מסדר האבירים

פרק 21

-מרוויק-
''מה?!'' אמרתי והסתכלתי על ארתור. הוא נראה מפוחד ''א-אני יכול להסביר''. ''אתה הבן של הקיסר?!'' הסתערתי עליו. נפלנו כל הרצפה. ''מרוויק תרד ממני!'' הוא אמר. נתתי לו אגרוף לפרצוף והאף שלו התחיל לדמם. ''אני בטחתי בך! כולנו בטחנו בך!'' צעקתי עליו. הוא הסתכל עליי במבט מפוחד ''מרוויק.. בבקשה... תן לי להסביר''. ''רד ממנו'' טינקר ביקש. קמתי ממנו. ''תודה'' ארתור קם וחייך חצי אל טינקר. ''כדאי לך להסביר'' אמרתי בכעס. הוא נאנח ''זה נכון, אני הבן של הקיסר, אבל זה לא אומר שמה שאמרתי לכם לא נכון, אני שונא אותו יותר מכולכם, ואני מתכוון להרוג אותו''. ''איך אתה יכול להגיד דבר כזה? הוא אבא שלך'' טינקר אמר. ''אתה לא יודע איך זה לגדול עם אבא כזה, הוא לא אבא מהסוג שאפשר לאהוב'' ארתור אמר בקור. הכעס שלי דעך ''זה למה הוא לא הרג אותך''. ''כן, הוא רצה להעניש אותי בצורה הרבה קשה'' הוא אמר. הסתכלתי עליו לרגע ''סליחה על האף שלך''. ''זה בסדר, זה מובן'' ארתור נופף בידו בביטול. ''אתה מתכוון לתת לו להמשיך עם זה?! הוא הבן של מורגן! תהרוג אותו!'' אבא שלי צעק עליי. ''לא, הוא הסביר את עצמו, אתה לא'' אמרתי והסתובבתי אליו. הוא השתתק. ''תתחיל להסביר'' אמרתי. ''אני לא משנה כאן'' הוא אמר. ''אמרת שתענה על השאלות שלי, תתחיל לענות'' אמרתי. ''מאיפה להתחיל?'' הוא שאל. ''מההתחלה, למה עזבת?'' אמרתי. ''אחרי שג'קלי מת ידעתי שזה רק עניין של זמן לפני שמורגן יבוא אחרי, אז ברחתי. לא רציתי שהוא ייפגע בך ובאחותך בשבילי, ידעתי שאם אני אלך הוא לא יעשה לכם כלום. הסתובבתי בגלות במשך שנים, מנסה להתחמק ממורגן כמה שאני יכול. לפני כמה ימים שמעתי נווד שמספר על חבורה של צעירים מכל מיני ממלכות מסתובבים ונלחמים במבנה נטוש. רציתי לראות אם זה באמת אתם.'' הוא אמר. ''יכולת להגיד משהו, למה פשוט עזבת?'' הקול שלי נשבר. ''אם הייתם יודעים מורגן היה פוגע בכם כדי להוציא את התשובה, בכוונה השארתי את הפתק שאומר שאני לא יודע לאן אני מתכוון ללכת, כדי שמורגן לא יוכל לעקוב אחרי'' הוא אמר. שתקתי לרגע. ''אני-אני צריך לחשוב על זה'' אמרתי והלכתי לאוהל שלי. אחרי כמה דקות טינקר נכנס לאוהל. הסתכלתי עליו ודמעות עלו בעיניי. ''טינקר-'' התחלתי להגיד. הוא חיבק אותי ''הכל בסדר, אתה בסדר, אני כאן''. פרצתי בבכי וקברתי את הראש בכתף שלו ''אני לא יודע מה אני עושה...''. ''אתה תהיה בסדר מרוויק, אנחנו נתגבר על זה'' הוא אמר וליטף את השיער שלי בעדינות. חיבקתי אותו בחזרה ''תודה''. הרגשתי את החיוך שלו על הצוואר שלי ''אין על מה''.
אחרי כמה זמן של בכי וניחומים הלכנו לישון. ''טינקר?'' שאלתי. ''כן?'' הוא ענה עם הגב אליי. ''אתה חושב שאנחנו מוכנים לקראת מחר?'' שאלתי אותו והסתכלתי עליו. הוא הסתובב אליי ''יש רק דרך אחת לגלות לא?''. נאנחתי ''אני מניח שכן''. טינקר התגלגל לכיווני והניח את הראש עליי ''אל תדאג''. חייכתי ממנו ''אני לא יכול לא לדאוג טינקר, מה אם יקרה לך משהו?''. ''אני ילד גדול, אני יכול לדאוג לעצמי'' הוא אמר. ''אני יודע, זה לא אומר שאני יכול להפסיק לדאוג'' אמרתי. ''פשוט תירגע'' הוא חיבק אותי. ''כן... להירגע'' בהיתי בגג. טינקר עצם עיניים ונרדם. הסתכלתי עליו. אני לא יכול לאבד אותו, הוא נקודת אור קטנה בחיים החשוכים האלה. חיבקתי אותו בעדינות. אני לא מוכן לשחרר אותו.
בבוקר ארזנו את כל הציוד ויצאנו לדרך. רוב הדרך עברה בשתיקה. אף אחד לא רצה לדבר על מה שעומד לקרות. באיזשהו שלב השמיים הבהירים התכסו עשן. ''מה זה?'' שאלתי והסתכלתי על השמיים. ''זה סימן שהגענו'' ארתור אמר. ''אוקי הנה התוכנית. נתפצל לארבע קבוצות-'' הוא התחיל להגיד. אבא שלי עצר אותו. ''אתם תעשו מה שאתם מתכוונים לעשות אני הולך להעסיק את מורגן בשבילכם'' הוא אמר. ''להעסיק אותו?'' שאלתי. ''אני לא אצליח להביס אותו, אבל אני אקנה לכם קצת זמן, ככה תוכלו לעשות את מה שאתם צריכים'' הוא אמר. ''זו התאבדות'' ארתור אמר. ''אולי, אבל הייתי צריך לעשות את זה לפני שנים, זו ההזדמנות שלי לעשות משהו נכון'' אבא שלי אמר. ''אבא...'' התחלתי להגיד. ''אל'' הוא אמר ''כבר החלטתי''. ארתור הסתכל עליו לרגע והנהן. הוא התחיל להסביר את התוכנית מחדש ''נתחלק לחמש קבוצות, קבוצה ראשונה תלך להשיג את האבן האפורה. הקיסר שומר אותה בעמק והיא שמורה על ידי צבא של חיילים אל-מתים. ברגע שנשיג את האבן אני אקח אותה ואני אלך להילחם בקיסר, בלי האבן אין לו סיכוי מולי. טינקר ומרי אתם תבואו איתי לעמק. קבוצה שנייה תלך למגדל התקשורת. אם המגדל לא יעבוד הקיסר לא יוכל לקרוא לחיילים שלו. למגדל תלכו ג'נזן, מנשי ורנדל. הקבוצה השלישית תעסיק את החיילים. אמרלד, מאלקית', ואגתה, תוודאו שהקיסר יישאר בלי תגבורת. הקבוצה הרביעית תסתנן לארמון ותגנוב את השרשרת של הקיסר כדי להחליש אותו לגמרי, השרשרת נמצאת בחדר בשינה שלו. אטלן ותיאו זה התפקיד שלכם. והמלך מהלה יילך להילחם בקיסר ולהעסיק אותו מספיק זמן עד שאני אשיג את האבן. התוכנית מובנת לכולם?''. כולנו הנהנו. ''יופי'' ארתור אמר ''בואו נעשה את זה''.