
הרגשתי אבודה. הרגשתי נבגדת. אולי זה תחושה מוגזמת אבל באמת הרגשתי ככה. למה אמא ואבא עשו לי את זה? עד שהגעתי לאן שהגעתי, מי יודע איפה אני אפול כשאני יעבור לפנימייה המזורגגת הזאת. והכי חשוב, אני אאבד את החברים הכי טובים שלי. זואי וברנדון. מחיתי דימעה שהתגלגלה ללא רצוני והסתובבתי לעלות לחדרי, לסיים לארגן את המזוודות.
״טיילור בבקשה אל תעשי לי את זה...״ קולה של אימי ליווה אותי בדרך לחדרי. פתאום הרחמים שלה התעוררו מהמתים.
״אני יעשה לך? או שאת תעשי לי?״ קראתי בזילזול הכי מריר שיכולתי לגייס. שמעתי את האנחה שלה לפני שטרקתי את דלת חדרי ופניתי לסיים לארגן את המזוודה הרביעית שלי.
****
״קדימה טיילור! סאם מחכה למטה״ אבי שאג בפעם החמישית. גילגלתי את עיניי.
״ואת לא הולכת לנתק קשר ברור? את הולכת לעדכן אותי בכל פאקינג שנייה שעוברת עלייך שם! אפילו שאת הולכת לחרבן!״ זואי בכתה בפלפון. שבילי הדעות שלי התרטבו חמש עשרה פעמים אם לא יותר.
״כמובן. ותדאגי שאני אשאר תמיד בעיניינים!״ אמרתי בהתייפכות.
״טיילור!״ שאגה נוספת.
״אני צריכה לזוז, זואי. תמסרי לברדשאני חולה עליו. אנחנו נדבר ואל תדאגי אני לא מתה עדיין״ צחקתי במרירות.
״לעזעזל, תראי להם מי זו טיילור אדאמס״
אני אתגעגע אלהם. אני אתגעגע לשטויות שלנו, למסיבות המשוגעות והספונטניות, לבית המדהים שמצאתי בחברת זואי וברנדון. אני יודעת שאני פשוט אתגעגע.
הורדתי את המזוודות באיטיות, נזהרת לא להדרס תחת משקלם הכבד.
״סוף סוף״ אבי קרא בעצבנות.
העדפתי לא להגיב.
הרי ממילא אני לא הולכת להפגש איתם ברגע שאני אגיע לפנימייה נכון?
נסיעה של עשרים דקות עברה בשקט, תיכננתי להגיע לשם, למצוא את חדרי במהירות ולא לצאת מהמיטה לעולם.
סאם הנהג, עזר לי להוריד את המזוודות ונשק לראשי בהצלחה.
חייכתי בהכרת תודה וניסיתי להכנס לבית הספר עם ארבעת המזוודות לבדי.
הו, זה לא עומד להיות פשוט.
שמתי את משקפי השמש על עיניי והצלחתי לצעוד, שהמזוודות מתגלגלות ברעש מאחורי, מחפשת עזרה כלשהי.
איפה כולם?
לפתע בחור בגילי רץ לקראתי.
חייכתי בנימוס, מקווה שיפול בפח.
״טיילור אדאמס?״ שאל
״בכבודי ובעצמי״ הנפתי את שיערי הבלונדיני לאחור.
״ידידה שלי אמרה שלי שאמורה להגיע אליה שותפה בקרוב. הו, רגע, תני לי לסחוב לך את המזוודות״ הוא לקח אותם מידיי. הרגשתי הקלה.
״אנחנו בבניין מגורים א׳״ הוסיף.
״רגע״ עצרתי בעדו. הוא עצר לרגע והסתובב.
״איפה המזכירות? אולי כדאי להשיג לעצמי מפתח.״ חייכתי.
״כמובן, זה הבניין הראשי״ הוא הצביע על בניין אקראי.
״תוכל לחכות לי כאן לכמה דקות? אני חוזרת מהר״ הבטתי בו במבט מתחנן.
הוא נאנח.
״טוב, נו. אבל תזדרזי״ הוא האיץ בי.
הבטתי בו בתודה והתחלתי ללכת לכיוון הבניין בקצב מהיר.
איפה החדר הזה לעזעזל? הבטתי לצדדים. גם לא היה את מי לשאול, כנראה שזו הפסקת הצהריים שלהם או משהו כזה של פנימיות.
בחור גבוה בעל שיער שחור פחם ועיניים כחולות תפס את תשומת ליבי.
״סליחה״ קראתי אליו.
הוא עצר לרגע מביט בי באדישות.
״אתה יודע אולי איפה המזכירות פה?״ שאלתי בחיוך הכי מתוק שיכולתי לגייס.
הוא הרים את גבותיו בתמיהה.
״אני נראה לך במקרה כמו ג׳י פי אס?״
הבטתי בו בתדהמה. איך זה שהוא לא נפל בקסם שלי? הרמתי את משקפי השמש מעיניי מניחה על ראשי.
הוא נאנח מגלגל עיניים וענה בסתמיות.
״זה בסוף המסדרון דלת אחרונה משמאל.״
״תודה״ חייכתי חיוך ציני והפנתי אליו את גבי.
אפס-אחד לבחור עם העייניים הכחולות, אבל אני הולכת להשתפר.
ריח חזק של קפה קידם את פניי במשרד.
״שלום לך! את בטח טיילור!״ מזכירה קולנית חייכה ולעסה מסטיק בקול.
הינהנתי בחיוב.
״טוב, זה המפתח שלך ואלה״ היא פתחה קלסר ושלפה כמה דפים.
״מערכת השעות שלך, סדר היום שלך ושעות הארוחות״ היא הסבירה.
״אע וחכי רק רגע״ היא התרוממה מכסאה ועקביה השמיעות טיקטוקים שנגשה לארון בקצה החדר.
״המדים שלך״ היא דחפה שקית לבנה לתוך ידיי העמוסות.
״אם תצטרכי אותי, אני תמיד כאן. אל תדאגי אני בטוחה שתוכלי להשתלב יפה״ היא קרצה ופרצה בצחוק כאילו מדובר בבדיחה הכי מצחיקה בעולם. חייכתי בנימוס ויצאתי מחדרה.
בטח הבחור ההוא מחכה לי- חשבתי והתחלתי לרוץ.
לפתע התנגשתי במשהו ונפלתי.
״אאוץץ׳ מה זה?״ נפלתי על הריצפה והדפים שלי התפזרו.
העיניים הכחולות!
״תגידי איבדת את המשקפיים או משהו?״ הוא שיפשף את עורפו.
אספתי את הדפים והרמתי את השקית.
״תגיד איבדת את הנימוסים או משהו?״ חיקיתי את טון דיבורו.
הוא הסתכל עליי בשיניים חשוקות, מביט בי מלמעלה.
חיבקתי את הדפים לחזי והשקית נתלתה סביב פרק ידי.
ידעתי שהוא רוצה שאני אתרגז.
שניים יכולים לשחק את אותו המשחק.
״להיות נחמד זה לא כואב, אתה יודע״ חייכתי באיפוק מביטה קרוב לעינייו.
עינייו הפכו לכחולות יותר מכעס.
המשכתי ללכת וקראתי אחריי
״מנסיון!״
דמיינתי איך פניו נראות וחייכתי בהנאה מתוקה.
בום! נקודה לטיילור.
~~~~
סורי על שגיעות הכתיב, אני משתדלת לעלות מהר. לאלה שיודעות שנמחק לי הסיפור.