מסדר האבירים

פרק 1

-טינקר-
קשרתי את הסינר סביב המותניים שלי והוצאתי את המברג ממקומו הקבוע, מאחורי האוזן שלי. ''סורי בייבי, התפקיד קורא לי'' אמרתי למכונה החצי גמורה שנחה על שולחן העבודה שלי. ניקיתי את השמן מנועים מהפנים שלי וסידרתי את השיער כדי שהוא יראה פחות פראי. שמתי ג'קט חום והכנסתי דרכו את הכנפיים שלי. יצאתי מהדירה שלי ופרשתי את כנפיי. התחלתי לעוף לכיוון הארמון. הארמון נראה כל כך יפה בבוקר. העצים הבהירים בוהקים בשמש. נחתתי בכניסת המשרתים וסידרתי את הסינר שלי לפני שנכנסתי פנימה. ''בוקר טוב מיס פונגרין'' אמרתי לאישה מבוגרת עם סינר. ''בוקר טוב טינקר, תיקנת לי את השעון?'' היא שאלה אותי בחיוך. ''כמעט סיימתי גברתי, כמה תיקונים אחרונים והוא אצלך'' אמרתי לה ולקחתי את הציוד שלי. ''ידעתי שאפשר לסמוך עליך עם זה'' הוא לחצה את כתפי בעדינות ויצאה. חייכתי והסתכלתי במראה כדי לוודא שלא נשאר לי שמן מנועים על הפנים לפני שיצאתי למסדרון. עברתי במסדרונות הארוכים עד שהגעתי לקצה. בדיוק כשהתכוונתי להיכנס לחדר האוכל מישהו אחר פתח את הדלת מהצד השני. הוא היה גבוה ממני בלפחות חמישה סנטימטרים. שיערו הגלי סודר בקפידה תחת נזר זהוב בעל קישוטי ברקת. אוזניו המחודדות הזדקרו מתוך השיער שלו ובגדיו הירוקים נראו מכובדים למדי. והוא הסתכל מטה, אליי, במבט כועס. ''הוד מלכותך'' מיהרתי להשתחוות. ''אתה חוסם לי את הדרך טינקר'' הוא רטן. ''ס-סליחה'' מיהרתי לזוז אחורה. ''יש לך שמן מנועים על הצוואר'' הוא ציין והלך משם. מיהרתי לשפשף את הצוואר שלי במבוכה. הנסיך מרוויק, חתיכת שמוק. אני לא יודע איך שמוק כזה יכול להיות קרוב משפחה של מישהי כמו הנסיכה בקה. היא נחמדה אליי כל כך למרות שאני רק משרת. אח שלה, לעומתה, מתייחס אליי כאילו אני דשא שדבוק לו למגף. נכנסתי לחדר האוכל והתחלתי לסדר את השולחן. אני לא יודע מה מרוויק קיווה למצוא פה כשהמקום ריק אבל זו לגמרי הבעיה שלו. סידרתי שלוש צלחות וסכו''ם לכל אחת מהן. לאחר שסידרתי את הצלחות התחלתי לשים את האוכל שהשף הביא על השולחן. לפני שסיימתי לסדר את האוכל המלכה לימורין נכנסה לחדר. השיער השחור שלה היה אסוף בקוקו הדוק והכתר שלה נח על ראשה בחינניות. ''בוקר טוב הוד מלכותך'' אמרתי בקידה קלה והמשכתי בהעברת האוכל לשולחן. היא התעלמה ממני והתחילה להעמיס אוכל לצלחת שלה. הנסיכה בקה נכנסה לחדר האוכל תוך כדי שהיא אוספת את שיערה השחור בפקעת מבולגנת. ''בוקר טוב טינקר'' היא אמרה לי בחיוך ועזרה לי להעביר אוכל לשולחן. ''בוקר טוב גברתי'' עניתי לה בחיוך. ''בקה כמה פעמים אמרתי לך לא לפנות למשרתים בשם שלהם, הם צריכים לדעת את מקומם'' אימה נזפה בה. בקה גלגלה עיניים והניחה את האוכל על השולחן לפני שהתיישבה והתחילה להעמיס את הצלחת שלה. אחרי כמה דקות מרוויק נכנס לחדר והתיישב