דם (סיפורים מפחידים)

זוג יונים

"אתה המנהל?", שאל הלקוח הזועם, והחל לנופף לו בידיו כמי שאינו היה מרוצה מהשירות.

"ביקשתי מן האשנבאי החביב שלכם כמה גיליונות מבוילים. ברוב חוצפתו ומעוזו הנהן האיש בראשו ואמר 'לא, אזלו הבולים'. כעת אמור לי, הייתכן שבסניף דואר לא יהיו בולים? באיזו מין מדינה אנו חיים?"...

"סליחה", ענה לו האחראי המחויט. "אבל אדוני דרש לא אחד ולא שניים - כי אם תריסר גיליונות מבוילים, בעוד אנו רשאים לספק אך ורק גיליון עצמי ובודד"...

"עתה, אם סבור האדון הנכבד כי נפל רבב בהתנהלותנו, מוזמן הוא להפקיד את תלונתו בדלפק הראשי או שמא לגשת לסניף אחר".

הלקוח המאוכזב אסף את כספו בזעם והשיא את ידו במורא: "אתם עוד תשמעו ממני!"...

שעות מעטות חלפו. ערב חשך על השדרה.

בפתח הסניף החלה לקרקר יונת דואר. נוצותיה היו שחורות ועיניה אדמוניות.

מפיה המחודד השתלשל פתק. הוא היה מגולגל, מפויח ומרופט.

האחראי, שהחל לו לסגור את שערי החנות, הבחין בה משוטטת הלוך ושוב.

כאשר התכופף לנעול את דלתות הבריח הגדולות, היא נעצה מבט מכשף בעיניו - והוא קפא לו בו במקום.

תחת נפלאות הכישוף המסתורי, נטל האחראי את פיסת הנייר והחל מיד לפרום את הסבך. הוא השתוקק כל כך לקרוא את הדבר, כאילו היה בשורה לה חיכה כל חייו.

לפניו נתגלתה כתובת עתיקה בשפת ארם. קולו הפך לו מצורד, והוא החל לדקלם את הפתגם.

אז, בן רגע אחד, החל הוא להצמיח נוצות מכונפות על זרועותיו האנושיות, שפתיו האריכו והקשיחו למקור צר ומחודד, וגופו נעשה לקטן.

האדם היה ליונה. היונה הייתה לאדם.