הטעות הכי יפה בעולם🏳️‍🌈❤️

53

נקודת מבט אמלי:
.

ישבנו בבית מטונף לא בנוי חחחח איזו עבודה ערבית לא קיבלנו אוכל ולא מים ולא היה חשמל , פחדתי בעיקר בלילה , היה חושך מצריים , הכרתי שם ילד בן 14 בשם יעקוב ״אני מירושלים״ הוא אמר , ״אל תדאג אני בטוחה שיבואו לחלץ אותנו״ אמרתי ,

יודעת שהסיכויים אפסיים וכנראה נמות בקרוב , ״גם אם יחלצו אותי אין לי מה להישאר בחיים״ יעקוב אמר ״מה למה?״ שאלתי אותו , ״ההורים שלי מתו , אחים שלי מתו , סבתא שלי נרצחה לי מול העיניים״ אין לי סיבה להישאר״ , הוא אמר , ואיך אפשר לכעוס על ילד כל כך קטן שאומר את זה ,

כי זה לא רק לעכשיו , זה חיים שלמים בלי משפחה , זה להתחתן שההורים שלך לא איתך , לקנות בית , לעשות תואר , להתגייס לצבא , להביא ילדים שאין להם סבא וסבתא , ואין אמא להתייעץ איתה או אבא שידאג שתרגיש מוגן , ״אנחנו נצא מכאן ו...״ אבל לא הספקתי לסיים את המשפט ,

אחד הערבים פוצץ אותי ותקע לי סכין בבטן , ״אינעל אבוק יא איבן כאלב״ אמרתי לו , הוא התעצבן הוא גרר אותי מהרגליים שאני מנסה להיאחז בכל דבר וכל הגוף שלי נשרט על הריצפה וכמויות לא נורמליות של דם יוצאות בכל מקום ,

כמה דם אלוהים כמה דם ״איפתח פאנקה״ הוא צועק לי פקודה לפתוח את הפה , אני פותחת את הפה והוא מחדיר לתוך הפה שלי אקדח ״עוד מילה ואני יורה״ הוא איים בערבית ובעט בי בבטן , התקפלתי מכאבים , ונותרתי ככה על הריצפה ,

עברו 14 שעות , 14 שעות מזעזעות , נשים נאנסו , המזל שלנו בתור ילדים זה שהיינו כביכול שווים בעיניהם יותר , וגברים נרצחו , כמויות מטורפות של דם ורעש יריות מטורף מכל כיוון , ילדות קטנות נאנסו , והדם הדם לא הפסיק לנזול בכל מקום ,

יעקוב אמר שהוא צמא וחייב לשתות ואם לא הוא יתעלף המחבל דחף לו לתוך הפה כוס של דם , הראיה שלי התחילה להטשטש ולא מעייפות גם אבל לא הצלחתי לישון ,

ושניה לפני שהגוף שלי קרס ראיתי את סול , אחלה דימיון אמלי , אבל זה לא יעזור , אבל אם זה אמיתי ״תחלצי קודם אותו״ אמרתי ובכוחותי האחרונים הצבעתי על יעקוב .
.
.

נקודת מבט סול:
.

הבת שלי שהתכחשתי אליה עברה שם משהו בעזה , אני לא יכולה לדעת , אני בספק שאי פעם אשאל אותה , היא כבר הייתה בידי שכולה דיממה , החזה השטוח שלה והשיער הקצר שלה גרם לזה שלא יבחינו שהיא בת ,

שניה לפני שאיבדתי אותה היא אמרה ״תחלצי אותו קודם״ והצביעה על ילד זר , הייתי לוקחת אותו אם יכולתי , אבל הייתה לי בדיוק שניה , היא לא תדע , מה היה לה כל כך חשוב בילד הזה? אני כנראה כבר לא ידע , ״תישאר לה צלקת בינונית בבטן, זה גם יסכן אותה מלהיכנס להריון,

וכרגע אין לנו את הסוג דם שלה , יש לה סוג דם מאוד מיוחד , ואני חוששת שאין לנו כזה יותר , צריך למצוא אדם בעל דם או מינוס״ האחות אמרה הפשלתי את המדים המוכתמים בדם שלי , ״אני חושבת שזה טוב״ האחות בדקה את סוג הדם שלי , ״כן או מינוס״ היא אמרה ושאבה ממני ליטר דם ,

