מסדר האבירים

פרק 4

-מרוויק-
השרשרת של טינקר נדלקה ונמשכה לכיוון הבחור. הבחור הסתכל עליו מופתע ואז השרשרת שלו גם נדלקה ונמשכה לטינקר. האבן שלו הייתה אדומה. ''מי אתם?'' הוא נלחץ ותפס את האבן שלו. ''אתה יודע מאיפה קיבלת את האבן הזאת?'' שאלתי אותו. ''מאבא שלי'' הוא אמר והידק את האחיזה באבן שלו. ''אבל אתה יודע מהי?'' שאלתי. הוא הסתכל עליי ואז על טינקר ואז שוב עליי והנהן. ''אז אתה מכיר את מסדר האבירים?'' טינקר שאל אותו. הבחור הנהן. ''יופי, איך קוראים לך?'' שאלתי. ''תיאו'' הוא שחרר את האבן שלו ''אתם ממסדר האבירים?''. ''אנחנו מקימים אותו מחדש'' אמר טינקר. ''באמת?'' תיאו נראה מופתע. הנהנתי ''אנחנו צריכים את האבן שלך, האבן הגדולה''. ''למה?'' הוא נראה חושד וחזר להחזיק את השרשרת שלו. ''אנחנו מאחדים את האבנים'' הוצאתי את האבנים המאוחדות מהתיק שלי ''ככה נוכל להילחם בקיסר המתכת''. ''למה שאני אתן לכם את האבן?'' תיאו התרחק מאיתנו. ''כדי שנוכל לתקשר איתך, האבן הגדולה מחוברת לקטנה, אם האבן הגדולה תהיה אצלנו והקטנה אצלך נוכל לקרוא לך כשנכנס את המסדר'' טינקר אמר. תיאו נראה כאילו הוא שוקל את ההצעה ''ואיך אני אמור לדעת שאתם לא סתם רוצים לגנוב את האבן?''. הסטתי לאחור את הכובע של הברדס וחשפתי את האוזניים שלי ''אני מרוויק, נסיך האלפים, היורש של מלך האלפים'' אמרתי ''וזה טינקר, היורש של אביר הפיות'' הוספתי והצבעתי על טינקר. תיאו העביר את המבטים שלו בנינו כמה פעמים. ''חכו פה'' הוא הלך ונעלם מאחורי השלט. הוא חזר אחרי כמה דקות עם האבן האדומה ביד ''תבטיחו לי שתשמרו עליה''. ''אני מבטיח'' אמרתי לו. הוא שיחרר את האבן והיא עפה ונדבקה לאחרות. הוא הסתכל עלינו ואז על האבן וחייך ''לפחות היא משלימה את הגורל שלה''. ''כשנמצא את שאר האבירים נקרא לך'' טינקר אמר לו. תיאו הנהן בשקט וחזר למאחורי השלט. חיכיתי רגע והלכתי אחריו ''מה אתה עושה כאן?''. הוא ישב על מזרון ישן ''אני גר כאן''. ''כאן?'' טינקר נראה מופתע. ''אנחנו יכולים להישאר כאן?'' שאלתי את תיאו. ''כאן?'' טינקר חזר על עצמו. ''להישאר כאן?'' תיאו נראה מבולבל. ''כבר מאוחר ואין לנו רכב, אנחנו נצטרך לצאת מפה ברגל, אנחנו יכולים לישון כאן הלילה?'' שאלתי. תיאו היסס לרגע ולבסוף הנהן. ''כאן?'' טינקר אמר שוב. ''כן, כאן'' אמרתי לו בחוסר סבלנות. תיאו חייך חצי חיוך והוציא שק שינה מהתיק שלו ''אם תפתחו אותו עד הסוף הוא יספיק לשניכם''. ''תודה'' פתחתי את השק שינה והתיישבתי עליו. טינקר הניח את התיק שלו על הרצפה והתיישב לידי. ''אז... תיאו, איך החיים במונסטרוויל?'' הוא שאל את תיאו. ''מה אתה מצפה שאני אגיד? מפחיד? מרושע? זה לא ככה, זה חיים רגילים לגמרי'' תיאו ענה לו ונשכב לאחור. טינקר הסמיק קלות ''אני רק מנסה להיות נחמד, לא צריך להתנפל''. ''אני לא 'מתנפל', אתה שואל כי אתה חושב שהמקום הזה הוא כמו שהוא נשמע'' תיאו בהה בשמיים, או ליתר דיוק בתקרה. ''לא, אני שואל כי אף פעם לא עזבתי את הבית'' טינקר נשען על השלט. תיאו הסתובב אליו ''באמת? אף פעם?''. ''אף פעם, אף פעם לא יצאתי מגבולות הממלכה, אף פעם לא פגשתי ערפדים, אף פעם לא ניסיתי להקים מסדר אבירים'' טינקר הסתכל עליו בחצי חיוך. צחקתי ועברתי לשבת ליד טינקר. ''טוב אתה יכול להיות רגוע, אני ערפד צמחוני'' תיאו חייך אליו ''איך החיים בממלכה המאוחדת של אלפהיים ופאריהיים?''. ''הרבה יותר שקט, והאוויר נקי, ויש אור שמש, ועצים'' טינקר ענה בחיוך. ''רוב האנשים כאן אלרגיים לשמש'' תיאו חזר לבהות בתקרה. ''ואתה?'' שאלתי. ''הצמחנות באה עם בונוס, השמש לא שורפת אותי'' הוא ענה. ''אז איך זה עובד, אתה לא צריך דם כדי לחיות?'' טינקר שאל אותו. ''דם בע''מ מייצרים דם סינטטי, אני מקבל שקיות ואת המגורים כאן כתשלום לעבודה בחברה'' תיאו שיחק בשרשרת שלו. ''דם סינטטי? ממה הוא עשוי?'' שאלתי. ''בעיקר חלב ושעועית אבל אני די בטוח שהם מוסיפים תמציות טעם וברזל מלאכותי, וצבע מאכל טבעי מסלק או משהו'' תיאו הסתובב לצד השני ונראה שהוא מתכוון לישון. ''אתה לא מתכוון לישון הפוך?'' טינקר שאל בציחקוק. ''לך תזדיין כנפי ג'וק'' תיאו אמר וצחק. צחקתי ונשכבתי על השק שינה ''לילה טוב אידיוטים''. טינקר נשכב לידי והרגשתי את הגב שלו צמוד לשלי ''לילה טוב הוד מלכותך''. חייכתי ונרדמתי.