מסדר האבירים

פרק 7

-טינקר-
עברו כמה שעות מאז שעזבנו את מורס. הנימפות התעקשו להכין לנו ארוחת בוקר ולהביא לנו ציוד לדרך. לרכב שקנינו במונסטרוויל נגמר הדלק אז היינו צריכים לקחת את החד קרן מחמד של רנדל. מרוויק ניווט בזמן שאני נחתי מאחוריו. העברנו את רוב הזמן בשתיקה. ''על מה דיברת עם רנדל?'' שאלתי את מרוויק לבסוף. ''סתם, דיבורים'' הוא אמר. ''על מה דיברתם אבל?'' חזרתי על עצמי. ''סתם, דיבורים'' הוא חזר על עצמו. ''נו אבל על מה?'' שאלתי שוב. ''טינקר תסתום את הפה'' הוא רטן. ''סליחה'' מלמלתי וקברתי את הראש בגב שלו. ''מה אתה עושה?'' הוא שאל. ''נח טיפה, למה?'' שאלתי. ''סתם'' הוא מלמל ''תנוח''. ''אני נח'' אמרתי. ''תנוח'' הוא ענה. עצמתי עיניים ונרדמתי לו על הגב.
אחרי כמה זמן מרי העיר אותי. שיחררנו את החד קרן בתחומי היער והתחלנו ללכת במדבר. לקראת הערב עצרנו. היה קר מידי מכדי להמשיך. פתחנו את שק השינה של תיאו והדלקנו במדורה עם הציוד של מרי. ''תראה'' הוצאתי קופסה שחורה קטנה מהתיק. ''מה זה?'' מרי הסתכל עליי מבולבל. הנחתי את הקופסה על הרצפה ולחצתי על המכסה שלה. הקופסה התחילה לזוז ולהשתנות עד שהפכה לאוהל שחור. מרי הסתכל על האוהל במבט המום. ''מה?'' חייכתי אליו. ''איך?'' זה כל מה שהוא הצליח להוציא מהפה. ''בניתי את זה לא מזמן, לא באמת חשבתי שאני אשתמש בזה'' אמרתי והכנסתי את שק השינה לתוך האוהל. ''אתה בנית את זה?'' מרי העביר את מבטו ביני לבין האוהל. הנהנתי ונכנסתי לאוהל. ''אתה מוכשר ילד פיות'' מרי נכנס אחרי והתיישב לידי. חייכתי חיוך רחב ''תודה''. ''לילה טוב'' הוא נשכב בצד שלו של השק. ''לילה טוב'' נשכבתי בצד שלי ונרדמתי.
בבוקר המשכנו ללכת. המדבר היה חם ויבש והחול הצהוב גרם לעיניים שלי לכאוב. הלכנו שעות עד שעצרנו לנוח. ''חם לי'' התלוננתי. ''אני אלך לחפש מים'' מרי קם והתחיל ללכת. התיישבתי על החול והסדרתי את הנשימות שלי. אחרי כמה דקות שמעתי צווחה ומיהרתי לקום. לקחתי את הדברים שלי ומיהרתי לכיוון שממנו נשמעה הצווחה. ראיתי את מרי שוכב על הרצפה ומחזיק את היד שלו במבט כאוב. נבהלתי. ''אתה בסדר?'' מיהרתי אליו ורכנתי לידו. ''מה אתם עושים כאן זרים?'' שמעתי קול מאחורי. מאחורי עמד בחור צעיר בעל עור שחום שהחזיק שתי חרבות תואמות. השיער השחור המתולתל שלו היה אסוף בפקעת מבולגנת. הוא לבש בגדים לבנים ומעליהם פונצ'ו לבן. הוא קשר בד מסביב לפניו  שלו ככה שהוא כיסה את הצד התחתון של פניו והוא לבש משקפיי מגן שחורות. לידו עמד יצור ארוך וזהוב דמוי לטאה בעל קשקשים וכנפיים קטנות. עיניי היצור היו ירוקות והרגליים שלו היו קצרות וקרובות לקרקע. ''מי אתם?'' הבחור חזר על עצמו. ''אנחנו סתם עוברים כאן'' אמרתי ועזרתי למרי לקום. מרי דימם מחתך בכתף שלו. ''אף אחד לא סתם עובר כאן, מי אתם?'' הבחור חזר על עצמו. ''מה זה עיניינך מי אנחנו, אנחנו רק עוברים כאן'' מרי אמר ונעמד מאחורי. ''אני המגן של המדבר הזה, זה השטח שלי, ואם לא תגידו לי מי אתם ומה אתם עושים כאן אתם תצטערו על זה'' הבחור אמר. מרי הוציא את השרשרת שלו מהכיס ''אנחנו מחפשים מישהו שיש לו שרשרת כזאת''. בשנייה שהוא הוציא את השרשרת מהכיס היא נמשכה לכיוון הבחור. ''אתה מחפש את זה?'' הבחור הוציא מהחולצה שלו שרשרת עם אבן צהובה שנמשכה לכיוון מרי. ''כן'' מרי ואני אמרנו באותו הזמן. ''אתם כאן מטעם הקיסר?'' הוא החזיר את השרשרת למקומה. ''לא, אנחנו מקימים מחדש את מסדר האבירים'' אמרתי. ''איך אני אדע שאתם דוברים אמת?'' הוא העביר את מבטו בנינו. הוצאתי את האבנים מהתיק שלי ''זה מספיק לך בתור הסבר?''. ''לא, לפני שנים הקיסר בא לכאן כדי לקחת את האבן הצהובה, איך אני אדע שאתם לא עובדים אצלו ולקחתם את האבנים מהאחרים?'' הוא סובב את החרבות שלו במקום. ''אנחנו הבעלים של האבנים הוורודות והירוקות'' הראתי לו את השרשרת שלי. הוא העביר את מבטו בנינו וחיבר את החרבות שלו כדי להכניס אותן לנדן. ''בחרתם זמן גרוע להגיע לכאן'' הוא אמר. ''למה?'' מרי שאל. ''אתם לא יודעים?'' הבחור העביר את מבטו בנינו. ''יודעים מה?'' שאלתי. הבחור הסתכל עלינו לרגע ''הקיסר מכין את הצבא שלו לפלישה לכל הממלכות''.