לא יכולתי לדעת שלא דאגתי לה כל הזמן הזה , שאם לא הייתי בצבא יסמין לא הייתה יכולה להוציא אותה אלא רק להתפלל שיוציאו אותה , ובפעם הראשונה שאני מתפרקת מתחילת המלחמה , דנה חיבקה אותי ״היא בסדר סול , היא בחיים״ היא אמרה ,

אף פעם לא האמנתי במשפט הזה זה הרגיש לי פטאתי להגיד על ילד שהוא חי והנפש מתה , אבל אני לא יכולה לנחש מה היא עברה ״אני חושבת שנפגעת היא לעולם לא תיהיה בסדר״ אמרתי לדנה , ויצאתי לעשן סיגריה , יסמין ובעלה הודו לי גם יוסף ה״סבא״ של אמלי ,

נאבקתי בנשימה שלי , מהרגע ידעתי מה אני חייבת לעשות , שוב ושוב , נכנסתי לעזה לחלץ ילדים , ושוב ושוב נפצעתי נורתי ונתפרתי , חילצתי כבר 72 ילדים עד כה , והיא נראת ישנה בשלווה על מיטת בית החולים , סביבה מלא אנשים ,

אני לא מכירה גם מעולם לא הייתי מעורבת , ילדה אחת הסתכלה עלי במבט שופט , לא אמרתי כלום ״את סול״ היא אמרה לא שאלה אבל אמרה ״את אמא של אמלי״ היא חזרה על עצמה שוב ״לא אני בת דודה של אמא שלה״ אמרתי הילדה הביטה בי היא לא מאמינה לי ,

״אני שיר החברה הכי טובה של אמלי״ היא הציגה את עצמה היא ישבה ליד המיטה של אמלי ואני עמדתי ״את יודעת היא נורא רצתה לדעת הכל , היא ניסתה להכיר אותך ולהבין למה את לא רוצה אותה״ הילדה אמרה ״אין לי שמץ על מה את מדברת״ אמרתי והדלקתי סיגריה ״נראלי שאסור לעשן כאן״ היא העירה ,

ילדה קרציה , ״אני בטוחה שהם יתנו למישהי שהרגע חזרה מעזה לעשן״ אמרתי , הבטתי בה והילדה הסתלקה , הזויה , פתאום הרגשתי יד חלשה שאוחזת בי ,

״מה זה האור הלבן הזה? בגהנום אמור להיות ככה לבן? ומה את עושה פה?״ היא שאלה ואיבדה הכרה שוב , גיהנום? נראלי שאלוהים יסלח לה , היא גם ככה עברה גהנום עלי האדמות , לא נראלי שהוא יתן לה אחד נוסף ,

חיברו אותה לזונדה ״היא במשקל מתחת ל40 היא חייבת״ הרופאה הסבירה לי , רציתי שתתעורר , אני יוכל לחזור להתעלם ממנה אם אדע שהיא בחיים , אבל אני לא יוכל לסלוח לעצמי אם היא מתה ואני אדע שלא עשיתי מספיק בשבילה ודנה כמו תמיד יודעת איך ומתי להגיד

״שהילד שלנו יוולד , תבטיחי לעצמך שהיא תבוא פעם בחודש לפחות לארוחת שבת איתנו ותיהיה מעורבת עם הילד שיהיה לנו״ היא אמרה , ולא יודעת למה אולי מרגע של חולשה הבטחתי , היא פתחה עיניים , והביטה רק לתקרה לא הוציאה מילה ,

הסתכלה על התקרה בעיניים פתוחות ודומעות , ניסיתי לחבק אותה , היא נשארה קפואה במקום שלה ולא זזה אפילו סנטימטר אחרי שכל הרופאים והאחים נכנסו הגיע רופא ״כרגע היא תישאר מחוברת לזונדה , ונגדיל לה את המרשם לכדורים נגד חרדה״ הוא אמר

והפנה את גבו ״חכה רגע מה להגדיל את המרשם?״ שאלתי ״יש לה מרשם נגד חרדה אנחנו נגדיל את הכמות״ הוא אמר ״לא , בלי כדור אחד אפילו לא אדוויל , תמצאו דרך להוציא אותה מזה בלי כדורים״ אמרתי ״סליחה מי פה אמא של הילדה?״ הרופא שאל ,

לא אני ולא יסמין ענינו , יער הבעל של יסמין יצא , ויסמין אחריו ״אני האמא האמיתית והם ההורים המאמצים״ אמרתי ״אז סלחי לי גברתי אני מתנהל רק מול מי שרשום אחראי על הילדה״ הוא אמר והלך , כוסעמק עם הבירוקרטיה .