מפקדת על עקבים

פרק 13

********
״ג׳ונתן, אמרתי לך שזה בסדר. אני מסוגלת ללכת לישון לבד״ אמרתי לג׳ונתן בפעם השמינית.
״אני יכול לסמוך עלייך?״ הוא שאל שוב.
״ג׳ונתן, אני לא הראשונה שההורים שלה מתגרשים אתה יודע. אם חצי מהעולם שרד את זה, גם אני אשרוד״ ניסיתי לחייך חיוך מעודד ורק אז הוא קם ממיטתי.
״אוקיי אוקיי, הבנתי. אני הולך״ הוא הרים את ידיו כדי להדגיש את כפותו וכל רצונו הוא לדאוג לי כמו שאני לא נותנת לו.
צפיתי בו הולך באיטיות לפתח הדלת, נעצר ושוהה שם לכמה שניות כשגבו מופנה אליי.
״אממ טיילור?״ הוא הסתובב שוב אבל הפעם ניצוץ של היסוס קל נוסף לעינייו.
״מה?״ שאלתי קצת בסקרנות.
״אני יודע שזה לא הזמן המתאים ולא הרגע המתאים אבל יש לי שאלה״ הוא התקרב במהירות לא כמו ההליכה שלו לכיוון היציאה.
התרוממתי בשאלה והוא התיישב לצידי.
״חשבת? חשבת על ההצעה? אני לא רוצה ללחוץ אבל אני חייב להגיד שאני סקרן״ הוא הודה בביישנות.
״איזו הצעה?״ ניסיתי למשוך זמן.
״אם את רוצה לנסות להיות איתי.״ הוא אמר כמובן מאליו.
השפלתי את מבטי ושקלתי את תשובתי שוב.
אם אומר לא עכשיו, יש לי סיכוי טוב לאבד אותו גם כידיד. אבל אם אני אתן צ׳אנס יש מצב טוב שהוא ישאר קרוב אליי בתור חבר וידיד.
חיסרון אחד ודיי גדול: אני לא מרגישה אליו כלום.
מה אני אמורה לענות?
״אני יודע שאת לא מרגישה כמוני״ הוא קרא את מחשבותיי.
״אבל אולי תחבבי אותי יותר מאוחר, כשנעביר את הזמן יחד ו...״ הוא נעצר מנסה לפענח אותי.
לא הייתי צריכה לשמוע יותר מזה. קיבלתי את התשובה שלי.
הדבקתי נשיקה מהירה וקלילה על שפתיו.
״זה אומר כן?״ הוא חייך באושר והינהנתי חזרה בחיוך.
הוא חיבק אותי וצחק.
״אני מבטיח שלא תתאכזבי״ הוא אמר מאחורי גבי.
אני אנוכית, אני יודעת. חושבת על עצמי ואיך אני ארגיש. אבל אולי... אולי קיים הסיכוי הזה שהלב שלי יפסיק לצעוק בכל פעימה את שמו של דניאל ויתחיל לשים לב לג׳ונתן שכל כך מקסים כלפי. אולי האדיוט ההוא יעוף לי מהראש ויפנה מקום למישהו שכנראה קצת יותר איכפת לו ממני.
״לילה טוב״ חייכתי והסתובבתי לצד השני.
*******
סופסוף יום לימודים נוסף נגמר, ואני צריכה לדבר עם ויקי בדחיפות. ראיתי אותה היום, היא נראת זוהרת להפליא.
חשבתי שאראה אותה בחדר אז החלטתי לחזור לשם.
לפתע שמעתי את קולו של דניאל קורא לי.
הסתובבתי בקוצר רוח.
״תראי טיילור, אני... רוצה לדבר איתך״ הוא ביקש.
״אבל אני לא״ השבתי.
״בבקשה. אני... לא מנסה שנחזור. שמעתי כבר שאת וג׳ונתן ביחד. די צפיתי שזה יקרה״ הוא אמר זאת קצת בכאב.
״מאיפה אתה יודע?״ התעסקתי בתפל שבעיניין.
״הוא מספר את זה לכל העולם״ דניאל גילגל את עינייו.
״אוקיי כן. על מה אתה רוצה לדבר?״ נאנחתי.
״לא, לא פה. תפגשי אותי בחדר שלי אחרי ארוחת הצהריים״ ביקש. הינהנתי והסתובבתי הולכת לחדר שלי.
*****
״ויקי!״ קראתי בעצבים כשראתי אותה שוכבת על המיטה שלי ומעלעלת באיזשהו מגזין. היא הרימה את מבטה האדיש לעברי.
״מה?״ היא שאל .
״מה מה? ספרי לי איך היה הדייט!״ טרקתי את הדלת ודרשתי הסברים.
״היה בסדר״ היא זרקה לאוויר.
״ויק? מה קורה לך? אתמול נראת הרבה יותר נלהבת״ התיישבה על המיטה מביטה בה בשאלה.
״אוף״ היא התרוממה וסגרה את העיתון ברגזנות קלה.
״הוא דיבר על הכל. על כל דבר חוץ משנינו. את מבינה, אני מכירה את החבר הכי טוב שלו טומי מאשר אותו. ו..״
היא נעצרה לרגע
״ושלא אני זקוקה לדיווח מפורט מי הוא. אני מכירה אותו ממש טוב אבל...״
היא הטיחה את העיתון על הריצפה.
״זה מעצבן אותיי!״ הכריזה.
נאנחתי וליטפתי את שיערה.
