הטעות הכי יפה בעולם🏳️‍🌈❤️

40

נקודת מבט סול:

כבר סיימתי את התפקיד שלי בצבא כבר התחתנתי עם דנה החיילת שהייתה תחת פיקודי וגרמה לי להתאהב בה ,

כבר נפטרתי ממוריה האקסית המשוגעת (שאגב ניסתה להרוס לי ולדנה את החתונה) כמו בכל חג רגיל אני ודנה היינו ביגור המושב שגרתי בו מאז ומעולם ,

עשו בו הרחבה בזמן האחרון ואנחנו גרים בחלק החדש של המושב שנקרא ״יגור החדשה״ ישבנו כולנו לארוחת חג אחרי זה עשיתי ישיבה עם חברי הילדות שלי תבור ויוני ,

שהם הסתלקו חזרנו לבית , אני הייתי חצי עייפה ורק דנה מלאה באנרגיות כמו תמיד , איך שזרקתי את הפאוץ של הטבק הסיגריות הפילטרים והירוק על הספה ובאתי ללכת לחדר דנה הצמידה אותי לקיר ונישקה אותי ,

הפשטתי את החולצה שלה היא קפצה עלי והחזקתי אותה מהתחת , היא הגניבה נשיקות וצווארי , ״ספה?״ שאלתי ״מיטה?״ היא אמרה באותו הזמן , נחשו מי ניצחה , כאילו יש פה בכלל תחרות ,

הייתי נותנת ונתתי הכל בשביל דנה ״סבבה מיטה״ הרמתי אותה והפלתי אותה על המיטה , היא עלתה מעלי והורידה לי את המכנס והבוקסר ואני הורדתי ממנה את החזיה והחולצה ...
.
.

מנקודת המבט של דנה:
.

קמתי בבוקר שהרגשתי בין רגליי הרגשה נעימה ומדגדגת הרמתי את השמיכה וזאת סול שירדה לי ״מאמי״ אמרתי מנסה לא לגנוח , ״מאמי בוקר עכשיו״

אמרתי שוב ״אני יודעת אבל הבטחתי לעצמי שאני ינצל כל רגע איתך״ סול העלתה את פרצופה למעלה משכתי אותה ונישקתי אותה ״בואי אנחנו מאחרות״ אמרתי לה ונישקתי אותה.

״נתקלח ואז״ היא אמרה ,  יצאנו מהמקלחת סול כהרגלה התארגנה מהר ולי לקח יותר זמן בגלל האיפור , שהגענו לבית ילדות של סול (באיחור רציני) אחרי האוכל עלינו למעלה ,

הדבר הראשון שראיתי זה את נועה מנצור בת דודה של סול אחות של נופר , יושבת מבוהלת בוהה בריצפה ״אה נועה הכל טוב?״ סול אמרה וטפחה על הכתף של נועה ״לא שמעת חדשות?״ נועה אמרה ,

״לא?״ סול ענתה לה ״יש טילים עכשיו באשקלון ואמלי שם״ סול הביטה במבט הזה שלה שהיא מנסה להישאר אדישה אבל היא לא ״בסדר קצת טילים אמלי לא תמות״ היא ענתה ״סול בואי רגע לצד״ סול חזרה עם מבט מבועת .

״אני הולכת להוציא אותה משם עכשיו״ היא צעקה על נועה ״את לא יכולה סול, סול את לא יכולה תצתרכי לספר לדנה״ נועה לחשה , אבל שמעתי ״סתמי נועה או שדנה תשמע״ סול ענתה לה ,

ישבנו כולם קצת אחרי שהם סיימו את השיחה , והתחלתי להתעצבן על סול , מה היא מסתירה ממני? ואת מי היא רצתה להביא? אבל גם שתבור , יוני , נופר ונועה ישבו הרגל של סול רעדה , היא כססה את ציפורניה בעצבנות ,

שהלכנו היא כל חמש דקות בדקה את הטלפון שלה הבטתי בה והיא החזירה לי מבט קר ועצבני , פתאום הופיע רכב , ביגור בדרך כלל כולם שיכורים בשמחת תורה ,

הם שותים אלכוהול ואוכלים אוכל תימני כמיטב המסורת והכבישים חסומים לרכבים אבל הפעם זה היה רכב צבאי , חייל יצא מהרכב והתחיל לקרוא שמות , ״סול מנצור , עידו ברזני , לינוי מנצור , תומר עובד , יוסף קרני״ אתם נדרשים להגיע למילואים ולהיות עם החיילים שלכם , תקבלו עידכון ברכב תארזו״ החייל אמר ,

ניגשתי אליו ״סליחה מה זה אומר?״ שאלתי אותו ״לא יכול לדבר על זה זה לדרגות מפקדים ומעלה״ הוא אמר , ״אתה יכול להסביר לי למה קראת למשפחה שלי?״ שאלתי אותו , הוא שתק אפילו לא הביט בי ,

ירדתי ללמטה אחרי סול , נכנסתי לחדר שלה ״סול מה זאת אומרת? , למה קראו לך?״ שאלתי אותה ״לא יודעת אני יקבל עידכון שם״ היא אמרה באדישות ,

היא משקרת יכולתי לראות שהיא משקרת ״סול תעני לי...״ התחלתי אבל היא קטעה אותי ״את יכולה להביא לי כמה דברים מהבית שלנו?״ היא שאלה , ״סול מנצור, תעני לי ואל תתחמקי ממני...״ צעקתי .

ואז אלי אבא של סול נכנס לחדר ״הכל טוב דנה מה קרה?״ הוא שאל ״הגיעה חייל וקרא לה , ולתומר , וללינוי , וליוסף , ולעידו ללכת לבסיס , והוא לא הסביר למה״ אמרתי לו ,

הוא חיבק אותי שיחרר ואמר : ״בדרך כלל שלא מודיעים מראש זה כי מתחילה מלחמה תעזרי לה תביאי דברים שהיא צריכה מהבית שלכם״ הוא אמר ,

יצאתי בעצבים והוא אחרי ״דנה תיכנסי לחדשות אני יודע שאת לא שומרת חג אבל אני רוצה להתעדכן״ הוא אמר , נכנסתי ל״חמל״ ירי רקטות על אשקלון , אשדוד , סעד , ניר עם , עלומים בארי , כפר עזה , חדירת מחבלים לרעים ו...״ הפסקתי לקרוא ,

לא יכולתי או רציתי להמשיך , הוא הביט בי במבט של חכם מבוגר , והלכתי להביא לסול דברים מהבית אבל שחזרתי היא לא הייתה היא רשמה לי הודעה קצרה בוואצפ ״מצטערת לחצו עלינו שצריך כבר לנסוע״ וזהו ,

לא שלום , לא חיבוק ולא נשיקה אחרונה , לא סקס פרידה , ולא ״אני שמחה שהספקנו לפחות חתונה״ פשוט ככה היא הלכה .