מסדר האבירים

פרק 3

-טינקר-
העלתי את הדברים על הסוס ''אז חשבתי, איך אנחנו אמורים למצוא את האחרים? בעזרת האבן נכון? אז ניסיתי לחשוב על דרכים להשתמש באבן, ובחנתי את האבן שלי, והבנתי שאפשר לתקשר בין האבן הגדולה לקטנה, והבנתי שהאבנים בטח מתקשרות אחת עם השנייה ככה, מה שגורם להן להתחבר, ושאם תיאורתית יהיה מתקן שיגדיל את הטווח של האבנים אז יהיה אפשר לאתר את האבן ברגע שתיכנס לעיר, אז בניתי מתקן כזה''. מרי בהה בי בהלם ''בנית מתקן כזה ברבע שעה?''. ''מה פתאום, בניתי אותו בחמש דקות, את שאר הזמן בזבזתי בלארוז'' אמרתי והוצאתי את המכשיר הקטן מהתיק שלי ''פשוט צריך לשים שם את אחת השרשראות''. הוא הוריד את השרשרת שלו והניח אותה במכשיר. השרשרת נשארה דוממת. ''זה לא עושה כלום'' הוא רטן. ''זה יידלק כשנגיע לעיר'' אמרתי ועליתי על הסוס ''לאן הולכים קודם?''. ''נראלי שלמונסטרוויל, זו העיר הכי קרובה לכאן'' הוא עלה על הסוס והתיישב מלפני. ''מונסטרוויל?'' צמרמורת עברה במורד גופי רק מלשמוע את השם. ''הכל טוב, שמעתי שהשם יותר גרוע מהמקום עצמו'' הוא נראה רגוע ומשך במושכות כדי שהסוס ייצא לדרך. חיבקתי אותו כדי לא ליפול ''בטוח?''. ''לא'' הוא ענה וצחק. חייכתי ועצמתי עיניים ''לילה טוב הוד מלכותך''. ''לך לישון ילד פיות'' הוא צחק. חייכתי ונרדמתי.
התעוררתי מניעור עדין. ''המ?'' מלמלתי. ''קום, אנחנו עוד רגע מגיעים'' מרי אמר לי. פיהקתי והסתכלתי מסביב, זה לא נראה כל כך שונה מהיער שהיינו בו  ''מגיעים לאן?''. ''נשחרר את הסוס מחוץ מונסטרוויל'' הוא אמר ועצר ליד אחד העצים, יורד מהסוס. ''נשחרר? אבל איך נמשיך מכאן?'' אמרתי וירדתי מהסוס. ''אנחנו נמשוך ככה יותר מידי תשומת לב, במונסטרוויל הם נוהגים באוטו'' הוא אמר ולקח את הדברים שלו. ''אה'' לקחתי את התיק שלי. ''ושים משהו שייכסה את הכנפיים שלך'' הוא אמר ולבש ברדס ירוק כהה. הוצאתי מהתיק ברדס חום ולבשתי אותו. הוא הוריד לסוס את הרתמות וליטף אותו. ''לך, אתה חופשי'' הוא לחש לסוס ונתן לסוס לברוח. חייכתי ושמתי את התיק על הגב. הוא זרק את הרתמות על הרצפה ושם את התיק על הגב. ''בוא'' הוא אמר והתחיל ללכת. הלכתי אחריו ''כמה זמן הליכה זה?''. ''שתוק'' הוא מלמל. ''טוב....'' אמרתי ושתקתי.
