מפקדת על עקבים

פרק 5

*****
״אתן מוכנות?״ כריס עמד מחוץ לדלת.
״רק עוד רגע״ קראתי.
השימלה השחורה לא יכלה לשבת יותר מדהיים מזה, חשבתי כשהבטתי במראה.
השיער הבלונדיני הסתלסל סביבי והעיניים שלי הודגשו בשחור.
״אני נראת כמו כיפה אדומה״ ויקי בכתה כשיצאה מהמקלחת.
היא לבשה שימלה אדומה משיפון ושיערה אסוף באלגנטיות.
״את מהממת! אני רק אאפר אותך״ אמרתי ואיפרתי אותה במקצועיות בתוך עשר דקות.
״אוף כמה זמן?״ כריס בכה מחוץ לדלת.
יצאנו שתינו מהחדר והוא הביט בפה פעור.
״א.. אתן נראות... מדהים״ הוא בקושי הצליח לומר.
חייכתי, עבודה טובה.
״טוב, אל תדאגו אני לא אציק לכם יותר מדיי. רק נגיע לשם״ אמרתי בחיוך כשראיתי את ויקי מסמיקה.

עמדנו בפתח המועדון מביטים בכל הרוקדים והאורות הצבעוניים שפגעו בראשם.
״זה נראה כייף״ חייכתי מרוצה.
ויקי גירדה בראשה מביטה בחשש.
״אתם שנכם לכו תעשו כייף ותכירו אחד את השני״ דחפתי את הזוג הסמוק לעבר הבר ונכנסתי לרחבת הריקודים שהייתי בטוחה שהם התיישבו והרגישו יותר בנוח.
התחלתי לנוע מצד לצד משתחררת ושותה בלי הגבלה.
זה הלילה שלי, אני בת 18 ואני חופשייה.
החלפתי זוג לריקוד אולי עשר או עשרים פעמים, כבר הפסקתי לספור, כשהבא בתור היה קשוח יותר ועצבני יותר.
״פה משתחררים לא כועסים״ צחקתי רוקדת.
״את באה איתי עכשיו״ שמעתי את הקול המוכר. הרמתי את ראשי ומי זה היה אם לא דניאל.
״בחייך, עזוב אותי. תן לי להנות״ החמצתי פנים שגיליתי אותו.
הוא לא הקשיב לי אוחז בזרועי ומושך אותי לצד הפאב.
״מה הבעיה שלך? לא היה לנו הסכם?״ שאלתי עצבנית.
״את... את עם הרבה בנים פה. זה לא מוצא חן בעיניי״ יכולתי לשמוע שהוא שתה קצת מקולו.
״בסדר. אז מה?״ שילבתי את ידיי
״נכון, אז מה?״ הוא כאילו שאל את עצמו.
״אז תפסיקי כי זה... זה לא מוצא חן בעיניי״ הוא גיבש דיעה.
״זה לא עיניינך, זוז״ נאנחתי והתיישרתי.
״תפסיקי לעשות את זה!״ הוא לפתע צעק.
״לעשות מה?״ שאלתי
״לגרום לי להרגיש אדיוט. את משגעת אותי!״ הוא ענה בצעקה.
גיכחתי למשמע הערתו.
״זו פעם שלישית שאתה אומר לי שאני משגעת אותך ועדיין אין לי שום מושג למה אתה מתכוון״ החזרתי לו.
״כשאני לבד עם עצמי, אני לא יודע מה יש לי. מה גורם לי להתנהג כמו שמתנהג אלייך. אבל שאני ליידך, אני יודע בדיוק מה אני רוצה״ הוא הסביר, קולו נשמע יותר יציב ממקודם. נרתעתי לאחור כשהוא צעד קדימה עינייו מביטות בי בביטחון.
״את מבינה עכשיו למה אני מתכוון שאני אומר שאת משגעת אותי? הביטחון שלך מערער את שלי וככל שאני חושב על זה שאת רק בת 18, זה משגע אותי יותר. איך את עושה את זה לעזעזל? מה עשית לי?״ הוא התקדם צעד בטוח נוסף קדימה.
״חשבתי לעצמי, אני חייב לגרום לך להרגיש אותו הדבר בדיוק את מה שאת גורמת לי להרגיש כשאת מדברת אליי בזילזול ולא טורחת להקשיב לי או שאת מדברת עם בנים אחרים. אז התהנגתי כמו שהתנהגתי אבל זה לא עזר, אז השתגעתי. מה אני אמור לעשות? מה יש לי?״ הוא המשיך.
הרגשתי שהיה לי חם מדיי, מחניק. הוא סגר עליי בגופו הגבוה והרחב.
״עד שסופסוף הבנתי מה אני רוצה״ הוא המשיך.
הוא רכן אליי חופן את כפות ידיו בפניי.
״אני רוצה אותך״ עינייו הביטו בי במבט שונה.
באותו מבט לא מוכר ואהוב שכבר ראיתי בעבר.
כמו עיניים של ילד שרוצה את החטיף שלו, כך דניאל הביט בי.
המוזיקה החזקה עדיין רעשה ברקע אבל כאילו היא נעלמה וקהל הרוקדים נעלם ביחד איתה.
הוא רכן לנשק אותי.
לא הבנתי מה קורה. האלכוהול עלה לי לראש וידיי עלו לעורפו מצמידות אותו יותר.
