מפקדת על עקבים

פרק 16

אוקיי אז יש לי כמה מילים לפני הפרק
אני לא מתה על מה שכתבתי כי לדעתי קיים יותר מדיי קיטש וכל זה. ואני אחת שמשוגעת על קיטש אבל... כמו שהפיתגם החכם אומר ״אני ממש מקיאה בקשת״
אבל בגלל שהבטחתי לכם פרק וקצת לא עמדתי בזמנים אז אני מעלה. אני מקווה שבכל זאת תהנו.
~~~~~~
*********
יד חמימה נלחצה לביטני והעירה אותי משנתי. משכתי את הכרית שמתחתיי קרוב יותר והתכרבלתי בשמיכה.
כל אלה הסתברו בסופו של דבר כגופו של דניאל.
הטישטוש בעיניי מנע ממני לראות באופן בהיר את מה שמתרחש מסביבי.
לא הבנתי מה קורה עד ששמעתי את קולו הישנוני של דניאל מדבר.
״בכל פעם אנחנו מוצאים את עצמנו במיטה שלי. אולי נדלג בפעם הבאה על שלב המריבות כדי להקל על העיניין?״
קפצתי ממקומי אחוזת אימה כשקלטתי שאין בגדים עליי חוץ מהשמיכה.
״לעזאזל, מה עשינו אתמול??״ הבטתי בדניאל שהתמתח באטיות.
״ותמיד את מופתעת שאת פה...״ הוסיף בצניות מרגיזה.
״זה לא הזמן לבדיחות״ חיפשתי סביבי את התחתונים והחזייה שלי.
למה אני תמיד חייבת לשתות עד אובדן חושים? פעם אחת לצאת בלי לאבד את הראש יותר מדיי, גם את זה אני לא מסוגלת.
״אני נראה לך צוחק?״ הוא התיישב וזרק לכיווני את החזייה שלי.
״חיפשת את זה נכון?״ דניאל עקב אחרי תנועותי ברצינות.
״פעם אחת בחיים שלי אני יעשה משהו נכון בלי לטעות. פעם אחת!!״ מילמלתי לעצמי ברגזנות בעודי מנסה ללבוש אתהחזייה מבלי שדניאל יראה משהו.
למרות שעושה רושם הוא ראה יותר מדיי.
״אז אני החטא שלך?״ הוא לבש את תחתוניו מתחת לשמיכה כדי לא להביך אותי.
הרי לו זה לא משנה.
״מה?״
״אני הטעויות שלך? אני הבן אדם הלא נכון להיות איתו אף על פי שאת רוצה? אני נראה לך משחק??״ הוא התרומם מהמיטה והביט בי בכאב.
התיישבתי ושתקתי.
השימלה הזרוקה בפתח החדר מעידה על מה שבאמת רציתי.
״איך את עושה את זה שוב ושוב? מה את מנסה לעשות? לשגע אותי? אני לא יודע עד כמה את זוכרת מאתמול אבל-״
״אני זוכרת״ קטעתי אותו. באמת נזכרתי.
״אז אני לא מבין״ ידו עברה בבילבול בין שיערותיו.
״אני לא מבין מה את רוצה״ הוא הודה.
״גם אני לא״ דמעות החלו להיווצר בעיניי.
״ג׳ונתן הוא האדם הנכון. עם מי שאני אמורה להיות. אבל זה לא מה שאני רוצה״ אמרתי בלי לחשוב.
לפתע הוא משך בידי ונעמדתי לידו.
ידו עברה ברעד כמעט בלתי מורגש בלחיי.
״תשכחי את מי שמסביב רק לרגע״ הוא לחש.
״תני לי סיבה טובה למה אנחנו עכשיו מתווכחים על הנושא חסר התועלת הזה״ ידו עזבה את פניי ועינייו חוררו לתוך עיניי.
שתקתי. לא היה לי מה לומר.
״הריי השלמנו, ואת רוצה אותי בדיוק כמו שאני רוצה אותך. נכון?״ הוא הוסיף בנימה מאשרת.
״אבל תמיד תהייה שבת נוספת שבה את תקומי בשוק על כך שאני לצידך. כאילו אנחנו עושים משהו לא בסדר״
הוא התרחק באיטיות ואז הסתובב.
״אני הולך לצחצח שיניים. תרגישי בבית״ הוא נעלם בין אחד החדרים.

שכבתי במיטה בשקט חושבת עם עצמי.