״היי, תתני לו זמן. הוא מחבב אותך, את שלו, אתם מתיידדים. לאן את ממהרת? לא חשבת שהוא נלחץ גם?״ שאלתי.
היא הביטה בי באשמה בעינייה.
״טוב, זה לא שלא קרו ביננו סיטואציות אינטמיות״ היא משכה בכתפיה.
״לא בתור בני זוג נכון? תתני לו זמן. כל דבר יגיע בזמנו״ הבטחתי.
״ומה קורה איתך? שמעתי שיש זוג לוהט חדש״ היא קרצה.
״ג׳ונתן? אוי אל תזכירי לי״ נאנחתי.
״למה?״ היא שאלה. התרוממתי מתחילה להלך בחדר.
״אני מחבבת אותו. מאוד. בתור ידיד. אם הוא היה יודע את זה אולי זה היה מקל את העיניינים.״ נאנחתי והמשכתי ללכת במהירות סביב עצמי.
״דיברנו על לתת הזדמנות נכון?״ היא שאלה אותי בתוכחה.
״כן, כן את צודקת״ עצרתי.
״אוי לגמרי שכחתי!״ הבטתי בה
״אני צריכה לפגוש את דניאל אחרי ארוחת הצהריים. נראה לך שהיא נגמרה?״ שאלתי קצת בעצבנות.
״אני לא בטוחה. אולי תרוצי ותנסי לגנוב משהו לאכול?״ היא התרוממה והחזירה הידיי.
״לא, אין לי תאבון בכלל״ אמרתי בשקט.
״טוב, לכי תדברי איתו. תנהלו שיחה כמו שני בוגרים ותגמרו עם זה יפה. בסדר?״ היא ניסתה לחייך בעידוד ושיפשפה את כתפי בחמימות.
״אוקיי״ לחשתי.
יצאתי מהחדר ונשמתי עמוק לפני שהתחלתי לצעוד לחדרו של דניאל.
******
נקשתי קלות על הדלת וחיכיתי.
הוא לא איחר לפתוח את הדלת ונכנסתי לחדרו.
בפעמים האחרונות שהייתי כאן, לא נשארתי להרבה זמן אחרי שתפסתי אותו עם קייטי. אני לא יכולה לדמיין עם מי הוא היה עוד במקום הזה.
אבל אני לא יכולה להכחיש, היו לי רגעים מדהימים איתו.
״היי״ קולו היה צרוד. דמיינתי איך אני מתקרבת אליו באיטיות, מושכת אותו אליי, מקרבת את שפתיי אליו ונושמת את הריח הכל כך ממכר שלו וכמעט...
״מה אתה רוצה?״ כיחכחתי בגרוני ושילבתי את ידיי בהפגנתיות.
״מה קרה לך? למה בכית?״ הוא שאל.
״תראה, אם זה העיניין אז-״
״לא, זה לא העיניין״ הוא קטע אותי.
״תראי, שמעתי שהמשכת הלאה״ הוא פתח
״וזה נכון״ אישרתי. לא רציתי שזה יתפרסם ככה, למה אני להוטה להדגיש את זה? מה ניסיתי להוכיח?
״ואני לא מתכוון להוסיף על זה כלום. רציתי שנשלים. שתהייה לנו מערכת יחסים של מפקד ותלמידה. עם כל הכעס של שנינו אחד על השני, אני לא חושב שנוכל לעבוד. אז אני אקח את האחריות ואבקש סליחה״ הוא סיים.
אני לא אשקר, הופתעתי מעט.
״למה הפרצוף הזה?״ הוא שאל והתיישב על מיטתו.
״אתה לא מתנהג בצורה ילדותית. זה מפתיע״ השבתי.
״טיילור״ הוא נאנח והתחרטתי.
״אוקיי סליחה״ עניתי חזרה ונשמתי עמוק.
״ובכן, אני מבקשת סליחה גם.״ התיישבתי לידו.
״אז... חיבוק ידידותי?״ הוא צחק ופרש את זרועותיו לצדדים.
חייכתי וחיבקתי אותו, נושמת כל פיסת חמצן שמכילה את הריח שלו. מרגישה אותו כמה שאני יכולה.
״אני לא מאמין עדיין שאת רק בת 18״ הוא צחק מאחורי גבי וטפחתי על גבו בכעס מדומה.
בקושי רב התנתקנו והבטתי בו בשריד חיוך על שפתיי.
״אז נדבר כבר?״ שאלתי. והוא הינהן.
״רק אל תאחרי למפקדים שלי חיילת״ הוא גיחך.
קמתי ממקומי והרגשתי שזו פרדה כבדה מדיי, מתישה. כאילו לא אראה אותו בחיים.
טוב, למעשה לא אראה אותו יותר חוץ ממפקדים וחדרי אוכל.
״אל תעניש אותי שוב המפקד״ צחקתי וטרקתי את הדלת.
********
~~~~~
בנוות, הבנתי שהצבתי לכן מטרה גבוהה מדיי אז החלטתי להעלות לפני.
רציתי להוסיף שאני התחלתי לכתוב סיפור חדש וזה סוג של קשה להצרכז בשני סיפורים אז תוותרו לי 😜
אני מקווה שאני יעלה אותו בקרוב ובמקביל אסיים את הסיפור הזה (ביננו, דניאל וטיילור צריכים להיות ביחד כאילו? סורי ג׳וני!)
קייצור 125 הצבעות ו40 תגובות עופו על זה!
לאביוו ❤️