הידיים שלו אחזו במתניי, מצמידות אותו יותר אליי.
הרבה דברים בראשי הסתדרו לפתע, המון שאלות נפתרו ברגע.
התרחקתי ממנו מביטה בעינייו הכחולות, הצבע הזה שכבש אותי מהרגע הראשון שפגשתי בהן.
״מה אנחנו עושים?״ שאלתי מתנשמת.
״א.. אני לא יודע.״ הוא אמר עינייו עצומות למחצה.
הוא חזר לנשק אותי. הידיים שלו היו חמות.
הרחקתי אותו ממני.
״אתה שיכור. אני שיכורה. זה לא צריך לקרות.״
כאילו לפתע עלה לתודעתי שזה המפקד שלי.
״אני מצטער״ הוא ניער את ראשו.
״אני לא יודע מה עבר לי בראש״
״אלכוהול. זה מה שעבר לך בראש. אני יעזור לך לחזור הבייתה״ ליוויתי אותו לפתח הפאב עדיין מוקסמת ממה שקרה עכשיו.
״יש לך חברים? או רכב שבאת איתו?״ שאלתי
״לא ממש. אני גר דיי קרוב״ הוא ענה.
התחלנו ללכת ברגל באיטיות והרוח הנעימה ליטפה אותנו, ציננה את החום בגופנו.
״אתה גר לבד?״ שאלתי.
הוא הינהן.
זה הרגיע אותי, לפחות אף אחד לא יראה אותי אצלו.
״למה עברת לפנימייה הזאת? זה לא בנוי בשבילך״ הוא אמר לפתע.
השפלתי את עיניי למדרכה מביטה בצעדים שאני עושה לצידו.
״להורים שלי דיי נמאס מהשטויות שלי. פנימייה צבאית זה פיתרון די טוב בשבילם״ עניתי.
הרמתי את ראשי וגיליתי אותו מחייך לעצמו.
״מה מצחיק?״ שאלתי קצת פגועה.
״אי אפשר לשנות את זה אצלך״ הוא אמר.
״סליחה?״ קראתי.
״אני לא אומר את זה כדי להכעיס אותך. זה פשוט מי שאת. ואני חושב שאל תנסי לשנות את זה״ הוא אמר בפשטות.
״מה כל כך טוב בצרות שאני עושה?״ צחקתי למשמע הערתו.
״כל החיים שלי אני חי על סדר ומשמעת. ופתאום קיבלתי את הסטירה שלך. אני חושב שזה דיי איתגר אותי״ הוא הביט בי.
״אני חושבת שאתה קצת נסחף״ גיכחתי.
״אבל אני אוהב את זה״ הוא התעקש.
הגענו לביתו.
״אתה אוהב שאני משגעת אותך? תעשה לי טובה״ אמרתי בבוז.
״תגידי שאת לא נמשכת לזה ואת לא מרגישה את זה״ עמדנו ליד דלתו, כשהוא תופס במותניי ואפו מבריש את שלי. אם אני יעיף עוד מבט אחד אני יהפוך לשלולית.
״אני חושבת שלא היית צריך ליווי. אתה מתפקד טוב מאוד גם תחת השפעת אלכוהול״ משכתי את עצמי ממנו.
״ואני חושב שאת לא הולכת לחזור בחושך הזה.״ הוא פתח את הדלת והכניס אותי.
״מה? אבל..״
״אל תדאגי. אני לא נושך״ הוא גיחך והניח את המפתחות על שולחנו.
שלחתי הודעה לויקי שלא תדאג לי. האמת שלא רציתי להשאר אבל פחדתי לחזור אז נאלצתי להוריד נעליים ולשבת על הספה.
״אז זאת הדירה שלך, מר מפקד״ התרווחתי מביטה סביב.
״אני שונא שאת קוראת לי המפקד״ הוא התוודה.
״מה? המפקד?״ שאלתי.
״תפסיקי״ הוא לקח מגבת ונכנס למקלחת.
״המפקד, המפקד, המפקד, המפקד״ צחקתי מאחורי הדלת.
לאחר כמה דקות הוא יצא עם מגבת סביב מותניו.
״אמרתי לך להפסיק!״ הוא קירב אותי אליו והביט בי בכעס, ולאחר שנייה נישק אותי.
״לך להתלבש״ דחפתי אותו ממני.
הוא צחק עמוקות וחזר להתלבש.
נכנסתי לחדר השינה שלו מביטה סביב.
״היי״ הוא חזר עם מכנסיים וחסר חולצה. בחנתי אותו יותר טוב. הוא שומר על כושר. אפשר לראות זאת. טוב, הוא המפקד...
״קחי, תלבשי״ הוא הביא לי מכנסיים וחולצה שלו.
נכנסתי לשרותים מחליפה את השימלה שלי ושוטפת את פניי מאיפור.
לאחר מכן הלכתי לספה ושכבתי עליה.
״את לא תשני על הספה, זה לא נוח״ הוא הביט בי מלמעלה.
״אז מה אתה מציע?״ שאלתי בגיחוך.
״בואי למיטה שלי.״ הוא קבע.
״אתה חושב? כי אני לא״ עצמתי את עיניי.
״אני לא שואל אותך״ הוא הרים אותי ושם אותי על המיטה.
״חוצפן!״ צעקתי.
