מסדר האבירים

פרק 19

-טינקר-
''אז לאן עכשיו?'' שאלתי את מרוויק. ''לפי הסיפורים של אבא שלי היה למסדר מבנה באזור הבין לבין'' הוא אמר. ''הבין לבין?'' שאלתי. ''האזור הניטרלי בין הממלכות'' הוא אמר. ''אני יודע מה זה הבין לבין, למה שם?'' אמרתי. ''זה אזור שלא שייך לאף אחד, זה מושלם לקבוצה של אנשים מכל הממלכות'' הוא אמר. ''זה... הגיוני'' אמרתי. נסענו ברכב שכור כל הדרך אל הבין לבין. ''איפה המבנה אמור להיות?'' שאלתי את מרוויק אחרי שעה של נסיעה במעגלים. ''אני... אני לא יודע'' הוא הודה. ''אז איך תיכננת למצוא אותו?'' שאלתי. ''הנחתי שכשנראה אותו נדע'' הוא אמר. נאנחתי ''אני הולך לישון, תעיר אותי כשנגיע''. ''בסדר'' הוא אמר. הנחתי את הראש על החלון ועצמתי עיניים, נותן לעצמי לשקוע בשינה עמוקה.
אחרי כמה זמן התעוררתי מניעור עדין. ''טינקר,  הגענו'' שמעתי את מרי אומר. פתחתי את עיניי ופיהקתי. ''הגענו?'' מלמלתי. ''הגענו כבר לפני כמעט שעה אבל לא היה לי נעים להעיר אותך'' הוא אמר. חייכתי ''תודה''. ''בכיף, סיירתי קצת במבנה'' הוא אמר. ''ו?'' שאלתי ויצאתי מהאוטו. ''המקום בהחלט השתנה'' הוא אמר. הסתכלתי על המבנה. קירות גבוהים שפעם בטח היו מפוארים התפוררו והתפרקו. דלת העץ הגדולה שהייתה במרכז הייתה חרוכה ומפורקת. התקרה נפלה לתוך המבנה ומילאה אותו בלבנים. ''מה הלך כאן?'' מלמלתי. ''אני מניח שקיסר המתכת הרס את המקום הזה'' מרי ענה לי ונכנס לבפנים. ''אתה חושב שזה בטוח להיכנס לשם?'' שאלתי מבחוץ. ''יש רק דרך אחת לגלות'' שמעתי את מרי קורא לי מבפנים. נכנסתי אחריו בזהירות אבל לא ראיתי אותו בשום מקום. ''מרי?'' שאלתי. ''בו!'' מרי קפץ מאחורי. צרחתי וקפצתי לאחור. מרי פרץ בצחוק מתגלגל. ''מרי זה לא מצחיק!'' אמרתי ונאבקתי בצורך לצחוק בעצמי. הוא המשיך לצחוק והתיישב על הרצפה לידי. לא יכולתי שלא לחייך. אף פעם לא ראיתי את מרי צוחק ככה. ''תשתוק דביל'' אמרתי בחיוך. הוא ניגב את דמעות הצחוק שזלגו מעיניו ''סליחה סליחה, לא יכולתי להתאפק''. ''טוב זה היה קצת מצחיק'' הודתי. הוא קם ''בוא נראה מה יש כאן''. חייכתי וקמתי גם. התחלנו להסתובב במבנה. חוץ מכמות הלבנים שנחה על הרצפה המבנה נראה די שלם. במרכז המבנה נח שולחן אבן ובו מקומות לכל אחת מהאבנים וכיסאות שצמודים אליהם. ''וואו'' מלמלתי. ''לגמרי'' מרי הסכים וניגש לשולחן. הסתכלתי מסביב עוד פעם אחת לפני שניגשתי אל מרי. ''יש פה מקום לאבנים'' הוא אמר פיזר את האבק שהצטבר על השולחן. מול כל כיסא היה שקע בשולחן שתואם את הגודל של האבנים. ''שנעשה את זה?'' שאלתי ''שנודיע לאחרים?''. מרי הנהן. הוצאתי את כל האבנים והנחתי אותן על השולחן. ברגע שהאבנים נגעו בשולחן הן נמשכו למקומותיהן, כל אחת מתמקמת מול כיסא אחר. מול כל הכיסא התמקמה אבן, חוץ מאחד. ''מה עכשיו?'' מרי שאל אותי. ניגשתי לכל אחת מהאבנים וטפחתי עליהן קלות. כל אבן שנגעתי בה התחילה לזהור. ''הן יובילו את האבירים לכאן'' אמרתי. מרי הסתכל על האבנים מהופנט. ''מרי?'' אמרתי. ''המ?'' הוא לא הוריד את מבטו מהאבנים. ''הכל טוב?'' שאלתי. הוא הנהן ''זה פשוט... יפה''. חייכתי ''בוא נתחיל לנקות''. ''עוד רגע'' הוא אמר וניגש אל השולחן. הסתכלתי עליו לרגע ''הכל טוב מרי?''. הוא הנהן. ''אני פשוט... זה פשוט ש... האבות שלנו היו כאן, ועשו בדיוק את אותם דברים כמונו. אנחנו ממשיכים את המסורת שלהם.'' הוא אמר והעיף אבק מהשולחן. חייכתי ''כן, אנחנו כן''.
