הארי חוזר כמה ימים לאחר מכן עם שקית של תולעי גומי והמצלמה שלו. לואי לא מחכה לו, או לפחות זה מה שהארי יאמין כשהוא נשאר חבוי בקנים בזמן שהארי צועד על הגדה וצועק בשמו.
הוא נסחף החוצה באיטיות אל המפרץ, צף על גבו כך שפניו מורמות אל שמי יוני המעוננים, מחליק מטה אל המים ואז עולה שוב, מחייך לעבר הארי כשהוא קולט את עיניו.
"לקח לך זמן להגיע לכאן" הארי אומר מהמקום שבו הוא יושב על שפת האגם, פותח את תולעי הגומי ולוקח אחד לעצמו.
"אתה זה שעזב לשלושה ימים" אומר לואי, מתהפך שוב על גבו כדי שיוכל לצוף לזמן מה.
"לא כולנו יכולים לשחות באגמים כל היום" אומר הארי, ולואי מקמט את מצחו.
"טוב זה לא שיש לי ברירה" לואי אומר בכפור, שוקע מתחת למים ומפריח בועות על פני השטח כדי שהארי ידע שהוא כועס. כשהוא צץ מחדש, הארי עדיין צופה בו.
"גם לא שיש לי ברירה. אני לא יכול לחיות בלי כסף" אומר הארי ומשליך לעברו תולעת גומי. "אני כאן עכשיו, כן?"
לואי מושיט את ידו אל הממתק ומפיל אותו אל תוך פיו. "נכון"
"הבאתי את המצלמה שלי" אומר הארי, ממשש את הרצועה שתלויה סביב צווארו. זה נחמד, דבר שחור מגושם שדופק בכבדות על החזה שלו, והארי לוחץ את אצבעו בהיסח הדעת על הכפתור המצמצם.
"אתה רוצה לצלם אותי?" שואל לואי, מחייך מעליו ממקומו במים. "הולך למכור אותם לכל מגזיני המדע המפוארים?"
"אני כנראה פשוט אתלה אותם בחדר שלי. אולי אני אראה לנייל. אף אחד לא יאמין שהם אמיתיים בכל מקרה" הוא אומר ומושך בכתפיו. "אני רק רוצה הוכחה שאתה אמיתי, אני מניח. בשבילי למקרה שלא אראה אותך שוב או משהו כזה"
"למה שלא אהיה אמיתי? אני כאן. אתה ממש מסתכל עליי, אתה כל כך מוזר" אומר לואי, שוחה קרוב יותר אליו. "אתה צריך להיכנס לשחות איתי"
הארי מנענע בראשו, מוריד את מכסה העדשה חושף עדשת עין דג גדולה. " אני עדיין לא משוכנע שלא תטביע אותי"
לואי מגלגל את עיניו, ואז עושה סיבוב לאחור. "למה שאטביע אותך? אז לא יכולת לבקר אותי, ולא יכולתי להשתמש בך עבור תולעי הגומי שלך"
הארי מושך בכתפיו, מצלם צילום מהיר של השמיים, כאילו העננים האפורים התלויים הנמוכים מעניינים אותו. "אני לא נוהג לסמוך על יצורים מיתולוגיים. יפים במיוחד"
לואי נדלק, שוחה קרוב יותר, ידיו מצחצחות את הרצפה החולית "אתה חושב שאני יפה?"
"יש לך זנב באורך ארבע מטר, מה לא יפה בזה?" שואל הארי, מביט בו מבעד לעינית המצלמה, מקליק כשהוא מצלם.
"מים יוצרים מראה נוראי, אם הייתי יודע, הייתי מנצנץ יותר" אומר לואי, שפתיים מופנות כלפי מטה. הוא יודע איך הוא נראה, יכול לדמיין את האפור והכחול של עיניו ואת צבע השיער שלו, אבל הוא לא מצליח להבין את ההטיה המדויקת של אפו או את גוון הריסים שלו. זה גורם לו להרגיש קצת פחות גופני, כאילו הוא פחות בן אדם ויותר חלק מהמים, רק רגע אחד מהתמוססות בירוק.
"אני יכול להראות לך איך אתה נראה" הארי אומר. "אם אתה רוצה"
לואי מהנהן, רעד מתפתל בבטן. "אני חושב שהייתי רוצה את זה"
"חיוך" הארי מכוון אליו את המצלמה, מצלם תמונה נוספת כאשר לואי חושף את הניבים שלו. "אוקיי, בוא לראות"
לואי מתכוף מתחת למים ושוחה לכיוון החוף, נוזף בעצמו על כך שהוא לחוץ. הוא כמעט לא רוצה לדעת, אבל הארי גורם לו לרצות להיות בן אדם שוב, להיות מוצק ואמיתי במקום האדווה הפנימית של האגם שבו גדל.