אחרי זמן מה של הליכה העצים הירוקים נעשו שחורים, ואחרי עוד קצת זמן נתקלנו בשער מתכת גדול. ליד השער ישב שומר. העור שלו היה לבן ורקוב וחצי מהפנים שלו נראו כאילו משהו עיכל אותם. העיניים שלו היו ירוקות והשיניים שלו נרקבו. ''מה מטרתכם כאן?'' הוא שאל אותנו. ''אנחנו כאן למטרות עסקים'' מרוויק אמר. לעומתי הוא נראה רגוע ובטוח בעצמו. ''כן? ואיך אני אדע שאתם לא הצבא האפור?'' השומר קם אלינו. מרי הוריד את הכובע של הברדס וחשף את האוזניים המחודדות שלו ''אנחנו נראים כמו הצבא האפור?''. השומר הסתכל עליו לרגע וצחק. ''תיכנסו'' הוא הלך לפינה שלו ופתח לנו את השער. מרי שם את הברדס שלו ונכנס פנימה. מיהרתי להיכנס אחריו. ''המקום הזה עושה לי צמרמורת'' לחשתי לו. ''תירגע, זו רק עיר עם תושבים, כמו הממלכה'' הוא לחש לי בחזרה. הסתכלתי מסביב. חומה גדולה הקיפה את העיר וחסמה את הכניסה של השמש לעיר. הרחובות הוארו בפנסי רחוב אדומים. התושבים היו מגוונים. חלקם נראו כמו השומר,  עור רקוב ועיניים ירוקות. חלקם היו פרוותיים וזאביים. ולחלקם היו אוזניים ארוכות ואף פחוס. המכשיר נדלק בכיס שלי. הוצאתי אותו והנחתי אותו בצורה אנכית. ''זה עובד?'' מרי הציץ מעבר לכתף שלי. הנהנתי. השרשרת זהרה ונצמדה לצד הצפוני של המכשיר. ''מה זה עושה?'' מרי הביט במכשיר ואז בי. ''זה עובד בערך כמו מצפן, זה נצמד לכיוון מסויים ואתה הולך אחרי זה'' אמרתי והתחלתי ללכת בעקבות השרשרת. מרי הלך אחרי ''זהו? זה הכל?''.  ''זה לא מסובך מידי, פשוט ללכת אחרי השרשרת'' אמרתי והסתכלתי על השרשרת. ''זה באמת כזה פשוט לך?'' הוא הסתכל עליי. הנהנתי ''מכשירים זה הקטע שלי''. ''מרשים'' הוא אמר והסתכל על המכשיר. ''תודה הוד מלכותך'' חייכתי. ''אוח נו שתוק כבר ילד פיות'' הוא צחק.
הלכנו עד שהגענו לבניין גבוה ואפרורי עם שלט אדום זוהר למעלה. ''אתה מצליח לקרוא מה כתוב שם?'' שאלתי את מרי. ''לא'' הוא מיהר להגיד בתקיפות. ''תירגע, רק שאלתי'' אמרתי לו והלכתי קצת אחורה כדי לראות מה כתוב. הוא הסמיק קלות ובהה בי. ''דם בע''מ'' הקראתי את מה שכתוב בשלט ''מה זה אמור להביע?''. ''בטח מייצרים פה דם בשקית או משהו, לערפדים'' מרי אמר ונכנס. בלעתי רוק בחשש ''ערפדים?''. ''בוא כבר'' מרי קרא לי מבפנים. מיהרתי להיכנס אחריו. ''לאן עכשיו?'' הוא שאל אותי. התיליון נמשך כלפי מעלה. ''למעלה'' אמרתי והלכתי למדרגות. ''כמה למעלה?'' מרי הלך אחרי. ''עד שהתיליון יירגע'' אמרתי והתחלתי לעלות. אחרי שמונה קומות עצרנו לנשום. ''עדיין לא הגענו?'' מרי מלמל בין נשימה לנשימה. ''עדיין מצביע כלפיי מעלה'' נשענתי על הקיר. מרי לקח נשימה עמוקה וחזר לעלות. נאנחתי וחזרתי למדרגות. עלינו עד הגג לפניי שהתיליון נרגע. ''אתה מוכן?'' שאלתי את מרי. בוא הנהן ופתח את הדלת שמובילה לגג. על הגג ישב נער, הוא נראה בערך בגילי. השיער השחור שלו הוסט לצדדים ומתוכו בלטו לצדדים אוזניים ארוכות מאוד. הוא הסתכל עלינו. העיניים שלו היו בצבע אדום בוהק ואף שלו היה קצת פחוס. מתוך הפה שלו בלטו ניבים חדים. הוא הסתכל עלינו במבט מבולבל ומבוהל ''מי אתם?''.