מפקדת על עקבים

פרק 8

*********
״צ׳יפס זה דבר טעים״ פיצוח הקראנצ׳י של הציפס נשמע מפיה של ויקי.
״זה אכן טעים להפליא״ לעסתי להנאתי גם ציפס.
״ויש לנו שיחות מלאות תוכן״ היא הינהנה בחשיבות לפני שדחפה לפיה עוד כמה חתיכות.
״אני מעדיפה לדבר על אוכל מאשר על בנים, משפחה או על החיים שלי״ השבתי.
״יש בזה משהו״ היא השיבה.
שכבנו על מיטתה של ויקי בוהות בתקרה ובולסות להנאתנו חטיפים.
״אז תגידי״ אמרתי לאחר דקת שתיקה.
״חשבת את מי את מעדיפה יותר?״
״חשבתי שלא מדברים על בנים״ היא רטנה.
״הנושא היה עולה גם אם לא היית רוצה״ עניתי בחשיבות.
היא נאנחה והתרוממה.
״אני ממש מבולבלת. שנהם מדהימים ושנהם מתייחסים אליי יפה״ היא הודתה.
חייכתי אליה חיוך מבין.
״תצאי עם שנהם, תראי מי מוצא חן בעינייך יותר״ הצעתי.
״הקטע הוא ששנהם מודעים אחד לשני והם כאילו מנסים להוכיח שהם יותר טובים ו...״ היא עצרה לרגע
״דיי נמאס לי״ היא נשכבה שוב לידי.
״אני אוהבת צ׳יפס״ חזרה על עצמה במין רגזנות כזאת. ציחקקתי בשקט וחזרתי להביט לתקרה.
״מה איתך?״ היא שאלה. הרגשתי את מבטה נח עליי.
״בנתיים אני רק מתחמקת מג׳ונתן.״ משכתי בכתפיי.
״ו..? מה הלאה?״ היא דחקה בי להוציא את ריגשותיי. אבל מה הם? מה יש לי כלפיו?
״לא יודעת, הוא נחמד ו.. לא יודעת.״
כאילו לא מצאתי את המילים הנכונות להסביר את המצב. אולי אני בכלל לא יודעת ו...
״הוא מקסים כזה. הוא מבין אותי ומרגיע אותי. תמיד יש לו את המילה הנכונה.
דניאל הוא יותר... התשוקה שלי. כאילו יש לי משיכה כזאת אליו. אני חושבת עליו המון. בטח אפילו יותר ממה שהוא חושב עלי״ הייתי מרוצה מההסבר המפורט.
״את צריכה לדבר עם ג׳ונתן לא משנה כמה זה מביך. לדעתי זה דיי מגיע לו אחרי שאת מבלבלת אותו ככה״ הרגשתי נזיפה ממנה.
״את לא יכולה להעיר לי״ קמתי בעצבנות מביטה בה.
״זה לא לרעה. אני מנסה להיות בטובתך״ היא התרוממה גם.
״אבל את לא יכולה להעיר לי! לא אחרי שאת מבלבלת בעצמך שני בנים!״ קראתי בכעס. היא הביטה בעיניי רגע אחד יותר.
״אבל אני לא זו שבילבלה יותר מחצי מהבנים בבית הספר הזה״ השיבה בשקט.
עצרתי את נשימתי, היא קראה לי עכשיו...?
״אני לא מאמינה את קראת לי עכשיו-״
״את אמרת. לא אני״ היא עצרה אותי ויצאה מהחדר בשקט ובמהירות והשאירה אותי חסרת מילים.
איך זה הגיע לזה..?!
******
כבר יומיים שאני וויקי לא מדברות. הדבר היחיד שהחזיק אותי במקום הנוראי הזה, פשוט גרמתי לניתוק קשר.
הרגשת הבדידות לא יכלה להיות יותר בולטת מעכשיו. בלי ויקי, בלי דניאל, בלי ג׳ונתן.
את הימים הבאים העברתי באוטומטיות. לקום, מפקד, לימודים, אוכל, מבחנים, לישון. ושוב.
השתדלתי להתעלם מויקי בדיוק כמו שהיא עשתה איתי. זה היה קשה. מאוד.
סוף השבוע הגיע באיטיות מענה, החלטתי לדפוק קצת את הראש.
זרקתי על עצמי משהו ויצאתי למועדון קרוב. לפתע ראיתי ברחוב את דניאל.
אני לא יודעת מה נפגם בראש שלי שהחלטתי לעקוב אחריו, אבל פשוט עשיתי זאת.
הלכתי מרחק מה ממנו כדי שלא ירגיש בי ושהתקרבנו למועדון אקראי, הוא הרים את ידו לניפנוף.
הבטתי קדימה מזהה את אותה בחורה שהתגנבה איתו לבנייני המגורים בפנימייה. היא חייכה בשובבות ולאחר מכן נישקה אותו בשפתיו.
זה הרגע שבו התוודאתי בפני עצמי שאין יותר טיפשה ומזוכיסטית ממני.
