בצוהרי יום שישי אחד, לקראת השבת המתקרבת, פקדו יהודים רבים את המרכול השכונתי. תור ארוך ומפותל שרך לו עד פתח החנות.
בשולי הצרכנייה עמדה ילדה אחת קטנה, שלא רצתה עוד לחכות. קראו לה שיינה מנדל.
שיינה החלה להכות בנעלי הזמש הכחולות, כאילו איבדה כל סבלנות.
"רק רגע", אביה קרא, "רק רגע, שיינה'לה חמודה, אבא כבר בא".
האב חש בזקנו הרחב והניח בידה שקיק חלב, שתשתה לרוויה.
"איך שהיא מזכירה לי את האחיינית שלי", חייך לו בעל המכולת נלהב, "חמודונת קטנה!"...
"תרשום בבקשה", אמר האב, והניח על הדלפק את סל מוצריו.
לפתע, הצר בעל המכולת את עיניו. "במחילה ממך, כבוד הרב, רב מוישה מנדל", הוא התקרב אז לפניו והחל ללחוש.
"החשבון הצטבר כבר מעל ומעבר", מסר הוא לו מבעד לפאותיו המסתלסלות. "צר לי, באמת, אבל הרב צריך לשלם".
"נשלם, זלמן, נשלם", הניד הרב את עפעפיו, והחל לגרד פאותיו במבוכה. "נשלם, נשלם בעזרת השם"...
שיינה'לה הקטנה והצמאה החלה למשוך בציציות הפשתן הארוכות שהשתלשלו מהחולצה. "אבא, אבא, תפתח לי החלב"...
"יהיה בסדר", התעקש האב, ונטל בחזרה את שקיק החלב. "יהיה בסדר, זלמן", אמר, בעוד הוא נאבק לקטום את פינותיו.
"הרב הבטיח עוד בחודש תשרי שהחוב יוסדר עד כסלו", אחז בעל החנות במרכולותיו, כאילו סירב לשחרר אותן. "רבי מוישה, אוטוטו השנה כבר נגמרת, נכנסים לחודש אלול".
"בעזרת השם, בעזרת השם נשלם", הרב ענה, וסידר את מגבעתו השחורה. "אין סיבה לדאגה".
"ומתי? ומתי הרב ישלם?", דחק המוכר, ולא הרפה.
"בלי נדר, בלי נדר, עד ראש חודש הכסף יהיה אצלו ביד", ענה הרב, במין נימה מסויגת של הבטחה.
"בוודאי שבלי נדר", מלמל לו בעל המכולת ונאנח לתוך הדלפק, "למה עם נדר כשאפשר בלי?"...
"נו, שווין, בסדר, בסדר. רשמנו", המוכר התרצה. "כל טוב שיהיה, רב מוישה, כל טוב לך... ולשיינה'לה החמודה!", הוא אמר, וטפח קלות על שיערה.
"אבא, אבא", משכה שיינה הקטנה בחליפתו הדהויה, "למה זלמן המוכר רצה ממך כסף?", תהתה הילדה בפרץ הסקרנות שלה, "למה?"...
"מה עשיתן היום בגן רותי?", מיהר האב לנתב את השיחה המביכה, "למדתן תורה? ציירתן? נהנתן? היה כיף?"...
כמה שעות חלפו. ובזמן ששיינה'לה הקטנה הונחה בבית סבתה, שב הרב אל החנות, ליטול מצרך ששכח.
"שלום רב זלמן", אמר אביה של שיינה בחטף, "שכחתי פה רק תפוח ירוק אחד, ליד הדלפק, בסדר?"...
"רב מוישה, חכה, לאן אתה ממהר? מה החיפזון? בוא, תיקח לך כמה דברים, לאישה, לילדים, תרשום".
"רבי זלמן, אין לי עדיין את הכסף. אמרתי, אשלם לך בקרוב, בעזרת השם, כשהכל יסתדר".
"מצחיק אחד", ענה המוכר, והחל לו מגחך.
"מה קרה? למה אתה נלהב ונמרץ כל כך? הבת מתחתנת? האישה נקלטה?"...
"בשעה טובה הרב שילם סוף סוף את החוב".
"איזה רב?", תהה. "הרב, הרב", ענה לו זלמן, כשהוא מפנה זרועותיו הפתוחות לכיוונו.
"אני שילמתי?", הוסיף הרב לתהות. "לא אתה, מצחיק אחד. שיינה'לה החמודה שלך הייתה כאן אחר הצוהריים".
"שיינה'לה הייתה כאן.. עם אמא שלה? עם הסבתא?"...
"לבד הייתה".
"לבד? מה שיינה עשתה פה לבדה?"...
"באה לשלם את החוב של כבודו.. חמודה הקטנה".
"מה? אני לא מבין. תן לי רגע לעשות טלפון, בסדר?", אמר האב - ויצא את פתח המכולת, כמי שהיה מבולבל.
.......................
"שרה-לאה?"
"כן, רבי מוישה"
"אני פה במכולת אצל זלמן.. הוא אומר ששיינה'לה שלנו הייתה פה בצוהריים. את יודעת משהו?"
"איפה הייתה? במכולת?"
"הייתה ושילמה את החוב.. מה, לקחת הלוואה מהבנק? מהמשפחה?"
"הלוואה? אתה הרי יודע שהבנקים מסרבים לנו בתוקף"
"מהמשפחה לקחת? אבריימ'לה הסכים בסוף?"
"רבי מוישה, לא לקחתי שום הלוואה.. רגע, רגע, אני לא מבינה. שיינה'לה שלנו הייתה במכולת לבדה? היא לקחה לה משהו ורשמה?"
"זלמן אומר שהייתה כאן אצלו בחנות ושילמה את החוב"
"החוב? מה? מה זאת אומרת שילמה? ילדה בת חמש שילמה חוב למכולת?"
"כך הוא טוען"
"אז ודאי התבלבלה עליו דעתו, כי אחרת אין להסביר כיצד ילדה קטנה שבקושי יודעת קרוא וכתוב הלכה ושילמה חוב למכולת"
"שיינה שם? היא לידך עכשיו?"
"שיינה אצל סבתא אסתר, אופה חלות לשאבעס"
"את חושבת שסבתא אסתר נתנה לה את הכסף? איך היא בכלל ידעה מה גובה החוב? אנחנו תמיד נזהרים שלא לדבר ליד הילדים"
"מה פתאום נתנה לה? אתה הרי מכיר את אמא שלי ויודע כמה היא קנאית לממון שלה. היא לא בדיוק הנדיבה שבהורים כשזה נוגע לענייני כספים"
"אולי שיינה'לה חיטטה בארונות של סבתא אסתר ומצאה שם כסף?"
"היא בטוח לא הרוויחה אותו בעצמה"
"תפגשי אותי אצל אסתר?"
"תכף ומיד"
YOU ARE READING
דם (סיפורים מפחידים)
Horrorאוסף של סיפורים מפחידים קצרים בסגנון פלאש פיקשן (סיפורת בזק). האוסף מורכב מקטעים מקוריים שכתבתי בשנים האחרונות. רוב הסיפורים שתקראו כאן הם סיפורי אימה ומוזרויות, אבל יש ביניהם גם כאלה שהם יותר בגדר מתח או פנטזיה.