פחדתי מה יקרה. עדיין לא התרגלתי לרעיון שהוא אמר שהוא רוצה אותי, או שהוא מנשק אותי. השתדלתי להראות אדישה אבל זה היה קשה.
ידו נשלחה למנורה והדליקה אותה.
״אני לא רוצה לישון איתך״ אמרתי בשקט.
״למה את מפחדת?״ הוא הרים גבה.
״מה פתאום?״ בלעתי את רוקי.
״טוב, אני אלך לישון על הספה״ הוא קם.
אני אשן במיטה שלו והוא על הספה?
״רגע! עצור!״ קראתי. ידו הונחה על הידית והוא הסתובב בשאלה.
״תישן פה.״ אמרתי בשקט.
״את לא הולכת לספה. את תקומי עם כאבים בכל הגוף!״ הוא הזהיר והיהנתי.
״טוב, ממתי נהיית לי כזאת חסרת ביטחון? אני לא אגע בך״ הוא נכנס מתחת לשמיכה והסתובב לצד הנגדי.
אני? חסרת ביטחון?
הרמתי את הכרית והצלפתי לו.
״איי! למה?״ הוא שיפשף את ראשו.
״לילה טוב״ הסתובבתי לצד השני.
״לילה טוב״ שמעתי אותו.
*****
מיצמצתי בעיניי מספר פעמים. קרני השמש ליטפו את פניי וכיווצתי את עיניי מהן.
כאב ראש פילח את ראשי.
איפה אני?
ארועי אמש צפו אחד אחרי השני.
אני בבית של דניאל, במיטה של דניאל.
קמתי במהירות מהבהלה והכאב ראש התחזק.
״בוקר טוב יפייפה. איך הראש?״ שמעתי קול גברי צרוד מאחורי. הסתובבתי במהירות מוצאת את דניאל עומד בשיער פרוע ללא חולצה ומכנסיים.
״שים משהו עליך, אדיוט״ כיסיתי את עיניי.
״קחי, את צריכה את זה״ הוא נתן לי כוס מים וכדור נגד כאבי ראש.
לקחתי ממנו משתדלת לא להביט בו.
לאחר שבלעתי את הכדור הסתובבתי וראיתי אותו מתיישב לידי.
״את בסדר?״ הוא שאל. נאנחתי בהקלה כשראיתי שיש עליו לפחות מכנסיים.
״ברור שאני בסדר. אני תמיד בסדר״ הרמתי את שיערי לפקעת על ראשי.
״אז רציתי להגיד לך משהו״ הוא כיחכח בגרונו.
עינייו הכחולות נעוצות בי, מערערות כל עקיצה שרציתי להשחיל.
״מה שאמרתי אתמול, כל מה שקרה, אז... התכוונתי אליו. אני באמת מחבב אותך ואפילו מאוד. אולי מהפעם ההיא ששאלת אותי איפה המכירות המטופשת ההיא. בעצם לא חשוב, מה שאני רוצה להגיד זה...״
לא הקשבתי למה שהוא אמר. היה איזשהו חן בכל חוסר הביטחון שהפגין באותו רגע.
״אתה מדבר הרבה״ הערתי לו. הוא השתתק מגרד את שיערו הפחם במבוכה.
ידי אחזה בעורפו וקירבה את שפתיי לשפתיו.
מהר מאוד ידיו אחזו במתניי וידי השנייה התעגלה גם סביב עורפו.
הוא התרחק רגע מחייך.
״לא חשבתי שגם את...״ הוא הפסיק מביט בי עדיין מחייך.
״מה? מחבבת אותך? גם אני לא״ השבתי מחייכת.
״את פשוט יפה״ הוא חייך מסיט את שיערי.
״תפסיק להתחנף. אני כבר החלטתי מה אני רוצה״ דחפתי את עצמי לשפתיו ומייד התרחקתי מהן.
״מה קרה?״ הוא שאל במצח מכווץ.
ידיי עלו לפניו וליטפו את הלחיים המחוספסות מזיפים.
״הקשר הזה״ התחלתי.
״נראה לך שהוא יחזיק בבית הספר?״ שאלתי מתיישבת על בירכיו כדי להיות בגובה עינייו.
״אני אעבוד קשה כדי שזה יחזיק. אני לא מתכוון לוותר על זה״ הוא החווה באצבעו על המרחק ביננו.
״ואם מישהו יגלה וילשין למנהל? מה נעשה?״ שאלתי בדאגה.
״את דואגת לי?״ הוא חייך בשובבות.
צחקתי.
״אני רוצה לשמוע: את דואגת לי??״ הוא הפיל אותי על המיטה ורכן מעליי.
״כן אדיוט״ שיחקתי עם השיער שבעורפו.
״אז אני אעבוד קשה כדי שאף אחד לא יגלה.״ הוא השיב שותל שובל של נשיקות לאורך צווארי.
״דיי! זה מדגדג!״ ניסיתי לדחוף אותו בצחוק מתגלגל.
הוא הרים את ראשו בחיוך.
״אוף אבל צריך לחכות הרבה זמן עד שאפשר להפסיק להסתיר״ השפלתי את עיניי.
״היי״ דניאל הרים את סנטרי.
״אל תדאגי. הכל יהיה בסדר. את סומכת עליי?״ הוא שאל.
הינהנתי.