ישר במקום שלו בלי לפנות לאף אחד. ''בוקר טוב מרוויק'' בקה ניסתה לפנות אליו. הוא התעלם ממנה וחיפש משהו על השולחן. ''איפה המפיות?'' הוא קרא אליי לבסוף. ''כאן אדוני'' מיהרתי אליו עם המפיות. ''יופי שנזכרת באמת'' הוא רטן ולקח ממני את כל המפיות. ''מרוויק תשתוק הוא לא חייב לך כלום'' בקה אמרה בכעס. ''זה בסדר גברתי'' מיהרתי להגיד. ''תשתוק מי פנה אליך בכלל?'' מרוויק רטן לעברי בכעס. הסמקתי קלות ושתקתי. הוא התחיל לאכול. בקה נראתה כאילו היא עומדת להתנפל עליו. חייכתי אליה חצי חיוך והלכתי לעמוד בצד. ניכר עליה שהיא נרגעה והיא חייכה אליי בחזרה. שיחקתי בשרשרת שלי וחיכיתי שהם יסיימו לאכול ויצאו. המלכה סיימה לאכול ראשונה ויצאה בלי להגיד כלום. בקה סיימה לאכול אחריה ויצאה החוצה במבט זועף. מרוויק סיים לאכול ונשאר לשבת. אחרי כמה דקות שהוא ישב בלי להגיד כלום ניגשתי אליו. ''הכל בסדר אדוני? להביא לך עוד משהו?'' שאלתי בנימוס. ''מה הקטע שלך? למה אתה כאן חתיכת פריק? הא? אתה מנסה שאחותי תתאהב בך וככה תוכל להרוויח קצת כסף על חשבונה? כי אני לא מתכוון לתת לזה לקרות'' הוא התנפל עליי וקם. ''מה? לא אני בכלל לא מעוניין בנסיכה, לא ככה'' מיהרתי להגיד וללכת צעד אחורה. הוא התקדם לעברי על שהוא היה ממש מולי. ''אז למה? למה אתה כאן?'' הוא אמר בארסיות ''חשבתי שזה כדי לגנוב אבל ספרתי את הכלים וכולם עדיין כאן, אז למה אתה כאן?''. לגנוב? אני? מה הוא חושב שאני? עני מסכן? קלטתי כמה קרוב אחד לשני אנחנו עומדים, אף פעם לא עמדתי כל כך קרוב לנסיך. יכולתי להריח את הבושם שלו. הרגשתי משהו מושך את הצוואר שלי לעברו. והסתכלתי למטה. השרשרת שלי נמשך לעברו כמו למגנט והאבן הוורודה שבה זהרה. ואז הסתכלתי עליו. הוא נראה מופתע, והשרשרת שעל צווארו נמשכה אליי באותה צורה, והאבן הירוקה בה זהרה. האבנים נמשכו אחת אל השנייה עד שנגעו. כשהאבנים נגעו נשמע קול נפץ והאבנים נצמדו אחת לשנייה כאילו הן אבן אחת. מרוויק נבהל ומיהר למשוך את התיליון כדי שהאבנים יפרדו. האבנים חזרו להיות נפרדות והוא מיהר לתפוס את השרשרת שלו כדי שלא תזוז שוב. התרחקתי ממנו במהירות ''מה לעזאזל?''. הוא הסתכל על היד שלו שעטפה את השרשרת ואז עליי ''מאיפה השגת את השרשרת הזאת?''. ''היא הייתה של אבא שלי, זה הדבר היחיד שהוא השאיר לי'' אמרתי והחזקתי את השרשרת שלי בכוח. ''השאיר לך?'' הוא הביט בי במבט חשדני. ''הוא מת, הוא השאיר לי רק את השרשרת'' אמרתי נבוך. נראה שהוא מעט התרכך כשהזכרתי את אבא שלי. ''גם אבא שלי מת, הוא הוריש לי את השרשרת הזאת'' הוא אמר נבוך. הסתכלתי עליו לרגע, מופתע מהפתיחות, ואז שיחררתי את השרשרת שלי. ''הוא השאיר לך עוד משהו?'' הוא שאל. היססתי לרגע והנהנתי. ''אבן?'' הוא ניחש. ''כ-כן, איך-'' הופתעתי. הוא חייך חצי חיוך והלך לדלת ''בוא איתי''.