מסדר האבירים

פרק 28

-טינקר-
התעוררתי. הייתי על מזרן בשדה שמאחורי המבנה שלנו. כל הגוף שלי כאב. הגב שלי הרגיש כאילו הוא עולה באש. ''המ...'' מלמלתי. מרוויק מיהר אליי ''תודה לאל שאתה חיי! אוח אני כל כך דאגתי''. ''אמרתי לך שאני אהיה בסדר'' אמרתי בחיוך עייף. ''טינקר יש משהו שאני צריך לספר לך'' הוא אמר והתיישב לידי. ''אני קודם'' אמרתי ''חשבתי הרבה ו-''. ''מתי חשבת?'' הוא שאל. ''כשהייתי בין חיים ומוות, ראיתי את אבא שלי ודיברתי איתו'' אמרתי. ''באמת?'' מרי נראה מבולבל ומופתע. הנהנתי ''והגעתי לאיזשהי מסקנה''. ''לפני שאתה ממשיך יש משהו ממש חשוב שאתה צריך לדעת'' הוא אמר בנימה רצינית. הסתכלתי עליו ''מה קרה? כולם בסדר?''. ''טינקר, אתה נפצעת ממש קשה. הייתי בטוח שאיבדנו אותך אבל במקרה נתקלתי באטלן ותיאו. הם עזרו לי לטפל בפצעים שלך אבל-... אבל לא הצלחנו להציל את הכנפיים שלך. אני מצטער.'' הוא אמר. שתקתי לרגע ''חתיכת אידיוט אתה הפחדת אותי! חשבתי שמישהו מת''. ''א-אתה לא עצוב?'' מרי הופתע. ''מרי, אני הייתי בטוח שאני עומד למות, נראה לך שאכפת לי מהכנפיים שלי? חוץ מזה שאני אצטרך לעבור לדירת קרקע זה לא באמת משנה'' אמרתי והחזקתי לו את היד. הוא הסתכל על הידיים שלנו לרגע והחזיק את היד שלי בחזרה. חייכתי ''עכשיו אני יכול לספר לך את מה שרציתי לספר לך?''. הוא הנהן. ''תתקרב, אני לא רוצה להגיד את זה בקול רם'' אמרתי. הוא קירב את פניו אליי. תפסתי אותו מהצוואר ומשכתי אותו לנשיקה. אחרי רגע שיחררתי אותו וחייכתי. הוא הסמיק לגמרי והזדקף. לאט לאט הוא חייך חיוך רחב והניח את היד שלו על השפתיים, איפה שנישקתי אותו. ''ז-זה מה שרצית להגיד?'' הוא שאל. צחקתי ''לא, רציתי להגיד לך שאני מאוהב בך, אבל זו אחלה דרך להתחיל שיחה לא?''. הוא חייך ונישק אותי בעדינות. ''אני אוהב אותך'' הוא לחש כשהתנתקנו ''אני חושב שתמיד אהבתי אותך, זו הסיבה שניסיתי למצוא סיבות להרחיק אותך ממני, כי לא חשבתי שתאהב אותי בחזרה''. ''מרוויק?'' אמרתי. ''כן?'' הוא שאל. ''גם אני אוהב אותך'' אמרתי בחיוך. הוא חייך ונישק אותי שוב. ''אני מצטער להפריע למה שזה לא יהיה אבל אני צריך לדבר איתך'' אמר קול מאחורינו. מרוויק הזדקף והסמיק קלות. ארתור עמד מאחוריו והעין הימנית שלו הייתה חבושה. ''אה טינקר, אתה ער, זה כל כך הרבה יותר הגיוני עכשיו'' הוא אמר וצלע לעברנו. ''זה נגמר?'' מרי שאל. ''כן, ניצחנו'' ארתור אמר. מרי ואני חייכנו אחד אל השני. ''אבל לצערי יש לי גם חדשות רעות'' ארתור אמר. הסתכלנו עליו ''כן?''. ''מרוויק... אבא שלך... אני לא הספקתי להציל אותו, אני מצטער'' ארתור אמר והשפיל את מבטו. כל זכר לחיוך נמחק מפניו של מרי. ''אה'' הוא מלמל בשקט. החזקתי את היד שלו ''מרי אני כל כך מצטער''. ''אתה יודע? זה מצחיק, אני הייתי בטוח שהוא מת, ואז גיליתי שהוא חיי וכעסתי עליו, עכשיו כשהוא באמת מת אני לא יודע איך אני מרגיש'' הוא אמר. ''זה בסדר, קח את הזמן, אני פה בשבילך'' אמרתי. הוא חייך אליי חצי חיוך ''תודה''.

-ג'נזן-
יצאתי מהאוהל שלי אחרי שהחלפתי בגדים. הגוף שלי כאב כמו שהוא לא כאב בחיים. ''ג'נזן!'' שמעתי מישהו קורא לי. הסתובבתי וראיתי את רנדל רץ לעברי. הוא קפץ עליי וחיבק אותי בכוח ביד אחת. תפסתי אותו כדי שלא ייפול. ''ניצחנו!'' הוא אמר בחיוך. ''מה?'' שאלתי. ''הקיסר מת! עשינו את זה! ניצחנו!'' הוא אמר ונישק אותי על השפתיים. הופתעתי ושיחררתי אותו. הוא התנתק ממני וחייך. הרגשתי איך העור שלי מאדים. אני אף פעם לא הרגשתי ככה. הרגשתי כאילו מישהו לקח את המעיים שלי ועשה איתן קשר פרפר. ''א-א-א-אתה נ-נישקת אותי?'' גימגמתי. רנדל צחק ''ברצינות? אני שכבתי עם אנשים שחיבבתי פחות ממך, ואתה נבהל מנשיקה קטנה?''. ''אתה מחבב אותי?'' הופתעתי. ''לא אז אני מנשק אותך כי יש לך שוקולד על השפתיים, ברור שאני מחבב אותך!'' הוא נראה פגוע מזה שלא שמתי לב. ''אתה? מחבב אותי?'' שאלתי שוב. ''משום מה, אין לי מושג למה כי אתה קצת איטי'' הוא אמר וניסה לא לחייך. חייכתי ומשכתי אותו אליי מהמותניים. ''למי אתה קורא איטי?'' אמרתי ונישקתי אותו.