הטעות הכי יפה בעולם🏳️‍🌈❤️

2

״חיילת את מאשימה חיילת נוספת בפגיעה ברכוש צה״ל את בטוחה בהאשמות שלך?״ שאלתי , ״תבדקי במצלמות״ דנה התפרצה , ״דנה אין מצלמות בחדרים של צהל מה את חושבת שזה פה״ אמרתי ״אני שמתי מצלמות״ היא אמרה והודתה כאילו זה היה איזה אבן על הלב ״למה דנה?״ שאלתי ,

אני מתחילה להישבר גם לא בבכי אבל הלב שלי יוצא אליה , ״כי בבסיס הקודם לא האמינו לי ובשלב מסויים התקנתי מצלמות בשביל להוכיח״ היא אמרה ״חיילת תראי לי את המצלמות נראה מה עושים״ אמרתי ,

ולרגע פתאום זה הרגיש נכון לא יודעת מה ולא יודעת למה אבל שלטתי על עצמי אמרתי לעצמי בראש -סול את מפקדת למען השם ואסור לך להתעסק עם חיילת בטח לא כזאת שנמצאת תחתיך- אבל אז היא עשתה את זה היא הביטה בשפתיים שלי ואני בשלה והיא שמה את ידיה על העורף שלי וקירבה אותי אליה ונישקה אותי ,

ואיך שהתנתקנו דניאל נכנס , ״בקיצור חיילת תראי לי במה מדובר עכשיו״ , דנה מובילה אותי לחדר שלה מנתקת מצלמה נסתרת מהקיר , ומביאה לי דיסק אונקי , אני נכנסת למשרד של הרס״ר ורואה את הסרטון שוב ושוב של אגם מכה את דנה ודנה מנסה לברוח אבל לירון המתאבקת סומו של אגם מחזיקה את דנה בכוח ,

ואז אגם יורקת עליה , ומרביצה לה , אני נכנסת לחדר אוכל , וצועקת ״כל החיילים הבטלנים שלי קדימה למטווחים מה זה נראה לכם פה בית זונות״ הם רצים במהירות ,

ורק אגם ולירון הולכות באיטיות ״לא הבנתי מה היה לא ברור מה שאמרתי אגם את נשארת שבת לירון זו אזהרה ראשונה , אני נכנסת למטווחים ,

מעבירה הדרכה ואחר כך עוברת בין החיילים ומעירה לחלק מהם על איך שהם מחזיקים את הרובה ״היום אף אחד לא יורה קודם כל אתם תראו יציבה נכונה ונכונות לירות אך ורק במטרות , אף אחד לא יורה במשך כל השירות הצבאי שלו במשהו שלא המפקד.ת שלו אמר.ה אפילו לא באבן ולא בנחש , כלום , ברור?״

נשמעות קולות חלשים של ״כן המפקדת״ אבל זה לא מספיק ״שאלתי אם זה ברור חיילים?!״ צעקתי ״כן המפקדת״ החיילים צעקו ראיתי את אגם אומרת בטון חלש לא כמו כולם ומגלגלת עיניים ״אגם גילגלת עכשיו עיניים למפקדת שלך?״ צעקתי עליה , ״כן , יש בעיה?״ לא חשבתי שהיא חסרת טאקט ככה ,

״את הולכת לשכוח איך נראה הבית שלך מרוב השבתות שאת תישארי פה״ אני אומרת , מביטה בדנה מחייכת חיוך קטן ,

אני שולחת את החיילים לשעת ט״ש (טרום שינה) ועוברת בחדרים , שניה לפני שאני נכנסת לחדר של דנה , אני שומעת את אגם ולירון יורדות ויורדות על דנה ,

אני נכנסת לחדר ״חיילת ראיתי שאת לא מדוגמת צאי בבקשה החוצה״ אמרתי והסתכלתי לכיוון של דנה , דנה הצביעה לעבר עצמה ושאלה :״אני?״ במבט מתפלא ושמעתי את הצחקוק של אגם על העורף שלי , ״כן כן את חיילת , תביאי איתך מימיה , מדים , וכומתה״ אמרתי ,

היא לקחה במהירות את כל הדברים האלה ויצאה מהחדר , ״סליחה המפקדת אני...״ היא התחילה לגמגם , ״תרגעי חיילת סתם לא רציתי שתישארי עם המרושעות האלה , אבל תקפידי יותר על דיגום , חולצה בתוך המכנס״ אמרתי ,

היא הכניסה את החולצה שגם ככה הייתה בתוך המכנס ״צוחקת מה נלחצת״ אמרתי , אנחנו ממשיכות ללכת בבסיס ומגיעות לחדר שלי ״כנסי רגע אני צריכה לקחת משהו״ אמרתי ופתחתי את הדלת ודנה נכנסה אחרי ,

״אז כמה זמן זה קורה?״ אני שאלתי ״קורה מה״ דנה העמידה פנים שהיא לא יודעת , היא גרועה בזה ,

״כמה זמן אגם הזונה והחברה שלה עושות לך את זה?״ שאלתי ״כמה ימים״ היא אמרה , ״דנה״ אמרתי בקול רציני , ״בערך יומיים ממתי שהגעתי לכאן״ היא אמרה , ״תזכירי לי כמה זמן את פה?״ שאלתי כאילו אני לא זוכרת ,

״חודשיים״ היא אמרה בשקט ״לא שמעתי חיילת״ אמרתי ״חודשיים״ היא אמרה בקול חנוק , ויכולתי לדעת גם בלי להרגיש שיש לה גוש בגרון שרק מאיים לפרוץ ולצאת מתוכה אבל היא משקרת לעצמה שהיא תצליח להחזיק אותו ,

״אגב זה היה לא במקום מה שהיה במרפאה אני מבקשת שלא יקרה יותר״ אמרתי , ״כן בטח סליחה אני לא יודעת למה..״ היא אמרה ,

״את יודעת אני רציתי לנשק אותך עוד לפני שעשית את זה אבל אני החזקתי את עצמי כי אני מפקדת דנה זה לא יכול לקרות אנחנו בצה״ל״ אמרתי , מרגישה שאני חשופה פתאום כל כך ״את רצית לנ....״ היא התחילה , ״כן״ אמרתי , מפחדת להודות בפני עצמי ,

שהייתי ילדה כל פעם שפחדתי להשלים עם משהו אמא שלי אמרה לי ״סול תגידי אותו בקול ואז אחרי שתשמעי מה אמרת תוכלי להאמין בו״ , ״היום את תלכי לישון בחדר של ליה שלחנו אותה לכלא צבאי אל תדאגי בלי קשר אליך , ו...״ אבל אני לא סיימתי את המשפט ״אני לא רוצה שיחשבו שפניתי אליך״ היא אמרה ,

״למה?״ שאלתי , ״שאיימתי להגיד לך לפני זה הם כבר עשו לי דברים נוראים יותר ואני לא מסוגלת ל..״ אבל לא נתתי לה לסיים את המשפט הצמדתי אותה למיטה ונישקתי אותה ,