מסדר האבירים

פרק 20

-מרוויק-
''מי אתה?'' שאלתי וקמתי. ''אני כאן כדי לעזור'' הבחור התקרב אלינו. ''תישאר בדיוק איפה שאתה'' ג'נזן אמר והרים את החרב שלו כדי להבהיר שהוא מתכוון לזה. טינקר ניגש לבחור ועיניו נפערו. ''הכל בסדר?'' מיהרתי אליו. ואז ראיתי את מה שהוא ראה. ''אתה בן אנוש'' אמרתי בתערובת של הלם ותיעוב. ''זה משנה?'' הבחור אמר והסתכל לי בעיניים. נשמע צווחה קטנה מאזור השולחן. הסתובבתי וראיתי את אגתה בוהה בנו בעיניים פעורות. ''מה קרה?'' תיאו מיהר לשאול אותה. היא הצביעה על הבחור ''זה אתה!''. ''שלום אגתה'' הבחור קד קידה קלה ''אני שמח סוף סוף לפגוש אותך פנים מול פנים''. ''אתה הבחור שסיפר לה הכל עלינו?'' טינקר שאל. ''מודה באשמה, שמתי עין עליכם מתחילת המסע, ניסיתי לעזור לכם כמה שאני יכול אבל יכולתי ליצור קשר רק עם אגתה'' הבחור הודה. ''מי אתה?'' שאלתי שוב. ''קוראים לי ארתור, אני כאן כדי לעזור'' הוא אמר. ''כן, אמרת את זה כבר'' אמרתי ''תסביר''. ''אני התכוונתי להתמודד מול קיסר המתכת תקופה. אני מכיר אותו טוב מאוד ואת כל נקודות התורפה שלו. אבל אני לא יכול לעשות את זה לבד, תאמין לי, ניסיתי. אני צריך את עזרתכם ואתם את עזרתי, בואו נעבוד ביחד.'' הוא אמר. ''ניסית לעצור את קיסר המתכת ואתה חיי כדי לספר כל זה? כן בטח'' טינקר אמר כאילו הוא לא מאמין לסיפור שלו בכלל. ''חיי זו מילה גדולה, תחת השלטון שלו מה שיש לי זה לא חיים, והוא יודע את זה, זה למה הוא לא הרג אותי לגמרי'' ארתור אמר והשתדל לא להסתכל לאף אחד בעיניים. ''אני בוטחת בו'' אגתה אמרה וקמה אלינו. ''אגתה...'' טינקר אמר. ''אני דיברתי איתו במשך שבועות, תסמכו עליי'' היא ביקשה. הסתכלתי על טינקר והוא הסתכל עליי. בלי לדבר הגענו להסכמה. ''בסדר'' אמרתי ''נניח שאנחנו בוטחים בך, מה התוכנית שלך?''. ''התוכנית שלי לא משנה כרגע, כרגע מה שמשנה זה שאתם חבורה של ילדים לא מאומנים, וככה אם סיכוי שתביסו את הצבא האפור'' ארתור אמר. ''לא מאומנים?'' ג'נזן אמר כאילו זה מעליב אותו. ''אני אנסה לא לקחת את זה אישית'' אמרלד אמר. ''רובכם לא מאומנים'' ארתור תיקן את עצמו. ''עם זה אני לא אתווכח'' ג'נזן החזיר את החרבות שלו לנדן. ''קודם אימונים ואז תוכנית?'' טינקר נראה סקפטי. ''אני מעדיף להתאים את התוכנית לכישרון'' ארתור אמר ''אבל אני אגיד לכם את זה מעכשיו, אני זה שיהרוג את קיסר המתכת''. ''למה דווקא אתה?'' שאלתי. ''בוא נגיד שאני חייב לו את זה'' ארתור אמר בקול קר. ''בסדר'' אמרתי. ''על איזה אימונים אתה מדבר?'' טינקר שאל. ארתור חייך כאילו הוא חיכה שישאלו אותו ''אימוני אבירים''.
''אימוני אבירים הם אימונים של כוח ומוח'' ארתור הסביר ''הם בוחנים את היכולות הפיזיות שלכם ואת יכולות השליטה שלכם בכוחות שלכם''. ''המשימה הראשונה'' ארתור סימן לאגתה לגעת בדחלילים שבנה ולהקים אותם לתחייה ''תביסו את הדחלילים, בלי להשתמש בכוחות''. ''קל'' ג'נזן הוציא את החרבות שלו. ''תיקון, בלי נשקים בכלל'' ארתור אמר והלך להתיישב בצד. ג'נזן החזיר את החרבות שלו לנדן בשקט. הסתכלתי על הדחליל שעמד מולי. ''קלי קלות'' מלמלתי לעצמי מילות עידוד והסתכלתי עליו. אחרי רגע מצאתי את עצמי על הרצפה.
''המשימה השנייה'' אמר ארתור אחרי שכולם סיימו עם האבירים שלהם. ''תעשו את אותו הדבר, אבל תשתמשו בכוחות שלכם'' הוא סימן לאגתה להפעיל מחדש את האבירים. יופי. הכוח היחיד שיש לאלפים זה ספרי כשפים, ואני אף פעם לא הסתדרתי איתם. הסתערתי על הדחליל שלי שוב. הפעם לקח לי פחות זמן לעוף על הרצפה.
