Purer Then The Water (like we were) // Hebrew

11

הארי מבקר בשעת הלילה המאוחרת והוא כולו מבולבל.

לואי עדיין ער, בוהה בכוכבים שהוא לא יכול למנות אבל מזהה עכשיו, כשהוא שומע את שמו ותנעתו מהחוף. הוא שוקע כך שלא ניתן לראות אותו, רק עיניו נראות מעל שפת המים, הוא מוצא את הארי מתפשט על החוף עד שהוא עומד רק בבוקסר שלו, נראה קטן, חיוור ומוזר לאור הירח.

"לואי?" הוא שואל, משתולל אל הרדודים למרות שלואי תמיד מתחמן שהוא יכנס למים. "לעזאזל כל כך קר, איך אתה עושה את זה?"

"לא אכפת לי מהקור" לואי אומר, שוחה לאט החוצה לקראתו. "מה אתה עושה? זה מאוחר. אתה לא לובש בגד ים" לואי רוצה להגיע אליו אבל יש משהו לא מוכר בעיניו שלואי לא מזהה.

"היה לי דייט הלילה" הארי אומר, משתכשך פנימה כדי שבטנו תהיה מתחת למים, ואז הוא נכנס עוד כך שמי האגם מגיעים על לכתפיים שלו. "ואני יושב שם ומקשיב לבחור הזה מדבר ואני מבין שלא אכפת לי מכל מה שהוא אומר?"

לואי עוקב אחריו, מתקרב, מייחל שיוכל להוציא את הרעל החוצה. הוא מעולם לא ראה את הארי ככה, לא יודע מה לעשות עם החושך שנופל מאצבעותיו ומשחיר את המים.

"אני מרגיש שאין לי שליטה על החיים שלי" הוא אומר בשקט. "אני צריך לעשות את כל הדברים האלה ואני רק רוצה להישאר כאן איתך. כאילו, אני יודע שאני לא יכול אבל לפעמים אני רוצה. זה טיפשי" הוא אומר עם וצולל ולואי הולך אחריו, מתבונן בפניו התת מימיים בעוד בועות נוטפות משפתיו. הוא פוקח את עיניו באיטיות, ממצמץ על רקע המים ולואי כמעט מושיט יד לסגור אותן, כדי לשמור אותו הרבה יותר אנושי. הארי ממצמץ לעברו, מתבונן בזנבו ובפניו ומושיט את ידו לקחת את ידו, מחזיק אותה מתחת למים לפני שהוא עולה מחדש בנשימה כבדה.

"נהגנו לשחק משחק כשהייתי קטן, קראו לו מסיבת תה. היית צולל אל מתחת למים ומעמיד פנים שאתה עושה מסיבת תה על רצפת הבריכה עד שנגמר לך האוויר והייתה צריך לעלות שוב" אומר הארי, מסרק את שערו לאחור באצבעותיו. "מזכיר לי את זה".

"אני עושה את זה, קצת. פה למעלה, מעמיד פנים שאני אנושי" אומר לואי, ואז מתכופף בחזרה כדי לשטוף את המים לריאותיו.

הארי לא עונה לרגע ארוך, שוקע כך שרק עיניו נראות, אפו ממש על קו המים. "הלוואי והייתה אנושי"

לואי לא עונה, רק מושיט את ידיו להארי. "בבקשה אל" הוא רוצה גם את זה, רוצה לנשום את האוויר של הארי יותר מהכל.

הארי ממשיך, מתקרב. "הלוואי והייתה אנושי"

"הארי בבקשה" אומר לואי. זנבו חובט בקרסוליו של הארי, מרפקיו דופקים בצלעותיו של הארי. הוא שכח איך זה להיות כל כך קרוב.

"הלוואי והייתי בן ים" אומר הארי בשקט, העיניים נעצמות יותר מדי זמן לפני שהוא פותח אותן.

לואי נדחף אליו, ידיים לכודות על כתפיו ובשערו. הוא כמעט כועס, אבל זה מתמוסס כל כך לעצב כי הארי לא יכול להבין איך זה להיות יותר מת אבל פחות מחיי.

"אני רק רוצה להישאר כאן איתך" אומר הארי, ולואי מנענע בראשו, מלטף יד דרך תלתליו ונלחץ אל החמימות שלו.

"אני יודע" אומר לואי, רועד מהאופן שבו שיערו של הארי כמעט מרגיש כמו שלו, איך הם נראים אותו דבר מפני השטח. הוא חושב לנסות להסביר את כל מה שלא בסדר כאן, איך הארי היה צריך למות וכמה הוא לא בסדר עם זה. הוא לא יודע איך להוציא את המילים ומקווה שהארי פשוט מבין בכל זאת.

"אני אבוא בבוקר" הארי ממלמל, לוחץ את פניו למים ותוחב אותם לצאוורו של לואי.

"אני יודע" לואי חוזר ואומר, מעביר את אצבעותיו על עורו החם של הארי גם לאחר שהוא נדבק במים. הוא כבר לא יודע מה זה.

הארי עוזב מאוחר יותר, אצבעותיו גזומות כמו צימוקים ושפתיו קהות וכחולות, לואי מתבונן בו צועד בחזרה במעלה החוף, מרגיש כבד מספיק כדי לשקוע לקרקעית האגם ולעותם לא לעלות שוב.

××