טיפ סטוק

4 0 1
                                    

"אדל, לפני שאת מסיימת, גשי לבחור בשולחן שש", הורה לי אסי האחמ"ש בעודי חולצת את בגדי העבודה, בסיומה של עוד משמרת שחוקה.

"כבר אחרי עשר, מה בחור בשולחן שש? אנחנו צריכים לסגור", התעקשתי בקול טענה, ואסי, כהרגלו, מיד דאג להחדיר בי רגשות אשמה: "אדל, הבנאדם כבר יושב, עייף, אחרי יום עבודה, רוצה לנוח, לאכול. יש לך פרצוף להגיד לו עכשיו לקום וללכת?"...

"נו באמת, למה מירי קיבלה אותו בכלל?", הטחתי את פנקס ההזמנות ברטינה, "ממתי אנחנו מקבלים לקוחות אחרי הסגירה? מה, אני לא עייפה אחרי יום עבודה?"...

"גשי אליו עכשיו וקחי ממנו הזמנה!", נעץ בי אסי את עיניו הסמכותיות, שלא הותירו לי ברירה. "מירי, לא לקבל עוד לקוחות!", הוא קרא אז בקולי קולות...

"שלום אדוני, מה תרצה להזמין?", שאלתי בנימת רשמיות מאולצת, שמרגע לרגע רק הלכה וננטשה.

"אותך", הוא הסיט את מבטו למחשופי וחייך חיוך טורדני.

"אממ.. אממ"... הוא זמזם וגיחך לו בהנאה כשהניח את אצבעו על שפתו בהרהור ממושך: "לקבל סטייק אשמח!"...

"איך אתה רוצה אותו?", נקשתי לי על פנקסי ונאנחתי בחוסר סבלנותי. "חי ובועט!", הוא ענה, וליקק את שפתותיו, תוך שנעץ בי את עיניו.

"אוקיי, אז אחד.. סטייק.. נא.. נא, נכון? אה.. אוקיי.. משהו לשתות?", הצעתי בעודי מסיגה את נעליי אחורנית בצעדים חורקים, נרתעים.

"דם", הוא דרש לו בפליאה, כשעל פניו הבעה פתאומית ומלחיצה.

"מ.. מה?", נפלטה מפי תגובה משתהה. "מה אמרת? לא נראה לי ששמעתי אותך", העמדתי לי פני לקוית שמיעה.

"תפוז דם, סחוט", הוא אמר, ומרח את חיוכו המוזר על פרצופו הקמוט. "ותודה רבה על השירות!"...

"אין.. אין בעד מה", מלמלתי לו בנימה נחפזה, והתרחקתי במהרה.

לא חלפה אפילו שנייה, וכבר מצאתי את עצמי בחדר האחורי, מכפתרת את חולצתי עד מפלס גרוני. "מאיפה בא לי עכשיו האיש ההזוי הזה?", הסתכלתי לתקרה, ממלמלת לי על סף בכייה...

"בתיאבון, הנה הסטייק שלך", אמרתי בקול חנוק, עודני מגישה לו את ליטרת הבשר המפרישה.

"מדמם, כמו שאני אוהב", הוא לחש לאוזני בהשחלה.

"אח"... תחב הוא מיד את נחיריו לתוך נתח הבקר המיוזע בתנועת הסנפה פראית ודוחה, "אח, איזה ריח.. ניחוחות של.. גיהנום", מלמל הוא וגלגל עיניו בעונג רב. "כלומר.. גן עדן. ניחוח גן עדן".

"ווירדו", מלמלתי לי כשעל פניי חיוך של מבוכה, בעוד אני נמלטת מרחשי הלעיסה והגניחה...

"טוב, כאילו, הבחור בשולחן שש פשוט קריפי ברמות הזויות, כן?", בישרתי לעובדי המטבח העמלים בנימת הגחכה מתונה, "רק שתהיו בעניינים".

דם (סיפורים מפחידים)Where stories live. Discover now