השניים נכנסו למועדון ואני כמובן אחרהם.
התיישבתי על הבר, דיי רחוק מהם אבל עם זאת נקודת תצפית טובה.
שאלת ה״למה לעזאזל אני עושה זאת״ ריחפה מעל ראשי ללא מענה.
׳הרי בכל מקרה רציתי לדפוק את הראש׳ תירצתי לעצמי. הזמנתי כמה שוטים של וודקה והבטתי בו מתמזמז איתה על הרחבה. לאחר שני שירים שתי בחורות נוספות הצטרפו. בחור אחד התקרב וטפח על שיכמו בידידות. הנחתי שהוא ידיד שלו והם הכירו אחד לשנייה את הבחורות כמו שבנים רגילים לעשות.
הבטתי בהם במשך כל הערב. יותר מדי זמן. דניאל לפתע קלט את מבטי ואני מצידי מיהרתי להסיט את עיניי ולהעביר בגרוני עוד כוסית וודקה.
״מה את עושה פה?״ דניאל התקרב ומבטו עבר מפניי לכוסות שסיימתי ובחזרה אליי.
״דופקת את הראש ואתה?״ השבתי.
הבטתי בבנות שעדיין רקדו בזנותיות וגיחכתי.
״לא משנה״ הטתי את ראשי לאחור וכוס נוספת של וודקה זרמה בחריפות דרך גרוני.
״עקבת אחרי לכאן?״ הוא שאל.
״כן, כי כל העולם סובב סביב דניאל״ צחקתי בסרקסטיות והבטתי בכוסות הגמורות. כן, עקבתי אחריך כמו טיפשה.
האלכוהול הגיע לראשי. לא היה לי מחסום בפה, כל המילים זרמו החוצה.
״אל תיתן לי להפריע לך עם הכלבות המצחקקות האלה״ קמתי ממקומי קצת מתנדנדת והצבעתי על החבורה בצחוק.
הוא אחז בידיי כדי שלא אפול.
״תזהרי״ פלט בלי לחשוב.
״לא לא, אני בסדר. בסדר גמור״ צחקתי.
״זה מעצבן לחשוב שאתה מעדיף כלבות מצחקקות, אבל בסדר גמור״ עצמתי את עיניי וצחקתי בקול.
״להזכירך, את נפרדת ממני בלי שום סיבה נראת לעין״ הוא שילב את ידיו בהפגנתיות.
״לא נראת לעין? הבנות האלה לא סיבה מספקת בשבילך?״ התיישרתי.
״באותו יום שיצאתי ואתה ישבת עם בנות שדומות לאלו. לעזאזל, יש לך טעם נורא בבנות״ צחקתי שוב.
״גם לך לא חסר. תזכירי איך קראו לו?״ הוא שיפשף את סנטרו כאילו מנסה לזכור.
״אה! ג׳ונתן! נזכרתי״ הוא חייך בארשת ניצחון.
״לא התמזמזתי איתו לעומתך״ הרמתי גבה.
לפתע הוא התחיל לצחוק בקול.
מה לעזאזל מצחיק?
״תסלחי לי, אבל הוא היה נראה כאילו הוא מת להפשיט אותך״ הוא מחה דמעות צחוק מעינייו.
המשפט הזה הלם בי.
״אתה לא יודע כלום! בסדר?״ קראתי בעצבנות והתחלתי לצאת לכיוון היציאה. אני לא צריכה לראות בכלל את הפרצוף שלו.
״היי! חכי רגע!״ הוא תפס בזרועי.
״אתה לא יודע כלום ואתה סתם אומר דברים! אתה פשוט מרגיז! הלוואי ולא הייתי עוק-פוגשת אותך בכלל!״ צעקתי בעצבנות ויצאתי.
התחלתי ללכת במהירות לפנימייה.
מה הוא חושב לעצמו? שיגיד כל מה שהוא רוצה? הוא מלא בשקרים. רק שקרים.
האוויר הצונן קירר מעט את מצב רוחי.
הגעתי לפנימייה בהליכה איטית. בפתח הביניין ראיתי פנים מוכרות.
״טיילור?״ הקול החביב הזה נשמע.
״אני זקוקה לחיבוק״ נעמדתי מפשפת בידי את העין.
ג׳ונתן התקרב מחבק אותי ואז הרשתי לעצמי לבכות.
״מתי לכל הרוחות נהפכתי לילדה רגשנית?״ אמרתי בין התייפחות להתייפחות.
״דאגתי לך כשראיתי אותך יוצאת״ התשובה היחידה נשמעה ואז קולות הצרצרים.
~~~~~
בנות, סליחה שזה כזה קצר ועצוב. פשוט לא היה לי זמן עד עכשיו לחשוב על הסיפור. החופש הגדול הגיע אז אני מניחה שיהיה לי יותר זמן.
יש לי שאלה, איך הכיוון החדש של הסיפור? האמת שאני דיי זורמת עם זה כי דיי שכחתי מה רציתי לעשות בהתחלה.
תגיבווו ותצביעוו! אוהבת מלאא! ❤️