מסדר האבירים

פרק 6

-מרוויק-
ישבנו בדירה של הנער. הדירה שלו נראתה נורא. צנצנת גחליליות האירה את החדר באור כתום כמו מנורה. בקושי היה אפשר לראות את הרצפה מרוב בגדים. הנער העביר את מבטו בנינו במבט חסר סבלנות. ''אז..'' טינקר התחיל להגיד. ''מה אתם עושים כאן לעזאזל?'' הנער קטע אותו. ''מחפשים אותך'' אמרתי והתיישבתי על המיטה שלו. ''למה? מה אתם צריכים ממני? אתם מהצבא האפור?'' הוא התרחק ממני כמה שהוא יכול. ''לא, אנחנו ממסדר האבירים'' טינקר ענה לו. הנער בהה בו לרגע והתחיל לצחוק. ''מה מצחיק?'' שאלתי. ''מסדר האבירים לא קיים יותר, מה אתם באמת עושים כאן?'' הוא בהה בנו משועשע. ''אנחנו מקימים אותו מחדש, אנחנו צריכים את האבן שלך'' אמרתי. ''אין סיכוי'' הוא תפס את השרשרת שלו ''זה הדבר היחיד שנשאר לי מאמא שלי''. טינקר ואני הסתכלנו אחד על השני לרגע. ''אנחנו צריכים רק את האבן, לא את השרשרת, ככה נוכל לתקשר איתך אחרי שנדבר עם האחרים'' טינקר אמר לו. ''אני אפילו לא יודע איך קוראים לכם'' הוא אמר והתיישב על השידה שלו. ''אני מרוויק וזה טינקר, ואתה?'' אמרתי. ''רנדל'' הוא ענה והעביר את מבטו בנינו ''ואיך אני אמור לדעת שאתם באמת לא הצבא האפור?''. טינקר הוציא את האבנים שלנו מתיק שלו ''זה נראה לך מספיק כמו הוכחה?''. הוא הסתכל על שלושת האבנים לרגע וירד מהשידה. ''זה מה שאתם רוצים?'' הוא הוציא את האבן הכתומה מהמגירה. ''כן'' טינקר ואני אמרנו באותו הזמן. ''אמא שלי מתה בניסיון להגן על זה, מה גורם לכם לחשוב שאני פשוט אוותר על זה בכזאת קלות?'' הוא החזיר את האבן למגירה. ''אתה לא מוותר על האבן, היא שלך, אנחנו נקרא לך כשיגיע הרגע להשתמש בה ולאחד את המסדר'' אמרתי. הוא שקל את ההצעה ''ולמה שאני ארצה להצטרף למלחמה המטופשת שלכם?''. ''זו המלחמה של כולנו, אתה חושב שהצבא האפור פשוט יוותר?'' אמרתי. הוא חשב לעוד רגע ''וזו הבעיה שלי כי?''. ''זו הבעיה של כולנו, אתה חושב שאמא שלך הייתה פשוט יושבת בצד ונכנעת?'' אמרתי וקמתי. ''כן ולאן זה הביא אותה הא? היא מתה, היא מתה בגלל שהיא ניסתה להילחם'' הוא אמר. ''אז אל תיתן למוות שלה להיות חסר משמעות, תסיים את מה שהיא התחילה'' אמרתי. הוא השתתק וחשב. חזרתי לשבת. הוא הוציא את האבן מהמגירה וזרק אותה לעברי. לפני שהספקתי לתפוס אותה היא עפה ונדבקה לאבנים האחרות. ''מרוצה עכשיו?'' הוא חזר לשבת. הנהנתי. ''יופי, אתם מוזמנים להישאר פה הלילה אבל מחר אתם עוזבים'' הוא אמר ויצא למרפסת שלו שפונה לעולם שבחוץ. הנחתי את הדברים שלי בצד והורדתי את שרשראות הפרחים ממני. טינקר עשה אותו דבר ונשכב על המיטה. ''אתה הולך לישון?'' שאלתי. הוא הנהן ''אני גמור מעייפות''. ''תהנה'' אמרתי וקמתי. ''לאן אתה הולך?'' הוא שאל אותי. ''לדבר עם רנדל, לך לישון'' אמרתי לו. ''אוקי'' הוא הניח את הראש על הכרית. יצאתי למרפסת והתיישבתי ליד רנדל. לידו נחה קופסת קרטון קטנה. הוא פתח אותה והוציא ממנה סיגריה ומצית. ''אתה מעשן?'' הופתעתי. הוא הנהן והדליק את הסיגריה. ''אבל אתה עשוי מעץ, אש לא כאילו, לא יודע, תחסל אותך או משהו?'' שאלתי מבולבל. ''היא עלולה, זה חלק ממה שהופך את זה לכיף'' הוא חייך ושאף את העשן. ''אז יש פה סיגריות?'' שאלתי. הוא הניד בראשו לשלילה ונשף את העשן ''אני לא קונה אותן כאן, זה לא חוקי, אני מביא אותן מבחוץ''. ''אתה עושה את כל זה רק בשביל לעשן ולהסתכן במוות?'' שאלתי. ''זה הדבר היחיד שגורם לי להרגיש חיי במקום הזה, כולם פה מתנהגים כאילו החיים כל כך שמחים כל הזמן, כאילו אין בעיות בעולם, זה מעצבן ומשעמם. אפילו הבחורים פה מוזרים, אין סיכוי למצוא דייט נורמלי במקום הזה'' הוא לקח עוד שאיפה מהסיגריה. ''בחורים?'' אמרתי בהלם. כנראה שהיה לו ברור כמה שאני בשוק כי הוא צחק ואמר: ''כן מותק בחורים, אנחנו הנימפות נורא פתוחים לגבי החרא הזה, לאף אחד לא אכפת מה אתה אוהב''. ''וואו, אני לא בטוח שאני יכול לדמיין דבר כזה, אצלנו זה תמיד היה ברור שגבר צריך להיות עם אישה ולהפך, בלי אופצייה אחרת'' בהיתי מעבר למרפסת ''במיוחד אצלי בבית, בתור הנסיך אני אמור להיות הסמל של החיים המושלמים''. ''נסיך הא? מרשים'' הוא צחק ''ואל תיתן לאף אחד להגיד לך מה לעשות, תעשה מה שמרגיש לך טוב. אתה כבר כאן, תפיק את המיטב מהזמן שלך בעולם הזה''. שקלתי את מה שהוא אמר ''תודה, השיחה הזאת עודדה אותי''. ''בכיף, עכשיו לך לישון מר נסיך, אני כבר אמצא לי מיטה אחרת לישון בה'' הוא לקח עוד שאיפה מהסיגריה לפני שכיבה אותה. ''תודה'' חייכתי אליו לפני שנכנסתי בחזרה פנימה. התיישבתי במיטה ליד טינקר. ''טינקר, אתה ער?'' לחשתי. שום תגובה. חייכתי וליטפתי לו את השיער בעדינות. ''לילה טוב ילד פיות'' לחשתי ונשכבתי לישון.