הוא מגיע למחרת אחר הצהריים עם ילד בלונדיני ושקית ריקה למחצה של תולעי גומי בידיו. "לא היית אמור לאכול אותם" הוא אומר בעצבנות כשהבלונדיני לוקח עוד אחד, קולו מקסים בדיוק כמו שאר בני האדם. זה מזכיר ללואי את החול בקרקעית האגם, כולו חלק ורך ומחוספס כשהוא חופר בו עם ידיו.
"ובכן אתה זה שלא נתת לי לעצור לנשנושים" עונה הבלונדיני בקול האירי שלו.
לואי שוחה קצת יותר קרוב. אמור את שמו. אמור את שמו.
"זה חשוב. אני יודע שראיתי משהו. כאילו, זנב ו-"
"סיפרת לי בערך שלושים פעם אחי" אומר הבלונדי וגונב עוד תולעת גומי בחיוך. "עיניים כחולות למדי, זנב ירוק יפה. קשקשים שהבהבו באור השמש כמו השמיים סימנו לך את ברכתם האלוהית"
"שתוק, לא אמרתי את זה" אומר המתולתל והולך ומעמיק. "זה טיפשי, אני יודע. אני פשוט לא יכול להפסיק לחשוב על זה. עליו"
לואי מרגיש אצות חומקות לו בעורקיו, מי האגם מתחממים בריאותיו וגורמים לאצבעותיו לרעוד. הוא כל כך רוצה שיכירו אותו, אבל הוא לא באמת יודע מה לעשות עם ההרגשה.
"אני יודע. אני מאמין לך, זה פשוט הרבה" הוא מנענע בראשו, זורק תולעת גומי לאגם בחיוך מפנק. "בנות ים אלוהים"
"בן ים, נייל. קוראים לזה בן ים" המתולתל מתקן אותו ברצינות רבה, כאילו הוא מומחה לדברים מהסוג הזה.
"הארי אני נשבע באלוהים" אומר הבלונדיני בגלגול עיניים אדיר. לואי מתרומם מפוצץ את שמו בבועות ויוצר את הצלילים עם שפתיו. הוא כמעט קורא לו החוצה, צועק אותו באוויר ונותן לו להתיישב על פני האגם אבל הוא עדיין לא מוכן להיחשף. עבר כל כך הרבה זמן מאז שהוא דיבר עם מישהו, הוא לא יכול להפחיד את הארי, צריך לוודא שהוא נשאר.
הם משתכשכים במים עד שהתולעים מגומי נגמרות ונייל מתלונן על הקור, שניהם חוזרים אל החוף וחול דביק בין בהונותיהם. הארי נראה מעורפל, כבד בתנועותיו כשהוא מנגב את רגליו.
לואי בקושי שומע אותם ושוחה קרוב מידי כדי שיוכל לתפוס את מה שהם אומרים בשיחה השקטה שלהם. הוא נהיה פזיז אבל לא אכפת לו, לא כשהארי נראה כאילו הוא מתחת למים ושוקע, כשיש לו שפתיים יפות וקעקוע מנעול על פרק כף היד.
"אני מתחיל לחשוב שחלמתי הכל" אומר הארי כשהוא קושר את נעלי האולסטאר המטומטמות שלו. "כנראה שכן"
"אתה לא יודע את זה" אומר נייל ומפרפר את שיערו.
"אתה לא צריך להעמיד פנים שאתה מאמין לי" אומר הארי, נעמד באנחה שלוקחת את כל גופו.
"לא מעמיד פנים. היית צריך לראות את העיניים שלך כשאמרת לי, אני מאמין לך" אומר נייל ועוקב אחריו במעלה החוף, התיק הריק נאחז באגרופו. לואי צופה בהם הולכים עם כאב של עצב שמפתיע אותו. הוא מביט למטה את אחת התולעים מגומי במים, כחולות ואדומות בוהקות ומרים אותה באצבעות רטובות.
הוא מקווה שהילד המתולתל יחזור שוב, שהילד המתולתל יחזור לנצח, כי הוא עדיין רוצה לגעת בו ולהרוס את שיערו עם ידיו.
הוא מחליק את תולעת הגומי על לשונו ומחייך לנוכח המתיקות.
××
YOU ARE READING
Purer Then The Water (like we were) // Hebrew
Fanfictionלואי הוא בן ים והארי הוא נער והאגם הוא מקום טוב להתאהב בו. "לואי רוצה שהילד ישכשך עמוק יותר, עמוק מספיק כדי שלואי יוכל להיכנס מתחת ולכרוך את אצבעותיו סביב קרסוליו לרגע. למשוך אותו מתחת. רק לגעת בעור, לשנייה" ---- הסיפור נכתב על ידי מישהי מ-AO3 ואיש...
