דם (סיפורים מפחידים)

התחפושת

לקראת חג פורים, התבקשה נכדתו האהובה של סבא יוס'קה להגיע לבית הספר בתחפושת שעברה במשפחה מדור לדור. הוא הבטיח שימצא לה אחת, ולא מוכן היה לאכזב אותה. 

אז, נזכר סבא יוס'קה בחבילה שניתנה לאשתו המנוחה לפני שנים אחדות. היא נשלחה מחוץ לארץ על ידי דוד רחוק. 

סבא יוס'קה החליט לנבור בעליית הגג. בכל מאודו קיווה הוא למצוא אותה שם. 

"אלגה אמרה משהו על תחפושת", מלמל סבא יוס'קה בקולו המוחלש - כשידו החלה לפשפש במערום הבגדים, שהפך בית לחרקים תועים. 

"קישטע! משיגנע!", אמר, וסילק את הפולשים הקטנים מיד. 

"אני זוכר שהראתה לי מין בוקסה שחורה עם כיתוב לבן", החל לו יוס'קה לחפש בעיניו המתאמצות לראות. "לכל הרוחות, איפה הדרעק הזה יכול להיות?"... 

"הנה!", קרא סבא יוס'קה, ומבטו נמלא רגש מתפרץ. 

"ידעתי שתהיה כאן", אמר בעוד אצבעותיו החלו לפרוש ברעד את אריג הבד המקופל. 

כשיצא סבא יוס'קה אל האור, החלה להתגלות בפניו אדרת קוסמים בצבע סגול עמוק. שרביט ארוך ומנצנץ היה חבוי באחד מכיסיה הסודיים. 

דחף עז ומסתורי הוביל את סבא יוס'קה לחשוב שהאדרת הסגולה תהלום אותו עד מאוד. 

הוא החל להתעטף לו בגלימת הארגמן הרחבה, שברגע אחד כמו נסכה בו כוחות מחודשים. 

"אברה קדברה!", לחש סבא יוס'קה, והניף את שרביטו המכושף אל השמש העולה. 

לפתע, משהו מוזר קרה. 

שיערו המאפיר החל פתאום להבריק ולהשחיר. קמטיו נעלמו בן רגע, ועורו הקשיש התחלף בעורו של אדם צעיר. 

סבא יוס'קה הבין שלא הייתה זו תחפושת לחג הפורים - אלא אדרת קסמים. 

כשהביט לו אז בראי, נפעם יוס'קה מן היופי שכבר אבד לפני שנים. שנותיו הצעירות והטובות חזרו אליו - כמו בחלומותיו הטובים. 

יוס'קה מצא את מעיין הנעורים.