"הדוד אדמונד, מה אתה עושה?", שאלה סופי את גבו, אשר היה מופנה אליה בכיפוף.
הרהיטים הישנים הוסטו ממקומם, והיו מפוזרים בכל פינה בחדר.
"חמץ", מלמל הדוד אדמונד בלהט, עת הישיר בה את עיניו הבולטות והרועדות: "הבית מחולל, הוא מחולל, לא סילקנו את כל החמץ".
"אבל הברשתי וצחצחתי כל פינה, הדוד אדמונד", אמרה סופי להגנתה, מושיטה ידיה בתמיהה, "אפילו את פתח הארובה".
"מהר, עזרי לי להדליק את הנרות", הדוד אדמונד ציווה, ונטל את שעוות הדבורים היצוקה מן אחת המגירות.
סופי מיהרה ליטול את קופסת הגפרורים – והחלה להפיח חיים בנרות הכבויים.
עד מהרה, החלה השעווה החמה לזלוג מבין אצבעותיו, וטיפות אדומות היו נוקשות על רצפת העץ הסדוקה. "את הנוצה בבקשה", הדוד אדמונד הורה.
"מישהו מידפק על הדלת", הסיטה סופי את מבטה, אוספת את שיערה הסתור לקראתו של הזר המיועד.
על מפתן ביתם המתינו שתי כיכרות לחם, ולצדן פתקה, שקראה את האמור בכתב יד: "ברצוני להודות לאדוני, על שהקדיש מזמנו לסייע בתיקון משכננו הצנוע. קבל נא מאיתנו מנחת מזון זו כהוקרה על תרומת הכפיים האדיבה. על החתום: ידידך, הכומר אלפונסו".
"אסור שהדוד אדמונד יבחין בזה", חשבה סופי, ואספה את החמץ מיד אל חיק חולצתה.
"על ידי מי נדרשנו בשעה כה מאוחרת?", שאל הדוד אדמונד, עת סידר לו את מכנסיו המאובקות והמרושלות, מתרומם לאטו מן המרצפות.
"היו אלו ודאי פרחחים", אמרה סופי עודנה מסליקה את הלחמים הטריים אל צידה השני של החולצה – הרחק מעיניו הבוחנות.
"ידעתי שהיה עלינו לקבוע גדר סביב הבית", מלמל הדוד אדמונד ונאנח. "הייתי צריך להישמע בעצתו של אלפונסו".
"שוב נוקשים", נדרכה סופי במקומה, והחלה ליסוג אחורנית.
"הניחי לי לטפל בפרחחים הקטנים", אמר הדוד אדמונד – אך מיד נתקל לו בסופי קשוחה ועקשנית.
"אין צורך, אין צורך", אמרה הילדה חיוורת ונחפזת. "עליך לשכב במנוחה, הדוד אדמונד. שקדת בעמל רב".
אדמונד הזקן אכן נראה עייף ומותש. הוא הנהן ראשו בהסכמה, ונד לו אט למיטתו הסמוכה.
"מי שם?", שאלה סופי – אך השקט נותר כשהיה.
יד נזהרת נשלחה אל הדלת, והחלה לפעור לאט.
והנה – שוב אותו הלחם, שוב אותה הפתקה.
"מה אעשה?", חשבה סופי לעצמה.
היא נטלה מיד את הלחמים המרובים והחביאה בין ערוגות הפרחים.
"אֵלִי, עשה שלא יבחין", התפללה סופי ליושב במרומים.
פתאום, הביטה הילדה ללפנים.
יד שקופה הייתה נוקשת על הדלת. ומבעד – זוג לחמים מרחפים.
היה זה הרגע בו הבינה סופי כי הכומר – אינו בין החיים. אלפונסו הוא רוח רפאים.
YOU ARE READING
דם (סיפורים מפחידים)
Horrorאוסף של סיפורים מפחידים קצרים בסגנון פלאש פיקשן (סיפורת בזק). האוסף מורכב מקטעים מקוריים שכתבתי בשנים האחרונות. רוב הסיפורים שתקראו כאן הם סיפורי אימה ומוזרויות, אבל יש ביניהם גם כאלה שהם יותר בגדר מתח או פנטזיה.