״יופי. חוץ מזה חיכיתי הרבה זמן עד שהגיע הרגע הזה. אז תני לי להנות ממנו״ הוא צלל שוב לצווארי ואני שוב התפתלתי.
״דניאל! זה מדגדג!״
*****
קיפלתי חולצות בחיוך.
חתכתי תפוח ואכלתי בחיוך.
דיברתי בפלאפון עם זואי וברנדון בחיוך.
התקלחתי בחיוך.
ייבשתי את השיער בחיוך.
״טוב, נמאס לי״ ויקטוריה קמה ממקומה והבטתי בה בפליאה ו... חיוך.
״מה?״ שאלתי בחיוך תמים.
״תורידי את החיוך האדיוטי הזה מהפרצוף. את נראת כמו קייטי מפלרטטת עם בן״ היא אמרה ומיהרתי להוריד את החיוך.
״עכשיו שבי, וספרי לי מה עבר עלייך השבת כשאני חזרתי הבייתה״ היא טפחה על המיטה לצידה ומיהרתי להתיישב.
״אז.. יש מישהו״ התחלתי ולא יכולתי לשלוט בשריריי שפתיי.
״מישהו?״ ויקי ציקצקה.
״את כבר מדרדרת לי, כרימנלית שכמוך״ היא חייכה.
״ש... נישק אותי״ שיחזרתי את הערב ההוא במועדון.
הדרך שבה הצמיד אותי אליו, מביט בי בתשוקה כזו, והאופן הנואש שביטא את הרגשות שלו אליי.
״נישק...?״ שאלה ויקי בהיסוס.
״זה היה מדהים!״ צחקתי לעצמי.
״מי זה? אני מכירה אותו?״ היא חייכה כשראתה אותי צוחקת.
״כן.. זה...״ גירדתי את ראשי בלחץ.
״דניאל, המפקד״ פלטתי והיא התחוורה כסיד.
״מה? דניאל דניאל? זה שהתעלל בך? זה ששנאת אותו? זה שעשיתם את הגהנום אחד לשני?״ היא הרימה את קולה.
״הוא אמר לי דברים יפים כאלה...״ נשכבתי על מיטתה מביטה לתקרה.
״שאני משגעת אותו והוא רוצה ללטף את השיער שלי והעיניים שלי...״ צחקתי והבטתי אליה.
״זה דניאל המפקד בטוח?״ היא שאלה שוב.
נאנחתי
״כן, נו. הוא היה ככה״ קמתי ממקומי נשענת על הקיר ועורכת הצגה מאולתרת.
״ואני הייתי ככה״ הסתובבתי ונלחצתי את הקיר בפרצוף מפוחד.
״ואז...?״ ויקי הוקסמה מכל העיניין.
״ואז הוא אמר ככה״ עניתי והסתובבתי שוב מכחכחת בגרוני מאומרת בטון עבה
״את משגעת אותי״ נשענתי על הקיר כדי להציג את עצמי בצורה הכי טובה שאפשר.
״ולא ידעתי מה לעשות ואו מה אני רוצה השתגעתי״
הסתובבתי במהירות מציגה פרצוף מפוחד.
״אז מה אתה רוצה?״ שאלתי בקול מפוחד וצייצני. העפתי מבט לעבר ויקי שנשענה על מרפקיה והביטה בי בהתלהבות והתרגשות.
״ואז הבנתי, אני רוצה אותך״ אמרתי בקול עבה תוך כדי השענות על הקיר.
״ואז באה הנשיקה״ חזרתי לעצמי והסברתי לויקי שעדיין ישבה בעיניים נוצצות.
״זה מדהים! מדהים! בראבו!״ היא מחאה כפיים בהתלהבות.
״נכון שזה מדהים?״ שאלתי.
״כן... אבל הוא המפקד שלך. בכל זאת. אז מה תעשו?״ היא חזרה שוב למציאות.
״אני חושבת שנחביא את זה. עד סוף שנה ואז אנחנו משוחררים להציג לראווה את הקשר שלנו״ הסברתי בשקט מייחלת ליום הזה.
״וואו אני עדיין לא מעכלת שאתם באמת אהבתם אחד את השני עד עכשיו. כאילו... שיגעתם את עצמכם מהרגע הראשון!״ היא אמרה בקול את מחשבותיה.
״אבל... את יודעת יש את כל הקטע עם קייטי״ היא הוסיפה.
״מה איתה?״ שאלתי לא מבינה לאן היא חותרת.
״כולם יודעים שהיא דלוקה עליו״ היא אמרה בשקט.
עיניי נפערו לרווחה.
״סליחה?״ שאלתי בתדהמה.
״לא ידעת?״ ויקי כיווצה את מיצחה.
״המשוגעת הזאת... היא רק הופכת למטרד יותר ויותר״ נפלתי על המיטה באפיסת כוחות וייאוש.
״חשבתי שידעת...״ היא הייתה קצת מופתעת.
״רק הנחתי ככה, לא הייתי בטוחה. האמת אני לא יודעת למה אני מופתעת...״ גיכחתי לעצמי.
״את פשוט צריכה לשמור את הקשר הזה שקט עד סוף השנה וזהו.״ היא קמה ממקומה.
״טוב יש לי שיעורים להכין והרבה עבודות. אז תהני לך...״ היא אספה את הספרים משולחנה והלכה לספרייה, היכן שתלמידים בדרך כלל לומדים אחר הצהריים.
