Purer Then The Water (like we were) // Hebrew

19

"אני חייב לספר לך משהו." הארי אומר, הירח שוטף אותו, מה שהופך את מישורי פניו לכהים יותר.

"כן?" שואל לואי, נשכב במים, מספיק עמוק כדי שאפו ופיו יבלוט מעל פני השטח.

"זה לא משהו טוב."

לואי לא עונה עד שברור שהארי מחכה לאחד. "מצאת מישהו אחר?" הוא יודע שזה רק עניין של זמן, כשלואי הוא בקושי אמיתי, כשהוא לא יכול להיות חלק מעולמו של הארי בכל הדרכים שהוא רוצה שהיה.

לואי יכול להרגיש את עיניו של הארי עוזבות את הכוכבים כדי להביט בו. "למה אתה מניח את זה?"

לואי לועג, הצליל עמום במים. "אל תעמיד פנים שאנשים לא משליכים את עצמם עליך. חשבתי שאתה קסם בפעם הראשונה שראיתי אותך."

"חשבתי אותו דבר עליך." הארי אומר ברצינות, לוקח את ידו של לואי במים הרדודים. "אל תשנה נושא."

"לא ניסיתי." אומר לואי בשקט, מחזיק את ידו של הארי בחוזקה כדי לנסות להשאיר אותו כאן. "מה היית צריך להגיד לי?"

"אני צריך לנסוע לעיר בעוד חודש בערך. אבא שלי רוצה שאעבוד במשרד הראשי איתו." הוא אומר את זה מהר, כאילו המילים לא ישרפו את הלשון שלו אם הוא יוציא אותם מהר. "לא רציתי לספר לך. חשבתי שאם אני לא אומר לך אז זה לא יקרה."

"זה דבר טיפשי להגיד." אומר לואי, ואז מנסה לרכך את המילים על ידי לחיצת ידו של הארי כי אם הוא יפגע בו הוא לא יישאר.

"אני לא רוצה להשאיר אותך כאן." הארי אומר, מניח לגופם להחליק קרוב, קשקשים על העור במים הבוציים. "אני לא יודע אם יש אגמים בלונדון, כנראה שלא. אני יכול להקים את האמבטיה אם תרצה, אתה יכול להישאר שם."

הגרון של לואי מתכווץ והוא כבר נחנק במי האמבט, סבון סותם את ריאותיו ומים מעופשים מסתובבים בביוב עד שלא נשאר כלום. "אני לא יכול להישאר באמבטיה מזדיינת."

"פשוט חשבתי-" הוא עוצר, מתחיל שוב במילים מתחננות. "נוכל להיות ביחד, זה יהיה רק לזמן מה, עד שנוכל למצוא משהו טוב יותר".

"תזדיין." אומר לואי, מחליק מתחת למים למקרה שבסופו של דבר יבכה. הוא חושב שלפעמים אפילו הארי שוכח שיש לו לב שפועם בדיוק כמו של כולם, שלמרות שהוא לא אנושי לא אומר שהוא לא מרגיש הכל.

כשהוא צץ מחדש, הארי מחזיק את ראשו בין ברכיו ולואי היה מרגיש רע אם הוא לא היה יכול לטעום את הסבון בפיו, להרגיש את הפורצלן הקלסטרופובי סוגר עליו.

"אני לא רוצה להשאיר אותך כאן אבל אני לא יכול לבקר כל הזמן, לא כמו שאני עושה עכשיו." הארי אומר, קולו שקט כמו הגלים בלילה, לחישה ממהרת הנושאת את כל האגם אבל בקושי מצחצחת את החוף.

"אני שונא את כל זה." לואי אומר לו, מים זורמים פנימה ויוצאים מפיו כשהוא מרחף היכן שהאגם נפגש עם האוויר.

"גם אני." הארי אומר, נשכב לידו כדי שהם יהיו אותו הדבר שוב. "אבל אני לא יכול לתקן את זה."

"אני יודע." אומר לואי, ואז שוב כשכל הרשתות הסבכות עוטפות את ליבו. "אני יודע"

"אני אבקר כשאוכל. נייל יבקר, הוא אמר שיגיע." הארי אומר נואשות, לנשום עכשיו כבד כמו האוויר קשה לדחוף פנימה והחוצה. "הלוואי והיית אנושי."

"אני אהיה בן אדם נורא." לואי לוחש, אוחז בחוזקה בידו של הארי וחופר את השני בחול. "אני לא זוכר איך להיות כזה."

"יכולתי ללמד אותך. כמו שיעורי ההיסטוריה שלנו." הארי אומר, אבל זה לשווא והם יודעים את זה.

לואי יודע מה האופציה האחרת שלהם, היחידה האחרת שיש להם, שבה הארי זורק את חייו כדי להיות חלק מהאגם. הארי לא מזכיר את זה הפעם ולואי לא מזכיר את זה, כי לואי יהפוך לאנושי לפני שהוא אי פעם ייתן להארי לטבוע.

"זה לא יכול להימשך לנצח." אומר לואי, המילים נסדקות ומגרדות את גרונו. "אתה לא יכול לעקוב אחר חייך בכיוון אחד ולחזור לנשק אותי בסופי השבוע."

"אני רוצה." הארי אומר. לואי תוהה אם הארי חושב שאם הוא אומר מספיק דברים מטומטמים וטיפשים הוא יסתום את החור שממנו הכל מתנקז. "אני אחזור בשבילך לנצח."

"רומנטי." אומר לואי. "טיפשי ורומנטי".

לואי יכול לשמוע את החיוך בקולו של הארי, מסויג ועצוב. "זה תיאור הוגן שלי, כן."

לואי יודע שזה הולך להיות נורא, בקושי זוכר איך להיות לבד אחרי ביקוריו של הארי. הוא יודע שהארי יפסיק להגיע בסופו של דבר, שהוא יבנה חיים שלואי לעולם לא יוכל להיות חלק מהם באמת. הוא יודע שהוא לא יכול להישאר באמבטיה של הארי אז הוא רוצה לחיות בזרם הדם של הארי במקום זאת.

××