אחרי יום שלם של אימונים הקמנו אוהלים על הדשא בחוץ. שכבתי ובהיתי בגג. הדלת של האוהל נפתחה ומיהרתי להתיישב. ''היי'' טינקר נכנס לאוהל ופרש את שק השינה שלו ליד שלי. ''מה אתה עושה כאן?'' שאלתי וחיוך התפשט על פניי. ''הרגשתי לבד בלעדיך'' הוא אמר ונכנס לשק השינה שלו. ''אתה היית בלעדי בדיוק שעה'' צחקתי. הוא חייך ''אני כבר לא רגיל לישון לבד''. ''אתה תמיד מוזמן להיות כאן'' אמרתי. הוא חייך ''למה אתה ער בכל מקרה?''. ''לא הצלחתי להירדם'' הודיתי. ''רוצה להמשיך את הספר?'' הוא הציע. הנהנתי ונשכבתי לאחור. הוא הוציא את הספר ''איפה עצרנו?''. ''פרק 8'' עניתי. ''אוקי'' הוא פתח את הספר והתחיל להקריא ''ג'נט הסתכלה על מרקו 'על מה אתה חושב?'. 'עלייך' מרקו ענה לה. היא צחקה 'אבל אני ממש כאן'. הוא חייך 'אני תמיד חושב עלייך. את הדבר הראשון שאני חושב עליו כשאני מתעורר והדבר האחרון שאני חושב עליו לפניי שאני הולך לישון. את קרן אור קטנה בחיים של אפלה'. היא חייכה 'זה מקסים מרקו'. 'אני אוהב אותך' מרקו אמר לפני שהוא יכל לחשוב על זה. ג'נט הופתעה. מרקו הסמיק עד כמה שהעור הפגום שלו איפשר לו 'תשכחי שאמרתי משהו'. 'מרקו... גם אני אוהבת אותך' ג'נט חייכה אליו. הוא הופתע 'באמת?'. היא הנהנה 'אני אוהבת אותך כל כך'. מרקו חייך חיוך רחב. ג'נט רכנה לעברו ונישקה אותו. זו הפעם הראשונה שמישהי אי פעם נישקה את מרקו...''.
אחרי שטינקר סגר את הספר הוא נשכב במיטה. ''טינקר?'' שאלתי. ''כן?'' הוא הסתכל עליי. ''אתה חושב שאפשר לבטוח בארתור?'' שאלתי. הוא הרהר בשאלה. ''כן, ולא'' הוא אמר לבסוף. ''מה?'' אמרתי בבלבול. ''יש משהו שהוא לא מספר לנו, אני בטוח בזה, אבל הוא רוצה לעזור, אם הוא באמת היה רוצה לפגוע בנו הוא כבר היה עושה את זה'' טינקר אמר. ''האימונים האלו לא נראים לך כפגיעה?'' צחקתי. טינקר צחק ''זה רק כי אתה לוזר''. ''למי אתה קורא לוזר?'' צחקתי והתנפלתי עליו. הוא צחק ''לוזר''. ''אתה בטוח לגבי זה?'' הזהרתי אותו בחיוך. ''לוזר'' הוא אמר שוב וצחק. ''אתה ביקשת את זה'' התחלתי לדגדג אותו. הוא פרץ בצחוק בלתי נשלט ''ת-תפסיק!''. ''תתנצל'' אמרתי בחיוך. הוא המשיך לצחוק בלי שליטה ''ס-סליחה!''. ירדתי ממנו וחזרתי לשבת בצד שלי. הוא נרגע והתנשם ''דביל''. ''מה שתגיד ילד פיות'' צחקתי והלכתי לישון.
בשבועיים שבאו הלאה ארתור העמיס על כולנו אימונים קשים. הוא דאג שבכל שעות באור נהיה עסוקים באימונים. הוא עשה לנו אימונים של כוח פיזי, אימוני לחימה, ואימוני יכולות. אחרי שבועיים הוא סוף סוף החליט שאנחנו מוכנים. ''מחר דבר ראשון על הבוקר נצא לדרך'' הוא אמר ''תישנו טוב בלילה''. נשמע רחש בשיחים. ארתור הניח את היד שלו על קת החרב שלו. מתוך השיחים יצא בחור מבוגר. השיער השחור הקצוץ שלו התחיל להלבין מהגיל והזקן שלו היה קצוץ. הוא לבש גלימה ירוקה והעביר את מבטו בנינו עם עיניו הכחולות. ישר זיהיתי אותו. הוא בקושי השתנה במהלך השנים. ''אבא?'' אמרתי והקול שלי נשבר. ''המלך מהלה'' טינקר מיהר להשתחוות. ''אז אלה לא היו רק שמועות, אתם באמת כאן'' אבא שלי העביר את מבטו בנינו. ''א-אתה-'' גימגמתי. הוא מיהר אליי וחיבק אותי. ''מרוויק שלי, גדלת כל כך'' הוא אמר. נשארתי קפוא. ''מ-מה-'' גימגמתי. הוא שיחרר אותי וחייך. ''אני בטוח שיש לך הרבה שאלות ואני מבטיח לענות על כולן, אבל קודם תספרו לי מה אתם עושים כאן?'' הוא שאל והעביר את מבטו בין כולנו. ברגע שמבטו נח על ארתור כל זכר לחיוך שלו נמחק. ''אתה!'' הוא צעק עליו והוציא חרב מתוך הגלימה שלו. נראה שהתגובה שלו הלחיצה את ארתור כי הוא מיהר להתרחק ממנו. הסיטואציה הוציאה אותי טיפה מההלם שלי ומיהרתי לאבא שלי. ''מה אתה עושה? הוא איתנו!'' אמרתי. ''זה מה שהוא אמר לכם?! הוא חתיכת שקרן!'' הוא הרים את החרב שלו לכיוון ארתור. עמדתי בניהם ''תפסיק!''. ''מרוויק, תזוז לי מהדרך'' הוא אמר לי. ''לא! לא עד שתסביר את עצמך'' התעקשתי. ''הוא-'' הוא הצביע על ארתור ''הוא הבן של מורגן, קיסר המתכת''.