״אני אלך לדניאל...״ אמרתי לה והיא גיכחה.
מרוב שהייתי עסוקה בעצמי שכחתי לשאול אותה איך עבר עליה הדייט שלה.
טוב, אני אשאל אותה מאוחר יותר...
שלחתי לעצמי דרך המראה חיוך דיבילי אחרון וטרקתי את הדלת.
*****
הלכתי לחדרי המגורים של המפקדים והמורים. הוא אמר לי איזו דלת זו. כשהייתי אצלו בבית. אני עדיין לא מצליחה לשלוט בתחושות שעוברות עליי כשאני רואה אותו. הוא לא הפסיק לנסות להסביר לי כמה אני משפיעה עליו אבל האמת? הוא משפיע עלי לא פחות מסתבר, ואני דיי שונאת את זה.
זה כמו להיות תלויה במה שהוא יגיד לי, איך שהוא יתנהג אליי, מה הוא יחשוב עליי. ואני נולדתי להיות עצמאית ומשפיעה.
אני יודעת, זה נשמע קנוני ואפילו ילדותי. והוא לא יתנהג אלי יותר כמו שהתנהג עד עכשיו. אבל תמיד יהיה שם איפשהו הפחד הקטן הזה, מוחבא מאחורי שורת הכחשות והדחקות ש: ״לי זה לא יקרה״.
כי... זה לא יקרה לי נכון?
סידרתי את שיערי והתכוונתי לדפוק על הדלת כשלפתע היא נפתחה וחיוך חושף שיניים בוהקות הציץ מתוכה.
״אני מרגיש את הנוכחות שלך במטרים״
נשמע הקול המוכר ונעים הזה.
״כי אתה יודע, יש לי חתיכת נוכחות בבית הספר המשעמם הזה...״ צחקתי.
הוא פתח את הדלת ו׳חטף׳ אותי פנימה סוגר אחריו.
״אני מרגישה כאילו אני איזו כרימינלית..״ עיניי הביטו בו בשאלה.
״אני לא מתכוון לאבד אותך בגלל איזה מלשן״ הוא גיחך מצמיד אותי אליו ומביט בי בתאווה.
״לפעמים זה מרגיש כאילו אני רודף אחרייך. אני שמח שבאת״ הוא אמר.
זה מצחיק כמה דברים קטנים יכולים לשמח מישהו.
רציתי להעלים את המרחק ביננו, עמדתי על קצות אצבעותיי והדבקתי את שפתיי לשלו נהנת מכל רגע.
״אני מרגיש בן 17״ הוא צחק כשהתרחקנו.
״היי! אל תזלזל בגיל הזה!״ טפחתי על חזהו בכעס מדומה.
״אוי, לרגע שכחתי״ הוא שיחק את עצמו.
״היי!״ דחפתי אותו ממני
״טוב, אני לא אגיד את זה בחיים בסדר?״ ניצוץ של צחוק היה בעינייו.
באתי להסכים שלפתע מישהו דפק על דלתו. הוא היה במרחק נגיעה ממני ולפתע הוא דחף אותי לחדר שירותים-אמבטיה שלו במהירות.
״תני נשיקה״ הוא עצם עינייו.
״לך כבר מפגר!״ דחפתי אותו ממני וסגרתי את הדלת.
״מה?״ הוא שאל באנחה.
״לקח לך זמן. מה קרה? הפרעתי באמצע שירותים?״ זה היה הקול של העוזר שלו.
״לא, פשוט-״
״אז אתה שומע? יש איזה מועדון, חתיכות! אתה מת!״ הוא חתך את דבריו.
״אתה מבין אני-״
״מה קרה לך הפכת לילדה? חתיכות אני אומר לך! שתייה! מוזיקה!״ הוא הרים את האוקטבה שלו מנסה להלהיב את דניאל.
אז כזה בחור הוא היה? שילבתי את ידיי בעצבנות.
אני לא אמורה להתעצבן, הוא לא הולך לשם יותר. אני יודעת את זה. אבל בכל זאת, ההצעה מרגיזה אותי.
״אני פה עם מישהי״ דניאל השתדל להוריד את קולו.
״מה? כאילו בחורה?״ לפתע העוזר שלו החליט להקשיב.
״אני יכול לראות אותה?״ מיד הוסיף
״ברור שלא! עכשיו שתוק ותעוף מכאן!״
״נו מה איתך? אתה משאיר אותי במתח?״ שאל, מתחנן.
״אמרתי לך ללכת!״ הוא טרק את הדלת.
צעדיו של דניאל התקדמו אליי. הייתי עצבנית.
״הוא הלך״ דניאל פתח את הדלת מחייך.
יצאתי בעצבנות.
״מה קרה? מה עשיתי?״ הוא תפס בזרועי.
״אתה היית הולך למועדונים? נפגש עם בחורות?״ שאלתי בעצבנות.
״תראי, אני כבר הפסקתי. מאז שאת נכנסת לתמונה. אני באמת-״
״לא מעניין אותי!״ כעסתי.
״רגע, שאני אבין, את מקנאה?״ הוא חייך.
״אני לא״
״את כן״
״אני לא!״
״אז תוכחי!״ ידיו היישירו את מבטי אליו.
נאנחתי.