עוד שבוע נגמרים הלימודים, אם קייטי תלך להלשין על שנינו.... היא לא תעשה את זה. אבל... הילדה הזאת מסוגלת להרבה.
למה אני צריכה לתת דין וחשבון לילדה הזאת?
לפתע הפלאפון שלי צילצל.
שיט! שכחתי מויקי.
הבטתי בצג והופיע שם מספר לא מזוהה.
״הלו?״ עניתי
״זאת קייטי״ קולה ענה מהצד השני שקט מהרגיל.
״איך השגת את המספר שלי קייטי?״ התרוממתי לישיבה במהירות.
״זה לא משנה. אני צריכה לדבר איתך. איפה את?״ היא שאלה ברצינות שהלחיצה אותי מעט.
הבטתי בדניאל שנכנס לחדר באותו הרגע ומגבת תלוייה סביב צווארו.
עינייו קלטו את שלי והוא קימט את מצחו בשאלה.
״אני כרגע לא בפנימייה. אבל אני אפגוש אותך בצהריים מאחורי בנייני המגורים״ השבתי בביטחון.
״בסדר. ניפגש״ היא אמרה וניתקה.
דניאל חקר את הבעתי בעינייו לפני ששאל
״יש לך מושג מה היא רוצה?״
הנדתי את ראשי לשלילה.
״אל תדאגי. יהיה בסדר״ הוא אמר.
״אני לא דואגת״ הרמתי את ראשי אליו.
״אני רואה. בדיוק כמו שאת לא אוהבת אותי או לא רוצה להיות איתי״ הוא הידקהאת שפתיו וקם מהמיטה.
״דניאל! חשבתי שאני הבחורה ואני צריכה להיות דרמטית״ קמתי אחריו.
״טיילור זה לא הזמן לבדיחות״ הוא ניסה להשוות את טון דיבורו לשלי.
הוא המשיך ללכת למטבח וחימם מים בקומקום.
נאנחתי.
״אני מצטערת״ אמרתי בשקט.
״לא הייתי אמורה לקום בצורה כזאת״ הוספתי.
דניאל, שעד עכשיו נשען על השיש, הסתובב אליי במהירות ודחק אותי לשיש.
״זה לא העיניין. את לא מבינה? למה אני לא בסדר? למה זה שגוי מבחינתך להיות איתי? למה לא אני הבחור הנכון?
את יודעת שהשתנתי מתחילת שנה וסלחנו על כל המריבות שהיו עד עכשיו. אז למה את לא מוצאת סיבה מספיק מוצדקת לא להיות איתי במקום כל הסיבות האלו?״ הוא התנשם בכבדות.
הוא עצם רגע את עינייו ופקח שוב
״לא, תני לי לתקן את עצמי. למה את צריכה סיבה נוספת להיות איתי חוץ מזה שאת אוהבת אותי?״
ידיו סגרו אותי והייתי בינו לבין השיש שמאחוריי.
שיערו היה מבולגאן ועינייו היו כאובות.
״סליחה״ אמרתי בקול.
אחרי דקת שתיקה שרק עיננו נלחמות פציתי את פי.
״אתה קצת שחצן״ מילמלתי.
-״מה?״
״אתה קצת שחצן. מה זה הביטחון עצמי הזה לגבי איך שאני מרגישה לגביך?״ חיוך נדבק לשפתיי.
״אני אוהבת אותך״ טיפסתי על קצות אצבעותיי ונישקתי את שפתיו.
״תפסיקי״ דניאל לחש
-״מה?״
״תפסיקי לשגע אותי. את לא רואה מה את עושה לי?״ הוא נישק אותי בחזרה ברעבתנות. כאילו אתמול לא... לא משנה.
״עכשיו תפסיק להתנהג כמו בחורה בכיינית ותכין לי קפה״ דחפתי אותו מדרכי
״היי! מה אמרת? תחזרי על דברייך!״ הוא צעק.
הסתובבתי בחיוך.
״אמרו לך שאתה נראה מושך כשאתה כועס? אממ אני בסלון״ הסתובבתי חזרה והלכתי לספה לראות טלוויזיה. הרגשתי את חיוכו של דניאל מאחוריי.
״אם זאת הדרך שלך להודות שטעית. אני אכין לך קפה״ הוא צעק מהמטבח וחייכתי.
~~~~
אז תגיבו לי את דעתכם ותצביעו
שבת שלום! ❤️
(130 הצבעות ו35 תגובות)