הוא מצמיד את עצמו ליד הארי, זנבו במים כשהמרפקים שלו נחים בחול. הוא נזהר לא לגעת בו למרות שהוא רוצה, שיערו נוטף לתוך עיניו כשהוא מתמקד במסך. הוא מזהה את האדם שם, אבל רק בקושי, כמו תמונה בשחור לבן של קרוב משפחה שמת מזמן או אח שמעולם לא פגש.
"זה באמת אני?" הוא השואל, כמעט מושיט את ידו לגעת בשקעים של לחייו, המקום שבו מתחילות ונעצרות שפתיו הסגולות והדקות, בשיפוע הצר של אפו. "אני לא נראה אמיתי"
הארי לא עונה, רק בוהה בידיו ובכתפיו של לואי ונושם לאט פנימה והחוצה.
"אני יכול להבין למה אני יכול להפחיד אותך" אומר לואי, דוחף את עצמו בחזרה למים לפני שהוא נחנק. "אני מפחיד"
"אתה לא מפחיד" אומר הארי, מגשש עם המצלמה שלו. "אני פשוט מפחד בקלות"
לואי מנענע בראשו, מניח את סנטרו על ידיו במקום בו המים נפגשים עם החוף. "זה בסדר"
"תן לי את ידך" אומר הארי לאט, מניח למצלמה ליפול על החזה שלו.
"למה?"
הארי מושיט את אצבעותיו החמות וכפות הידיים הרחבות שלואי רוצה לגעת בהן יותר מהכל. יש צלקת לבנה קטנטנה על האצבע האמצעית שלו וכתם קטנטן של לק ורוד על הזרת השמאלית שלו ולואי רוצה ללחוץ נשיקות דגים זעירות על פרקי האצבעות שלו עד שאף אחד מהם לא ירעד יותר.
לואי שולף יד מתחת לסנטרו ומושיט יד, מניח לאצבעותיו להתחכך באצבעותיו של הארי. הארי מקפל את ידו של לואי בין עורו החם והיבש כנגד ידיו החלקות של מי האגם של לואי. לואי כמעט שכח איך זה מרגיש, כמה ידיים אנושיות וחמות אמורות להיות, איך הוא יכול להרגיש את פעימות הלב של הארי מבעד לעור השזוף של בשרו.
"כל כך קר לך" הארי אומר, חיוך בקושי נלחץ על שפתיו.
"אני בטמפרטורת המים" אומר לואי. (חוץ מהיד שלו. שהיא חמה בדיוק כמו של הארי. אם הוא לוחץ את עצמו כנגד הארי מראש עד זנב אולי הוא היה חלק ממנו בדיוק כמו שהוא חלק מהאגם.)
"אני בטמפרטורה אנושית" הארי אומר ואז צוחק. "אתה לא מפחיד, אתה ממש לא"
"אתה" אומר לואי. "מפלצת אנושית גדולה ומפחידה. גונבים בתולות ים וחותכים להן את הזנב"
הארי צוחק. "לא הייתי עושה את זה"
לואי מחייך. "כן אני יודע. אתה נחמד לדגיגים"
"למה שלא אהיה נחמד לדגיגים?" הארי שואל, גבות מקומטת כאילו זו שאלה לגיטימית.
לואי רק מחייך ונותן להחזיק את ידו, הארי ישב על שפת החול כשהוא נסחף במים.
××
היום וחצי האחרונים היו משוגעים לגמרי ואכן היה קשה ואני ממש מקווה שהתקופה הזאת תהיה הכי קצרה שתהיה. אם אתם רוצים או צריכים לדבר אני כאן תמיד לכל דבר שתרצו או תצטרכו ואל תשכחו שאני מאוד אוהבת אתכם. תקשיבו לפיקוד העורף ותישארו בטוחים בבתים❤️
YOU ARE READING
Purer Then The Water (like we were) // Hebrew
Fanfictionלואי הוא בן ים והארי הוא נער והאגם הוא מקום טוב להתאהב בו. "לואי רוצה שהילד ישכשך עמוק יותר, עמוק מספיק כדי שלואי יוכל להיכנס מתחת ולכרוך את אצבעותיו סביב קרסוליו לרגע. למשוך אותו מתחת. רק לגעת בעור, לשנייה" ---- הסיפור נכתב על ידי מישהי מ-AO3 ואיש...