״אתה יודע, העיניים שלך היו אחלה נשק מאז שהגעתי לפה...״ הערתי בשקט.
״למה היו? הן כבר לא?״ הוא שאל.
״אתה באמת מדבר הרבה...״ נישקתי אותו והתכוונתי לצאת.
״טיילור אדאמס, כל עוד אני מכיר אותך, את תשגעי אותי...״ הוא אמר מלווה אותי לדלת.
לא יכולתי להתאפק מלתת לו נשיקה נוספת וארוכה לפני שעזבתי.
********
״יוו אתם כאלה חמודים!״ ויקי התמוגגה שסיפרתי לה על דניאל.
״ואם כבר מדברים, מה שלום כריס?״ שאלתי.
זו הייתה שעת לילה מאוחרת וויקי ואני דיברנו כשאנחנו מביטות בתקרה ומספרות על חוויותינו.
״הוא מקסים. הוא עוזר לי בלימודים ו.. אני דיי מנסה להתגבר על כל הקטע של החרם. אני לא מורגלת לדבר עם אנשים אחרים. והדרך שבה הוא מתייחס אליי, הוא מקסים״ היא חזרה על עצמה.
חייכתי לעצמי, הצעד הזה היה שווה משהו.
נראה שדברים הולכים להסתדר לי בחיים חוץ מעניין קטן.
״אפשר לשאול משהו?״ ויקי שאלה בתוך השקט החשוך.
״כן״ השבתי.
״את.. עומדת לדבר עם ההורים שלך מתישהו? זאת אומרת את פה קרוב לחודש ואף סוף שבוע לא חזרת הבייתה״ היא אמרה בעדינות. בלעתי את רוקי.
״אני... לא מעוניינת לראות אותם כרגע. הם הביאו אותי לכאן... הם... אני לא רוצה לראות אותם״ השתתקתי.
ויקי הניחה לי לרגע שקוע בתוך עצמי.
״היי?״ קולה הצרוד הוציא אותי ממחשבותיי.
״אני... אני לא רוצה לדבר על זה״ השבתי. הקול שלי רעד. כאילו אעמוד להתפרץ בבכי בכל שנייה.
התמקדתי בנקודה שבתקרה משתדלת לא להוציא את זה.
היא קמה ממיטתה מושכת אותי אליה בחיבוק.
״כולם נשברים מתישהו, מותר לך...״ היא לחשה.
הקשבתי למילותיה בצימאון, כאילו אני באמת צריכה את זה... אני צריכה?
״אף אחד לא מספיק חזק נגד החולשות של עצמו.״ הוא הוסיפה.
הדמעות החלו להתגלגל במורד לחיי, כאילו חיכו שויקי תגיד את זה...
״את מבינה, זה נראה כאילו הם רצו להוציא אותי מהבית כי הייתי מטרד עבורם ולא בגלל שהם רוצים שאשתפר. איך אני יכולה לראות אותם שוב?״ התייפחתי.
״טיי״ ויקי התרחקה מיישרת את מבטי אליה.
״את לא מטרד עבור ההורים שלך. להפך. הם אוהבים אותך״ היא ניסתה לנחם.
״מה את יודעת בכלל?״ התרחקתי ברוגז.
״כי...״ היא נאנחה ״כי את לא״
לקתי נייר מנגבת את עיניי.
״תראי, את לא יכולה להפוך למטרד. את שימחת חיים מהלכת, את כריזמטית ומושכת אלייך אנשים. אי אפשר שלא לאהוב אותך. כל מי ששמע עלייך מת להיות סביבך.״ היא אחזה בידי.
הרמתי את ראשי אליה באיטיות.
״טוב, חוץ מאיזו קייטי בנט אחת...״ היא גיכחה וצחקתי למשמע דבריה.
״את מבינה?״ היא חייכה. הינהנתי בשקט.
״עכשיו, אני חושבת שאת וההורים שלך צריכים לדבר. ואם תשאלי אותי, תפגשו בסוף שבוע הזה״ חיוכה גרם לי להרגע מעט.
״תודה״ צייצתי.
״בכל זמן שתצטרכי״ היא קמה ממטתי עוברת לשלה.
״חלומות נעימים״
*****
״שתיים שלוש הקשב!״
שוב בוקר, שוב מפקד, שוב אימונים, שוב המבט הקפוא של דניאל.
אני לא אוהבת שהוא מביט בי כך. זה מראה שאין קשר ביננו וזה לא נכון. אבל זה הדבר הנכון לעשות וככה זה צריך להשאר.
״שבעה סיבובים סביב המחסן ואז להתחלק לזוגות. אני רוצה לראות אימון איגרוף נוסף״ דניאל קרא.
״אני לא סובלת איגרוף״ ויקי מילמלה לידי.
״גם אני״ הינהנתי.
התחלנו לעבוד קשה, כל כמה סיבובים אני וויקי מתחלפות בתפקידים.
״יאללה! יותר בכוח!״ אני שומעת את דניאל קורא מהצד.
ויקי מתחילה להכות בכוח. היא מתחילה להזיע מחום ומאמץ.
״ויקטוריה, לא ככה״ הוא משתדל להגיד בעדינות.
״תסתכלי, את מסובבת ככה את היד ואז פוגעת בכרית״ הוא נתן מכה בכרחת שהחזקתי ונהדפתי לאחור.
מתוך אינסטינקט, דניאל מיהר לייצב אותי.
