מפקדת על עקבים

פרק 10

*********
״הבטחת שזה יהיה קצר״ ג׳ונתן צחק.
״חיכית הרבה?״ התיישבתי לידו על הספסל
״מספיק זמן״ הוא חייך בהומור.
״אז? על מה רצית לדבר?״ שאלתי בתמימות.
״על הנשיקה שגנבת ועל מה שקרה לך אתמול״ הוא היה דיי ישיר ממה שציפיתי.
״אוקי״ נעתי באי נוחות במקומי.
״אני לא יודע למה עשית את זה אבל אני אומר לך כבר מראש, אני לא עומד להיות המשחק הקטן שלך. היו לי מספיק משחקים עם בחורות ואף אחד מהם לא אהבתי״ עינייו שהביטו סביב עד עכשיו כדי להתחמק ממני, הביטו בי וקדחו חור בפניי.
מבטי סב אליו, מחכה שיסיים את דבריו.
״אני לא שופט אותך בסדר? אבל קודם כל, אני דואג לעצמי״
הינהנתי בהבנה.
״אני מצטערת. זה לא היה אמור לקרות. אני מעדיפה שתשכח את זה ופשוט נמשיך כרגיל כמו עד עכשיו״ השבתי עם מבט מהוסס.
הוא הנהן בחזרה ומשהו בו נכבה לפתע.
״מה קרה? אמרתי משהו לא בסדר?״ שאלתי בחשש.
״לא לא, מה פתאום?״ הוא מיהר לחייך.
״זה בגלל דניאל?״ ג׳ונתן הוסיף בשאלה.
״לא לא. פשוט אני...״
״לא בנויה לקשר?״ הוא השלים אותי.
צחקתי כי הבנתי שזה המשפט שכל אחת הייתה אומרת במצב כמו שלי.
״אני לא רואה אותך ככה. אני מרגישה כאילו-״
״אנחנו אחים״ הוא שוב השלים אותי בחיוך.
״אתה ממש טוב בזה אה?״ צחקתי בשיחרור.
״מהסיבות הלא נכונות אפשר להגיד״ הוא הודה.
״אל תדאגי, גם אני ככה איתך. רק רציתי להבין מה קורה איתך כרגע״ ידו פרעה את שיערות ראשו וחזרה לסדר אותן בצורה אחידה.
״את רוצה לספר לי עוד משהו שאני לא יודע?״ הוא רמז.
״לא כרגע, שאני אוכל אז אתה הראשון״ הבטחתי. הוא שוב חייך אבל חיוך מבין.
״אפשר חיבוק?״ שאלתי בביישנות.
״כמובן״ הוא משך אותי אליו וראשי נח על כתפו.
״תודה שהיית כנה איתי״ הוא לחש. הרגשתי כאב קטן וחד בחזה. שיקרתי. זה כן דניאל. הוא הראשון. מה לעשות?
״אנחנו חברים טובים נכון?״ שאלתי בהיסוס וידיו התהדקו סביבי.
״ברור״ השיב.
********
יש לי עוד עיניין קטן להסדיר. הלכתי לחדרו של דניאל כי אני צריכה להבין מאיפה הוא צץ בכל פעם מחדש.
נכנסתי לחדרו תופסת אותו ואת קייטי שוב.
למה זה לעזאזל מפתיעה אותי שוב ושוב??
״את מי לא ראינו הרבה זמן״ צחקתי במרירות.
״באמת, אולי תתלה שלט בחוץ ׳נא לא להפריע׳ או משהו כזה?״ שילבתי את ידיי והבטתי בו.
״אתם מגעילים אותי״ עיקמתי את פניי בסלידה ופניתי לצאת.
״לא, כי את וג׳ונתן הייתם מוסווים מול חדרי המגורים״ דניאל תפס בזרועי מונע ממני ללכת.
״אתה מבין כמה עלוב אתה עכשיו?״ העפתי את ידו ממני.
״אנחנו-ידידים-!!״ הדגשתי כל הבהרה.
הוא צחק בקול מטורף.
״או שאת משחקת ראש קטן, או שאת טיפשה. כבר אמרתי לך שהוא מת להפשיט אותך. מת לנשק אותך. מת להיות איתך״ הוא השיב ברגזנות.
״אתה קראת לי עכשיו טיפשה?״ הבטתי בו כלא מאמינה.
״אני לא מבינה למה זה מפתיע אותי... אתה אדיוט! בכל פעם שיש לך הזדמנות אתה רץ אליי אבל שקצת קשה לך עם הידידים שלי, יש המון בחורות בחוץ נכון? ולמה כל הזמן איתה? אין עוד כלבות?״ העפתי מבט לעבר קייטי שהביטה בנו בשעשוע.
״לא, היא הכי מעניינת אותי״ הוא נראה כמו ילד קטן.
״אז תהנה איתה. הלוואי ולא הייתי פוגשת אותך בכלל. מההתחלה היית הצרה הכי גדולה בפנימייה האידיוטית הזאת!״ צרחתי בכעס
״גם את היית בעיה מאז שבאת לפה אבל אל תדאגי אני אפתור את זה. לכי לג׳ונתן שלך לקבל עוד חיבוק או נשיקה ואני בנתיים יהנה כאן עם קייטי רק אל תגידי בסוף שאני לא בסדר!״ הוא קרא בכעס חזרה
״אני לא סובלת אותך!״ צרחתי וטרקתי את הדלת שיצאתי משם בכעס.
אני לא סובלת אותם. הפעם אני לא אבכה, אני לא אתן לו את התענוג הזה.
חזרתי לחדר מלאת אנדרנלין וכעס.
התחלתי ללכת הלוך ושוב חושבת מה לעשות ואיך לגרום לדמעות שלי לא לצאת.
נכנסתי לשירותים שוטפת שם את פניי ושומעת בכי.
״ויקי?״ שאלתי והסטתי את הוילון של האמבטיה.
היא ישבה שם מקופלת. פניה נראו מבוהלות ומעינייה לא פסקו שני זרמי בכי.
״ויקי! מה קורה?״ חיבקתי אותה בבהלה.
היא נסתה לפתוח את הפה מבלי לייבב.
״רב..תי עם טובי״ היא אמרה בבכי.
״ו... ואת הלכתי ל... כריס. ח... חשבתי שהוא רוצה להרגיע א... אותי אבל הוא ניסה להשכיב אותי ו... לא הייתי מוכנה״
גל חדש של בכי התגלגל שוב.
״מה??״ שאלתי בהלם.
~~~~~~~
100 הצבעות ושתי תגובות הכי מפגרות שיש לכן יובילו לפרק הבא.
אתן יכולות.
(חפשו לבד את הקשר בין הפרק לתמונה)
לאבביווו טו מאץ׳ ❤️