הטעות הכי יפה בעולם🏳️‍🌈❤️

47

נקודת מבט סול:
.

שדנה חזרה ליה התנצלה בפניה , אני חזרתי לבסיס לחיילים שלי ודנה נשארה בבית , וליה הלכה למקום שעוזר למי שעבר אונס , שמתי את ליה שם , היא נישקה אותי בצוואר זה העביר בי צמרמורת ,

סעמק סול אם דנה תגלה ששיקרת לה שאת הולכת לבסיס את תהיי כל כך מתה , הגעתי לעיירה הקטנה שליד טבריה דפקתי על הדלת , ואמלי פתחה לי אותה , ״מה קורה סנדוויץ?״ אמלי שאלה ,

נכנסתי לבית ״רוצה משהו לשתות? אמא שלי לא בבית אם אותה את מחפשת״ היא אמרה , והביטה בי , זה פסיכי , אמלי יודעת שאין לי מה לעשות פה , חוץ מאשר לחפש אותה או את אמא שלה , ״הבסיס שלי פה קרוב סתם חשבתי לקפוץ להגיד שלום״ אמרתי (הבסיס שלי רחוק רצח)

היא הביטה בי שהתקדמתי לעבר דלת הכניסה ״רגע סול אל תלכי״ אמלי אמרה וחיבקה אותי , אלוהים מי היה מאמין שהילדה הזאת שעוד מעט בת 18 היא הילדה שלי , ״איך את ? איך דנה?״ היא שאלה , ״בסדר״ אני מנסה להיות אדישה איתה אני בכללי אדישה עם אנשים אבל אליה אני מנסה להיות עוד יותר ,

״לא מתעללים בכם בבסיס נכון? אפשר להביא משהו לך או לחיילים?״ היא שאלה , ״כלום למפונקים האלה יש ספייר מכל דבר כל האזרחים הביאו יותר מידי״ אמרתי ,

האזרחים אלופים באמת שהם נתנו ותרמו אבל עכשיו יש לנו יותר מידי מכל דבר ״אז סיגריה?״ היא הציעה לי והתיישבנו בחלק של הגינה האחורית ,

לא היה לנו הרבה על מה לדבר , אבל ברור שיש פיל בחדר שלא מדברים עליו , הלכתי לאוטו והתחלתי לבכות , שום דבר לא שבר אותי , לא המלחמה , לא מה שראיתי בעזה אגב זה היה זוועתי , לא חברים שמתו ולא ריב עם דנה ,

ולא כלום , אבל לדעת שיש לי בת שלא יודעת שהיא הבת שלי שבר אותי , זה מה שלא הייתי מוכנה לספר לדנה ואני כנראה גם לא יספר לה לעולם . שהגעתי לבסיס מוריה באה לקראתי ״סול בכית?״ היא לחשה , מוריה יודעת על אמלי ,

שהייתי חיילת המפקד שהיה לי אנס אותי ונכנסתי להריון , רציתי להפיל , אבל אמא שלי אמרה לי לא לעשות את זה , באותו זמן גם יסמין בת דודה שלי נכנסה להריון היא גדולה ממני בשנתיים אני הייתי אז בת 20 לא נשואה,

והיא הייתה אחרי שנת נישואים באותו הזמן התינוק שלה מת ולא שרד הסכמנו שהיא תיקח את שלי ואני יקח את שלה והיא תגדל את התינוקת שנולדה לי ביחד עם בעלה ולא תספר לו שזה לא התינוקת שלו ,

מאז כל פעם שיסמין באה עם המשפחה שלה התעלמתי לגמרי מאמלי רציתי שתשנא אותי , יש לה כל זכות בעולם לשנוא אותי , את זה דנה לא יודעת שיש לי ילדה מאונס ,

מוריה חיבקה אותי , בזמן של הלידה דוד שלנו שלי ושל יסמין עבד במשרד הפנים ושינה בשבילינו את הרשימות . שהילד שמת של יסמין שלי והילדה שחיה שלי של יסמין ובעלה ,

ואמלי לא יודעת על זה כלום עד היום , ושדנה רצתה ילדים זה הרג אותי כי לי כבר יש אחת שמעולם לא טיפלתי בה לא הנקתי אותה ולא דאגתי לה , הצעתי ליסמין שאני יעביר לה כסף על הטיפול בילדה היא לא הסכימה כי היא אמרה שממילא היה אמור להיות לה ילד שיטפלו בו .
.
.

נקודת מבט אמלי:
.

סול קפצה לבקר , זה מוזר וזה לא קורה אף פעם בייחוד שאני לבד בבית , קצת לפני שירדן נפטרה אמא של סול , עזרנו אני ויסמין אמא שלי לארגן את כל המסמכים של ירדן בניהם היו גם מסמכים שבהם רשום שאני הבת של סול ,

והסכם סודיות בין יסמין לסול שהם לא יגלו לי אף פעם , אבל אני מצאתי את המסמכים , סול כל הילדות שלי התעלמה ממני היא אהבה את אחי שקטן ממני בשנתיים יותר , היא תמיד באה לקראתו ואמרה לו ״גיל יא גבר״ ונתנה לו כסף אפשר היה לראות בעיניים שלה שהיא מעריצה אותו ושונאת אותי ,

אבל אם המסמך הזה נכון , מי האבא שלי? למה סול מסרה אותי? ואם היא מסרה אותי אז למה היא השאירה אותי כל כך קרוב אליה? הלכתי לחדר כושר , מאז שגיליתי שסול היא אמא שלי היא קופצת לי בראש באופן קבוע ,

אני זוכרת שהייתי בת 8 הייתי רוצה להישאר מאוחר עם כל הגדולים , עם החבורה של סול ונועה אמרה לי שאני יגדל אני יוכל להצטרף , שהייתי בת 17 היה אירוע ללילי האחות הגדולה של סול בת דודה של 2 האמהות שלי ,

אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל למי מהן אני אמורה לקרוא אמא ? באותה מידה שסול לא הייתה נוכחת בחיים שלי ככה גם יסמין , יסמין הייתה כל הזמן עסוקה בעובדים שלה ובעבודה שלה , אבל זכיתי באבא נסיך שעד שנולד הילד השלישי שלהם והקטן ביותר אני הייתי הנסיכה של אבא ,

אני זוכרת ששנאתי את סול נגעלתי ממנה ויותר מזה שנאתי לסביות , עד שנהייתי כזאת בעצמי , ופגעתי בעצמי כי שנאתי שאני כזאת , שהלכנו לים כל המשפחה המורחבת התכופפתי והשורט שלבשתי בים עלה טיפה וסול ראתה את החתכים שיש לי בירך והתחילה לשאול אותי ,

התחמקתי ממנה , אני שונאת את סול כל כך אני אפילו לא יודעת להסביר לעצמי למה , אבל דנה נחמדה , שהייתי ילדה הייתי מקנאה ביחס של סול לאח שלי גיל , אבל היום אני לא מקנאה , אני רק מבינה שאין כזה דבר באמת משפחה.