״את בסדר?״ הוא שאל בדאגה.
״כן, מה עובר עליך? קרו לי דברים יותר גרועים בעבר״ גיכחתי.
מבטים נשלחו אלינו מכל עבר, מופתעים, משתוממים.
״תהיו פחות שקופים״ ויקי נסתה ללחוש.
דחפתי את דניאל ממני נותנת לו להחזיק את הכרית ומתחילה להכות אותה במרץ.
״חזק יותר, חזק יותר!״ הוא קרא.
נאנחתי והפסקתי.
דניאל שיחרר את כולם ותפס את ויקי בצד.
מה הוא אומר לה?
הלכתי להחליף בגדים ובדרך קייט תפסה אותי לרגע.
״מה קורה בנכם?״ היא דרשה לדעת.
״מה? בין מי?״ לא הבנתי.
״נו, אל תשחקי אותה טיפשה. את יודעת למה אני מתכוונת. מה קורה בינך לבין דניאל?״ היא גילגלה את עינייה בחוסר סבלנות.
״אני והמפקד? כלום. למה?״ השתדלתי לשחק את התמימה.
״כדאי לך מאוד שלא יקרה בנכם כלום כי בסופו של דבר הוא יהיה שלי״ היא חייכה.
התחלתי לצחוק בקול.
״מה גורם לך לחשוב ככה? העובדה שאת עלובה כשאת הורסת חיים ומלגלגת על כולם כדי להיות פופולרית או שאת מאיימת על כולם בעזרת אבל׳ה? או שזה בכלל האנוכיות שאת חייה עליה?״ הבטתי בה בבוז.
״טיילור, יום אחד כל הדיבורים האלה יבואו נגדך ואז תביני איזה טעויות את עושה כשאת פותחת את הפה שלך עליי. וזה לא יבוא מאבא שלי, זה יבוא ממני״ היא שלחה אצבע מזהירה אליי.
״כבר אמרתי לך קייט, האיומים שלך לא מפחידים אותי. את לא תצליחי להפחיד אותי אף פעם״ שילבתי את ידיי בהפגנתיות.
״עוד נראה...״ ובמילים אלה הסתובבה והלכה.
הבטתי בה מתרחקת ושיחררתי אנחה. אלוהים, כמה אהבה עצמית יש לה!
״מה רצתה ממך המשוגעת?״ ויקי התנשפה כשרצה אליי.
״היא מתחילה לרחרח. היא שאלה עלי ועל דניאל״ השבתי פותחת את דלת חדרנו.
״אתם שני מפגרים. עכשיו אתם מתנהגים כמו זוג יונים אבל אלה שסביבכם רואים את זה אחרת. אם את זוכרת לפני שהפכתם צהיות דביקיים, שנאתם אחד את השני ועכשיו פתאום אתם מסתדרים.״ היא נכנסה לחדר השירותים להחליף בגדים.
״זה דיי ברור למה קייט באה לרחרח. לא?״ היא יצאה רעננה יותר.
סיימתי להחליף את הבגדים שלי וסידרתי את התיק.
״את צודקת. נטפל בזה. בכל מקרה, מה דניאל רצה ממך?״ שאלתי.
ארזנו את תיקנו וטרקנו את הדלת והלכנו לכיוון השיעור הראשון.
״לבקש סליחה. על הפעם ההיא שהשפיל אותי בחדר האוכל״ היא חייכה.
*******
הבטתי בתמונה במשך הרבה זמן. אני לא יודעת כמה זמן עבר מאז שהתחלתי להביט בה, אולי שעה.
לפתע דפיקה נשמעה על הדלת. ניערתי את ראשי וקצתי לפתוח.
״היי״ דניאל חייך.
״אסור לך לבוא מתי שאתה רוצה, יתחילו לחשוד״ אמרתי בקרירות ונכנסתי חזרה.
״אוקיי, בסדר...״ הוא לא התווכח איתי אבל בכל זאת נכנס לחדר סוגר אחריו את הדלת.
התיישבתי על המיטה מביטה בתמונה שוב. זה לא אמיתי מה שהיא משדרת.
״מה זה?״ דניאל התיישב לצידי מציץ בתמונה.
״מי אלה?״ הוא שאל.
״אני וההורים שלי, שהייתי בת 12״ הסברתי.
״תמיד היית מתוקה״ הוא לקח את התמונה מידי, בוחן אותה יותר טוב.
״זה לא אמיתי, אתה יודע״ גיכחתי במרירות.
״מה לא אמיתי?״ הוא כייוץ את מיצחו בחוסר הבנה.
״מה שהם משדרים. מה שהם מראים כלפי חוץ. הם מעולם לא הסתדרו איתי. דווקא בגלל מי שאני״ הסברתי לוקחת את התמונה מידיו ומכניסה למזוודה בחזרה.
״אני לא מבין מה מניע אותך לחשוב ככה״ הוא קם אחרי עומד לצד הארון, בו אני מכניסה את הבגדים המקופלים.
״לזוג הורים עשירים יש הרבה חברים עשירים, לכן חשוב להם המוניטין והכבוד, ואני לא בדיוק התנהגתי כמו פרינססה שבאה מבית עשיר. אז הם השתדלו להרחיק אותי״
הסברתי משתדלת להשמע חסרת רגש.
