הטעות הכי יפה בעולם🏳️‍🌈❤️

35

למחרת בבוקר הגיע היום של המסע של ה20 קילומטר לקראת המסע כומתה ״תגידי למפקדת שאני לא מרגישה טוב״ ביקשתי מליה ״את תקבלי עונש אם לא תבואי ל- ח״ שרון הזהירה , אני פשוט שונאת אותה , סול נכנסה לחדר ,

״פרץ למה את לא מדוגמת״ היא צעקה , ״אני לא מרגישה טוב המפקדת״ אמרתי תוך כדי השתעלות , ״פרץ זה לא הזמן למשחקים שלך צאי מהמיטה אני רוצה שתוך חמש קטנות תיהי מדוגמת ומוכנה למסע״ היא אמרה , תוך כמה דקות הייתי מוכנה למסע , חולה מתה , עם תה בטרמוס כמו סבתא זקנה ,

״המפקדת אני ממש לא מרגישה טוב״ אמרתי לסול , ״הייתי שולחת אותך לתאג״ד אבל נראה לי שאת כבר מקומבנת שם״ סול עקצה , ״סול אני לא ממציאה״ אמרתי לה באמצע המסע , ״זה המפקדת בשבילך״ היא אמרה בקרירות ,

באמצע המסע הגדוד של מוריה הצטרף , מוריה וסול הלכו מקדימה , הולכות כאילו זה סתם הליכה ברחוב , ולא כאילו זה מסע , שכל החיילים מאחוריהם מותשים , מסריחים עייפים ורעבים , בערב סול באה אלי לאוהל ״ליה אמרה שזה חשוב״ היא אמרה ונגעה במצח שלי ״דנה את רותחת , אפשר להכין לך חביתה על המצח״ סול אמרה ,

״אני מרגישה שאני עומדת להתעלף״ אמרתי בשקט ״שתית היום?״ סול שאלה , הנהנתי בראשי , ״אכלת?״ היא שאלה לא לא היה לי חשק״ אמרתי , ״דנה את מסכנת את עצמך , אני אדאג לך לאוכל , אבל את חייבת לקחת חלק בגיבוש של הערב , אני מביאה לך אוכל ואני רוצה שתאכלי בסדר?״ היא שאלה

״המפקדת זה ממש לא קשור לאוכל חם לי ונראה לי שיש לי חום״ אמרתי , ״את תבריאי , אף אחד לא מת מקצת חום״ היא אמרה ויצאה מהאוהל , אבל ברגע כל הדאגה שלה התחלפה באדישות ,
.
.

מנקודת המבט של סול:
.

״הכל טוב?״ מוריה שאלה , ״כן סתם יש לי חיילת עם חום שלא אכלה כל היום״ אמרתי , ״אף אחד לא מת מקצת חום , אבל כדי לה לאכול, מי החיילת?״ מוריה שאלה החלטתי לא לספר לה ; ״הנרקומנית״ אמרתי , ״אה קרני , איך מתקדמת הגמילה שלה?״ היא שאלה , ״מעולה היא נקיה כבר 28 יום״ אמרתי , ״בזכותך״ מוריה אמרה ,

אבל אני לא מרגישה שזה בזכותי , זה בזכות הכוח רצון שלה , ״בואי״ מוריה אמרה ומשכה אותי לאוהל שלה לשכב , אבל ששכבנו , חשבתי על דנה , ואני לא יודעת למה אני לא מצליחה להוציא אותה מהראש שלי , לא משנה כמה ניסיתי , ואני לא מצליחה להיות אדישה אליה , ואני יודעת שהיא לא משחקת אותה חולה , ואני יודעת שדנה לא אחת שבוכה סתם או מתבכיינת , והיום שראיתי כמה היא סובלת הוצאתי אותה בכוח מהמיטה וירדתי עליה , כוסעמק מה כל כך שונה בה ,

״הכל טוב נסיכה?״ מוריה שאלה , הנהנתי , ״זה נראה שהראש שלך לא כאן״ מוריה אמרה ״כן הוא במקום אחר אני חושבת כבר על סיום המסע , בא לי לחזור הביתה״ אמרתי ויצאתי מהאוהל של מוריה, בדיוק אז קיבלתי אס אמ אס מנופר -אני בבית של דנה את רוצה שאני אקח את הדברים שלך- היא רשמה ״לא״ סימסתי לה וסגרתי את הטלפון ,

הערב גיבוש עובר כמתוכנן , למחרת אנחנו ממשיכים במסלול , ודנה מאחור , אני יודעת של דנה חשוב כושר , הרבה יותר ממני , חשוב לה לשמור על גזרה רזה , והיא בן אדם שאוהב לטייל , והיא הובילה בכל המסעות שהיו עד עכשיו ,

עד שדנה פשוט התעלפה ונפלה לריצפה והתגלגלה במדרון , זרקתי את התיק והתגלשתי במדרון , באמצע המדרון החזקתי אותה והרמתי אותה עלי , ובסוף נחבטתי בסלעים ,

תוך כמה דקות הגיע אמבולנס שלקח אותי ואת דנה לבית חולים ״טוב את יצאת עם יד שבורה אבל החברה שלך פה נחבלה ממש , למה יש לה חום כל כך גבוהה?״ אסף הרופא שטיפל בנו שאל ,

והבטתי בדנה שהייתה מעולפת על המיטה ״אני המפקדת שלה וחשבתי שהיא סתם ממציאה בשביל לא לצאת למסע או בשביל להוציא גימלים״ אמרתי , מבינה את הטעות שלי , אני הרי יודעת שדנה לא משקרת אז למה לעזעזל לא הקשבתי לה ,

מוריה סימסה לי שהיא והחיילים המשיכו במסע והביאו מפקד אחר להחליף אותי , ״היא אכלה משהו ב24 שעות האחרונות?״ אסף שאל ,

״תפוחי אדמה ניסיתי להביא לה עוד אוכל אבל היא לא רצתה״ אמרתי נזכרת שהיא סירבה , ״טוב המשקל שלה נמוך מאוד , אני לא מבין איך גייסו אותה בדיוק , יש לך את הטלפון של המשפחה שלה או בן או בת זוג שאני אוכל להתקשר אליהם?״ אסף שאל

״לא אין לה משפחה ולא בת זוג״ אמרתי , -כוסעמק סול יש לה בת זוג וזו את ואת יודעת שאת אוהבת אותה ותקריבי את החיים שלך בשבילה- קול קטן אמר לי בראש ,

״היא חיילת בודדה? עלתה מחול והמשפחה שלה בחול או משהו?״ אסף שאל , ״לא ההורים שלה מתו גם אחותה , ואח שלה נעדר כבר מעל 15 שנה״ אמרתי , ״אז עם מי אני אוכל להיות בקשר לגבי המצב שלה?״ אסף שאל ״איתי אבל אין לך למה אני נשארת כאן עד שהיא תבריא״ אמרתי ״אוקי, אם תרצי אני אוכל להוציא לך גימלים ולדנה פטור״ אסף אמר ויצא מהחדר ,