אחרי כמה שעות האבירים התחילו להגיע.
ג'נזן הגיע ראשון ומלמל משהו בשפה שלא הבנתי. ''זה נראה כאילו עבר כאן הוריקן'' הוא אמר לי. ''אנחנו צריכים לנקות כאן קצת'' אמרתי. הוא הרים כמה אבנים והתחיל לפנות אותן. אחריו הגיע מאלקית'. ''כשאמרתם שתיצרו איתי קשר בקרוב לא חשבתי שאתם מתכוונים כזה קרוב'' הוא אמר לי כשנכנס ואז הסתכל מסביב. ''מה עבר כאן? זה נראה כמו החדר שינה שלי'' הוא אמר. ''כן, צריך לנקות כאן'' אמרתי. ''אז למה לא אמרת קודם'' הוא פרש את היד שלו קדימה. מתוך קצות האצבעות יצא לו צל שתפס ערמה של לבנים והתחיל להוציא אותן החוצה. מאלקית' הלך והתיישב על השולחן בזמן שהצל ניקה את הרצפה.
כמה שעות אחרי שכל האבירים הגיעו המבנה היה נקי לגמרי. החלטנו להשאיר את הפתח בתקרה כי זה חסך לנו להשיג תאורה. התיישבנו כל אחד מול האבן שלו. ''אז מה התוכנית?'' אמרלד שאל. מרוויק ואני שתקנו והסתכלנו אחד על השני. ''יש לכם תוכנית, נכון?'' אמרלד העביר את מבטו בנינו. ''טוב...'' אמרתי. ''לא בדיוק'' מרי אמר. ''אין לכם תוכנית? אז למה אנחנו כאן?'' רנדל אמר ונאנח בקול. ''אנחנו צוות, אנחנו צריכים לחשוב על תוכנית ביחד'' ג'נזן אמר. ''כן, בדיוק'' הסכמתי איתו. ''אז מה? פשוט נלך ונתקוף?'' אגתה שאלה. ''לא'' אמרו ג'נזן, אמרלד ואטלן בו זמנית ואז הסתכלו אחד על השני לרגע. אגתה השתתקה וקברה את עצמה בכיסא שלה. ''אי אפשר פשוט לתקוף'' אמר אטלן. ''למה לא?'' רנדל אמר כאילו זה לא הגיוני. ''זה מטופש, אי אפשר פשוט לתקוף צבא של אלפי לוחמים, אנחנו עשרה אנשים, אם אנחנו רוצים שיהיה לנו אפילו סיכוי קטן לנצח אנחנו צריכים תוכנית'' ג'נזן אמר והסתכל על רנדל כאילו הוא חושב שהוא טיפש. רנדל רטן משהו והסתכל על ג'נזן במבט שמשדר שנאה עזה. ''אוקי, אז מה התוכנית'' תיאו שאל. שקט שרר מסביב לשולחן. ''טוב, אם לכם אין שום תוכנית זה באמת עצוב'' נשמע קול שלא היה שייך לאף אחד מיושבי השולחן. ג'נזן קם ושלף את החרבות שלו, ואמרלד קם ויצר סכין קרח מהאוויר. לתוך החדר נכנס בחור צעיר. שיערו הלבן הוחלק לאחור ועל אפו נחו משקפיי ראייה בעלות מסגרת מתכת שחורה. הוא לבש שיריון ברזל ועל חגורתו נחה חרב בנדן. הוא הרים את ידיו כדי להראות שאין בכוונתו לגרום שום נזק ''היי היי, רוגע, אני כאן כדי לעזור''.