״ אני חושב שאת צריכה לדבר איתם. אולי זה חד צדדי, אולי רק את מרגישה בזה״ הוא השיב לדבריי. גילגלתי את עיניי.
״זה לא עוזר. הם שקועים בעצמם והעבודה הדיבילית שלהם״ עניתי בעצבנות.
נמאס לי לדבר על זה, נמאס לי לרחם על עצמי ואני עוד יותר שונאת שמישהו אחר מרחם עליי, זה לא יקרה.
״טוב, אתה צריך ללכת לפני שמישהו שלא צריך לדעת, ידע שאתה כאן״ דיפתי אותו לכיוון היציאה.
״היי! אני לא זז מכאן עד שאת מבטיחה לי שתדברי איתם״ הוא אחז בידיי שניסו להמשיך לדחוף אותו לדלת בכישלון חרוץ.
נאנחתי מתיישרת ומשלבת את ידיי בתבוסה.
״אוקיי״ אמרתי.
״אוקיי מה?״ הוא חיקה את עמידתי, משלב ידיים בגב זקוף.
״אוקיי, אני מבטיחה״ דיקלמתי.
הוא חייך בהבעה מרוצה על פניו ורכן לנשק אותי.
״מה היית עושה בלעדיי?״ הוא שאל בשקט.
גיכחתי לפני שדחפתי אותו ליציאה.
״בייייי!״ סגרתי את הדלת.
כמה שהוא מושך במדים הזוועתיים האלה!....
״ואני חשבתי שהוא לא יעזוב בחיים!״ ויקי נכנסה כמו סערה.
********
סוף השבוע הגיע במהירות מסחררת. הימים עברו בלא מעט התקלויות עם המבטים של קייטי ושיחות מעמיקות על הדשא בלילות עם דניאל. אני לא אכחיש ואומר שלהחביא את הקשר עם דניאל זה כייף חיים אבל כל מסתוריות בעיניין ובדרך שאני מותחת את דניאל גורמת לי קצת הנאה.
ראיתי את ויקי מתחילה להפתח לכריס ואפילו מסמיקה. כן, צודדתי להם מאחורי הדלת, כזאת סקרנית אני.
כמובן שמייד אחרי שהתוודע לויקי, קיבלתי לא מעט צעקות ושלל התפרצויות זעם אבל היא לא יכלה לשמור את זה בבטן ופירטה לי הכל ביחסים בנהם.
נראה שמתפתח משהו לא מובטל.
״תבטיחי לי שאת מתקשרת!״ עמדנו ליד שער בית הספר, אני, ויקי והמזוודות.
״ברור, זה רק סופשבוע ויקי, תקחי הכל בפורפורציות״ נאנחתי מגלגלת את עיניי.
״את עדיין בהכחשה, אני מבינה אותך. בואי, תביאי חיבוק״ ויקי חנקה אותי ושיחררתי אנחה נוספת.
באמת, לפעמים אני תוהה אם באמת אני דרמה קווין או שהתבלבלו במישהי אחרת...
לפתע מבטו של דניאל צד את עיניי.
אני יודעת שהוא לא יכול מול כל התלמידים לבוא ולהפרד ממני, זה יראה מוזר ומחשיד. אבל עדיין רצינו זאת...
זוויות שפתיו נמתחו קצת לאות חיוך שמבשר ׳בהצלחה׳.
עדיין בתוך חיבוקה של ויקי, חייכתי לכיוונו כאות תודה.
עיניי נעו לכיוון אחר, מוצאות את קייטי בחיוכה הגאוותני. היא ללא ספק תכננה משהו, ואני עומדת לגלות אחרי הסופשבוע הזה...
״טוב, אני חושב שזה מספיק״ טובי הפריד בין שתינו.
״ויקי, את תשרדי גם בלעדיה, אני מבטיח״ הוא אמר לה והיא במבטה הכלבלבי הינהנה בהסכמה.
״אתה כנראה צודק...״
״וואו, סופסוף יום אחד בלי טיילור אדאמס וכל השמועות! זה יהיה סופשבוע מאתגר ללא ספק״ טובי חיבק אותי חיבוק חברי ומיהר להתרחק.
צחקתי לעצמי ומשכתי את המזוודה הבודדה אחרי. הו כן... סופשבוע מאתגר ללא ספק, תלוי למי.
******
״אני בבית״ קראתי כשנכנסתי לבייתי אחרי חודש ימים.
הבית מתוקתק ומסודר כרגיל, מנקה פה, מנקה שם, כרגיל, המקום ריק, כרגיל, ואף אחד לא עונה, כרגיל.
זה מזכיר לי את הסיבה לכל המסיבות שניהלתי כאן. להחיות את המקום המת הזה...
״היי מותק״ אמי באה לכיווני בחיוך.
״היי אמא״ היא חיבקה אותי.
״איך בית הספר החדש?״ היא שאלה.
היא נראתה כאילו התכוננה לצאת לאנשהו.
״בסדר אני חושבת״ השבתי.
״יופי, אני צריכה לזוז לפגישה חשובה אז נדבר״ היא חייכה ונעלמה משדה ראייתי.
כמה טוב לחזור הבייתה... חשבתי בסקרסטיות והעלתי את מזוודתי לחדר.
״אני בבית״ סימסתי לזואי וברנדון ונפלתי באפיסת כוחות על מיטתי.