Purer Then The Water (like we were) // Hebrew

39

"האם אני צריך ללכת לבית הספר?" שואל לואי כשהם יושבים בפארק על שמיכת הפיקניק החדשה שלהם, מעביר את אצבעו למעלה ולמטה על עמוד השדרה של הרומן הנפתח בידיו.

הארי מרים את מבטו מהספר שלו, הפתעה על פניו. "לא באמת חשבתי על זה. אני לא יודע איזה בית ספר היינו מכניסים אותך"

לואי מושך בכתפיו, מחליק מטה כך שסנטרו מונח על השמיכה, פיהוק מותח את פיו כשהוא מתהפך, רך ומנומנם כמו חתול. "גם אני לא. רק חשבתי שמעולם לא סיימתי לימודים. אני צריך לקבל את תעודת התיכון שלי אולי."

הארי לא אומר כלום ולואי כמעט מתחרט שהעלה את זה. הוא אפילו לא יודע למה הוא ממשיך לחשוב על זה, הוא שנא את בית הספר כשהיה קטן, ולא חושב שהוא יאהב את זה יותר בפעם השנייה. ובכל זאת, הוא לא יכול להשתחרר מהתחושה שהוא השאיר משהו לא גמור.

אנחנו יכולים לחפש משהו באינטרנט." אומר הארי, מתיישב ומצלב את רגליו. "לא ידעתי שאתה רוצה ללכת לבית הספר."

לואי מושך בכתפיו, מניח את ספרו על חזהו ומצמצם לעבר הארי, שערו מכוסה הילה באור השמש. "רק חשבתי על זה."

"כלומר, אני בטוח שיש תוכניות מקוונות שאתה יכול לעשות." הארי מציע, מרים את ידו של לואי ומשחק באצבעותיו. "למה אתה רוצה לעשות את זה?"

לואי עוצם את עיניו, מנסה למצוא את המילים להסביר. זה היה מעבר מוזר מהחיים הישנים שלו, מנסה להבין איך לעשות את כל הדברים שהוא צריך לעשות, לזכור מה הולך לאן. הוא לומד מחדש איך ללכת ולכתוב והוא לומד מחדש כמה חלב לשים בדגנים שלו ואיך לסדר את המיטה ואיזה סוגי דברים ניתנים למחזור. "אני רוצה להיות יותר אנושי."

הוא מרגיש את שפתיו של הארי מצחצחות את מצחו ומחייך אליו, תופס אותו בזרועו ומושך אותו למטה כך שהם מתכרבלים יחד. "אתה אנושי. אין רשימה של דברים שאתה צריך לעשות שהופכים אותך לאדם. אתה פשוט אחד."

"זה נראה לך כזה פשוט, לא?" אומר לואי בעצבנות, ממצמץ לעבר הארי באור השמש הדועכת של אחר הצהריים. "אני יודע שלא אכפת לך שאני סומך עליך אבל אני רוצה להיות מסוגל לעמוד גם על שלי."

"אתה לא צריך כמו, ניירות או משהו? כמו תעודת הלידה שלך ודברים שצריך להירשם?" שואל הארי, דאגה על מצחו.

"כנראה." לואי נאנח מעומק חזהו. "אני חושב שאני צריך לחזור ולראות את ההורים שלי שוב."

השפתיים של הארי מתפתלות לכדי זבוב קטן ועצוב ולואי כמעט יכול היה לצחוק על כמה שהוא נראה טיפשי, "האם אתה בטוח?"

"אין לי ברירה", אומר לואי בפשטות. "וחוץ מזה, ככה אני לא ארגיש כאילו השזארתי משהו מאחור."

הארי מנשק את לחיו, מסתגל כך שלואי יהיה חצי על החזה שלו. זה באמת לא אמור להיות נוח אבל ללואי לא ממש אכפת כל עוד הוא יכול להיות קרוב אליו. "אני לא חושב שאני יכול לעשות את מה שאתה עושה." הוא אומר בשקט.

"אני לא חושב שאני יכול לעשות את מה שאתה עושה." אומר לואי, נזכר בלילה שבו הארי הגיע לאגם שברירי ורועד, וחושב שאולי אף אחד לא יודע כמה הם באמת מסוגלים. זה מנחם איכשהו, לדעת שיכול להיות שיש לו סוג כזה של כוח בתוכו, שאולי הוא יכול לעשות את כל זה למרות שלפעמים זה מרגיש בלתי אפשרי.

"אתה יכול." הארי אומר בסוג שקט של ביטחון עצמי, כמו ספק שזה לא עבר בראשו. "אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה לואי."

"תודה." לואי אומר, וזה איכשהו מספק.

זאת תודה שהאמנת בי ותודה שהיית שם ותודה שהוצאת אותי מהמים.

×××