15

342 8 3
                                    

מנקודת המבט של דנה :
.

הביאו לנו מפקדים חדשים שניסו להסביר פחות או יותר את המצב אבל בשקרים ״המפקדים שלכם יצאו להשתלמות בשטח״ זה היה התירוץ שלהם ואני ידעתי את האמת , שסולי שלי הלכה להילחם בחזית ,

באותו יום שהיא יצאה התעוררתי , והייתה לי טבעת על האצבע , ״חיילת את לא מדוגמת את יודעת שאסור תכשיטים״ המפקד החדש שלי העיר לי ״זה ברשימת המותרים המפקד״ עניתי ,

הוא הביט בי ואז בטבעת ״מזל טוב״ הוא אמר , ״מה?״ שאלתי בבילבול , ״זה טבעת אירוסין את מאורסת לא?״ הוא שאל ״אהה אה כן״ אמרתי וסידרתי את הטבעת על האצבע שלי ,

עבר כבר חודש וסול לא התקשרה , וכל הזמן הדבר היחיד שעשיתי זה לשמוע חדשות , ירדן אמא של סול הזמינה אותי לארוחות משפחתיות , וכל הזמן אותה הדאגה ״היא בחיים לא סיננה את אמא שלי״ אמרה לי אחותה לינוי שאיתי באותו בסיס ,

״אתן יודעות שאין שם טלפונים בחזית?״ בן דוד של סול אמר , אבל אז דפיקות נישמעו בדלת , ולינוי פתחה ״אוי לא זה אושר המפקד שלי וסול לא כאן״ היא אמרה התחילה לבכות וזה כבר הכין אותנו לחדשות הנוראיות ,

הוא קרא לי ולירדן אמא של סול ולאלי אבא של סול לצד ואמר בטון שקט שלא אופייני לו : ״סול בבית חולים״ במהירות נסענו אני ,אושר ,אלי אבא של סול , וירדן אמא של סול לבית חולים , נכנסנו לבדוק מה איתה ,

״אתם בשביל המפקדת?״ אחד הרופאים שאל , ״כן״ ענינו פה אחד ״היא בחדר ניתוח״ , בזמן שהרופאים ניתחו אותה מה שהרגיש כמו נצח , אמא ואבא של סול התפללו , ואני ישבתי עם אושר ,

״אני לא אמור להגיד לך שאני יודע מזה , או להגיד לך את זה , אבל היא כל הזמן דיברה עליך בחזית , כמה שהיא מאושרת בזכותך , וכמה שאת פייטרית לא קטנה , ועל זה שכשהיא תחזור מהחזית היא מתכוונת להקים איתך משפחה״ הוא אמר ואז הוא הצביע על הטבעת : ״זה ממנה נכון?״ הוא שאל ,

״כן״ עניתי בקול חנוק , מתחילה להיזכר ברגעים לאחור , שהיא הצילה אותי מאגם ולירון , שהיא טיפלה בי , שהיא גרמה לי להרגיש שיש לי סיבה , שיש אדם שאכפת לו ממני , שהיא הצילה אותי מהאונס שרבתי איתה על שטויות באמת כל זה שטויות על זה שלא הייתי מוכנה להודות שאני ״כזאת ו- נמשכת לבנות״ ״טוב אפשר להיכנס אבל רק משפחה״ הרופא אמר ,

״אנחנו ההורים , זה אח שלה הקטן וזו האישה שלה״ אמא של ירדן מיד תיאמה למה כולנו יכולים להיכנס ״לא מופיע לי שום דבר בטופס הרפואי על אישה או חתונה ,

״בטח שלא מדינה של הומופובים איך יהיה רשום , תגיד לי אדוני הרופא אתה אחראי במי התחתן עם מי ? אתה הומופוב?״ ירדן התחילה לצעוק עליו והוא הכניס בסוף את כולנו ,

״תודה שהגנת עלי״ לחשתי , ״בטח מתוקה״ היא אמרה ונתנה לי חיבוק אימהי , אני מביטה בסול שוכבת במיטה מחוברת לצינורות ומכונות הנשמה , אפילו אושר בכה , בנתיים ההורים של סול הלכו לדבר עם הרופאים ואושר הלך למסדרון כי הוא כבר לא היה יכול מרוב דמעות ,

ורק אני נשארתי בחדר עם סול , ״בבקשה תתעוררי אישתי , עוד לא הספקנו להתחתן , ולא הספקתי להגיד לך כמה אני אוהבת אותך״ אמרתי , נישקתי את היד שלה , ויכולתי להישבע שהרגשתי תזוזה , היא קמה לאט לאט והרופא בא לבדוק אותה ,

אמא שלה החזיקה לה את היד בהתרגשות , ואז מוריה נכנסה לחדר , סול התעוררה , חיבקה את ההורים שלה ואז את אושר ואפילו את מוריה , ״מי את?״ היא הצביעה עלי ,

הרופא ביקש מכולנו לצאת מהחדר , ואחרי כמה דקות הוא יצא גם ״נראה שהיא איבדה חלק מהזיכרון״ הוא אמר , ״מוריה מותק כדי שתלכי״ ירדן אמרה למוריה , ומוריה עשתה את הדרך החוצה ,

״היי חיילת אל תדאגי יחזור לה הזיכרון ואתן תתחתנו״ אושר אמר לי בניסיון לעודד , אחרי זה הייתי מוכרחה לחזור לצבא מה שלא חל על מוריה שהעמידה פנים שהיא וסול מעולם לא נפרדו ,

״תנסי להיזכר״ אמרתי לה בכל פעם שביקרתי אותה בבית חולים , גם שהיא השתחררה , ואז היא חזרה לגדוד , ״טוב חיילים כמו שוודאי שמעתם התחילה מלחמה והמפקדת שלכם פה נלחמה בגבורה אז בואו נרים לה״ אושר צעק ,

ומלא חיילים הגיעו לברך אותה , וכבר כמעט הרמתי ידיים , ואז היא נכנסה לחדר שלי , ״עכשיו הבנתי מאיפה היית מוכרת לי את חיילת שלי״ היא אמרה , ״סול״ אמרתי ,

״זה המפקדת ,פרץ אין פה שמות פרטיים , בבקשה אני מבקשת שיהיה גבול בין חיילת למפקדת״ היא אמרה ואז ליה נכנסה לחדר , וסול קראה לה : ״קרני אליך התגעגעתי ימסוממת״, וליה חיבקה אותה ,

הטעות הכי יפה בעולם🏳️‍🌈❤️Where stories live. Discover now